.


مؤلفات أخرى





 

**متلازمة يافا**

مسرحية من مشهد واحد

ت


تأليف: أسيل منصور عراقي

 


 

يرفع الستار..... يخيم الظلام  على المسرح... فجأة يظهر ضوء خافت يمكننا من رؤية قاعة محكمة غير اعتيادية تضم  منصة قاضي وشهود  مشتركة  خالية من كراسي عادية والتي استبدلت بجلسة أرضية عربية فارهة بألوان شرقية صارخة ، وقفص اتهام غريب من نوعه يتكون من قضبان حديدية تمتد إلى أعلى ويشكل كل اثنين منها قلبا والقلوب متشابكة مع بعضها البعض مما لا يمنح فرصة للهروب للمحبوس فيه. في القفص تقف شابة ذات بشرة قمحية, أنف رفيع, شفاه ممتلئة وشعر طويل بلون الخروب ينتهي بأطراف شقراء فاتحة وعينين محجوبتين بنظارة سوداء.

يدخل حاجب المحكمة ويعلن عن دخول القاضية الشيخة لوزة من القطب العربي المتجمد التي ترتدي فستان أحمر فاقع اللون وتغطي شعرها بحجاب قصير جدا  لا يغطي رقبتها من نفس لون الفستان. تتقدم القاضية وتتوسد وسط الجلسة الأرضية بحيث تواجه فيها قفص المتهمين وتستند الى الحائط وتحرص على إظهار خصلة من شعرها الأسود بلون الفحم.

الحاجب: محكمة

توجه الشيخة لوزة الكلام للشابة المحتجزة في القفص:

_هل أنت المتهمة المعروفة باسم يافا؟ (باستهزاء)

_اه أنا  (ببساطة)

_يافا ،أنت متهمة بالميل عن الفطرة السليمة وبالتعددية الزوجية المحرمة على الانثى بحسب كل الأديان ! (باشمئزاز)

ما هو موقفك من هذه الاتهامات ؟  (بجدية)

_نص واحد صح ،نص تاني غلط (بسذاجة)

_يعني أنت تعترفين بالنصف الاول من الاتهام وتدعين البراءة من النصف الثاني منه؟ (تحدق بالخصل الشقراء من شعر يافا وتعبث بخصلة شعرها السوداء)

_لا مش النص الي عدى بالأول  , التاني أنا حكيت مش الاول (بجدية)

_طيب ,حسنا ,لا بأس سنرجع الى مسألة موقفك من الاتهامات فيما بعد ,ستقع مسؤولية الدفاع عن نفسك عليك وفقاً لدستور المحكمة الحالية  وسأقوم أنا بدور النيابة والقضاء معا.. ابدئي  المرافعة (بترقب)

_يعني من هون؟ (باستغراب),

_نعم (بحدة)

_طيب أول بدي أنادي عحالي إشهدي

يافا! (تنادي نفسها)

ايش؟! (تثبت النظارات على عينيها)

تفضلي ،قولي الي عندك (بابتسام)

ماشي,(ببراءة)

أول , سمعت صوت براسي (تلدغ الراء) بغني "مقدرتش أعمل إشي" لنينط[1] , بعدين ,وصلت بالباص بالغلط عبني براك ,ارتعبت عشان هناك كله أبيض وأسود ,بس وأنا مروحة سمعت غنوية بالعبراني (بحب)  بتقول :"مش رايحين يوخدوك مني ,مش رايحين يوخدوكي يا عيني "[2]  ,كلمة عيني بالعربي (بهيام)

بعدين سمعت غنوية "بداد" للبنت العربية [3]، بعدين سمعت غنوية لعيلاي بوطنر وأولاد الخارج "أرمحلك"[4] (بفرح وحماس),بعدين , سمعت غنوية "مين بحبك أكثر مني " [5] فيها بسمع كأنو بغني بالعربي بواحد من الأسطر وبقول  فيها انه كلو هدية لألبي (تشير إلى قلبها بإصرار) , بعدين زعلنا مع بعض وسمعت "ولا مرة راح تعرفي"  [6]  وشفقت عالاتنين ,بالآخر وقفت بسيارتي بنص الشارع وغنيت كلو سوا وكان أحلى إشي سمعتو بحياتي (بجنون)..وخلص يعني (بارتياح)..عشان هيك نص صح نص غلط ..

اوكي؟!(مع تنهيدة وله)

_ما هذا الهراء !! أتدافعين عن نفسك وأنت متهمة بأشنع جريمة على مستوى النساء تاريخيا وعالميا ببضع أسماء لأغاني ومغنيين ؟ (بنوبة غضب تلتقط مسند  يقع على شمالها وترمي  به بعيدا باتجاه القفص).

_وين المشكلة ,مش فاهمة ايش بتقصدي شيخة مو قصدي لوزة؟ (في فزع)  

-ستفهمين كل شيء بعد قليل (بتوعد), أستدعي الى منصة الشهود زوج المتهمة الثاني إلياهو باروخ (بأدب ووقار)

يسلط الضوء على  شاب متوسط الطول في مقتبل العمر , شرقي الملامح ,يدخل ويصعد إلى المنصة بخطوات واثقة ويجلس بلا حرج الى يمين الشيخة لوزة.

_هل أنت الياهو باروخ المعروف باسم إيلي؟ (بصوت رخيم)

_يجيب (بالعبرية) ويحجب صوته بصوت يعلو من مكبر صوت يتدلى من السقف يترجم ما يقوله للغة عربية فصحى.

_نعم

_هل أنت زوج المتهمة يافا؟ (بتعاطف)

_نعم  (بعشق)

_هل هي تلك الجالسة في القفص ؟(بقرف)

_نعم (بحب)

_هل  كنت على علم بأن يافا متزوجة من آخر عندما تزوجتها؟ (بحنوّ)

_تستطيعين القول بأني لم أكن أعلم فقد عرفت أن يافا لي منذ نعومة أظافري بعد أن سمعت عنها من آخرين أكدوا لي أنها لن تكون لغيري فكبرت وأنا أحلم بالزواج منها وباللحظة التي رأيتها فيها تيقنت بأنها لن تكون أبدا لغيري وبأن ماضيها لا يعنيني أبدا. (بشجاعة)

_هل أنت من قمت بعرض الزواج على يافا (بنبرة شك)

_لم أعرض عليها الزواج أبدا بل أخذتها بيدها فورا بعدما التقينا الى وزارة الداخلية وتزوجنا زواجا مدنيا وقد كان ذلك أسعد يوم في حياتي كلها (بغبطة)

_هل وقعت يافا على العقد ؟

_(يصمت للحظة) الآن وقد ذكرت ذلك لا أعلم إن كنت أنت ستُعَرِّفِينَ ما خطَّته يافا بقلمها توقيعاً لأنها قامت برسم قلب كبير في المكان المعدِّ للتوقيع بدلاً من اسمها وقد أوعزت ذلك إلى مقدار حبها لي ( في نبرة كلها ثقة)

_هل هذا هو التوقيع المعتاد ليافا؟ ( ترمقه بنظرة جانبية )

-لا أعلم ,لم أرها توقِّع قبل او بعد ذلك اليوم (بهدوء)

_تحدث عن تفاصيل لقائكما الأول الذي سبق توقيع العقد (تنظر باتجاه القفص باستنكار)

_كان ذلك في منتصف الحرب "حوصيرت غزّاواه "وكنت قد خرجت للتو من السجن الذي مكثت فيه فترة  لرفضي للخدمة العسكرية  (بألم) ثم دقت صافرة الانذار ومشيت الهوينا لأني كنت أشعر باليأس الشديد من حالة الهلع التي سادت البلاد بسبب عدم القدرة على التفاهم مع الآخر وكم تمنيت بداخلي لو كان هناك طريقة أخرى غير الحرب التي تهدد سلامة إخوتي(بعمق) ... وعندها وبدون مقدمات رأيت يافا تركض بأقصى سرعة أمامي وبالرغم من مرورها السريع لمحت منها ما حرك في نفسي الامل ودخلت الملجأ حيث رأيتها تدخل بحثا عنها ووجدت أنها كانت أول الماثلين في المكان (ضاحكا في أمل)

-هل سبق ورأيت عيني يافا من قبل؟ (باستدراج)

-كلا فهي دائما تغطيهما بالنظارة السوداء ..(برقة)

-كيف تصف نوعية العلاقة بينك وبين يافا؟ (محتجة)

-لقد انتعشت يافا تماما بعد زواجنا لأني ساعدتها على استثمار قواها في المجالات الصحيحة ووجهتها لما فيه خير لها فخرجت من حالة الحزن التي كانت تسيطر عليها وبدأت وأخيرا تحقق أحلامها ( بهذيان)

-هل اعترفت لك يافا أنها متزوجة من آخر ؟ (بريبة)

-يافا قليلة الكلام تعبر عن نفسها بنشاطات ثقافية فهي تنظم اجتماعات حضارية ولطالما دعت زوجها الأول إلى هذه النشاطات ولقد قابلته من قبل بدون أن أعرف كنه العلاقة بينهما. (بانفعال)

-هل قمت بمصادقة زوج يافا الأول؟ (بدهشة)

- علاقتنا يشوبها عدم الاستقرار (بتوتر)

_كيف ذلك؟ (تلقي بنظرة عابرة  على القفص)

-يمكنك القول أن الجو بيننا يصبح مشحونا بحسب الجو الداخلي والمناخ الخارجي العام ففي فترات معينة يكتنفها الهدوء نتصرف وكأننا أعز صديقين وإن كانت أجواء الحرب هي المسيطرة فعندها تكون علاقتنا متوترة.(بأسف)

-ألم يلمّح لك زوج يافا الأول بأنها زوجته ؟(تبتسم ابتسامة مفتعلة)

-لطالما تغزّل حضرته بيافا عبر قصائد  ولكنني اعتبرت الأمر طبيعيا  فهو قد اكتفى بالكلام فقط وهذا طمأنني من جهته ولكن ...(يفكر)

-ولكن ماذا؟  (بتآمر)

-لا الأمر ليس مهما  ..(بتردد)

-يستحسن أن تقول (بتملق)

-أحيانا .. أو لنقل نادرا كان زوج يافا الأول يفقد عقله ثم.. (بسخرية)

-ثم ماذا؟

 ثم كان يقوم بقذف الحصى علي(  يضحك بهستيرية)

-الحصى؟! (بإقرار)

نعم . (بتماسك)

-وكيف كنت تتصرف؟

-أفرض النظام بكل بساطة بمساعدة القانون (بثقة وارتياح)

-من سنّ القانون ؟

-أنا طبعا (باختيال)

-يعني أنت تطبق على الآخر قانونا من صنع يديك ؟ (باستحسان)

-نعم فلا خيار أمامي غير ذلك

-ثم ماذا كان يحصل؟ ( بترصد)

-تعود الأمور لمجاريها ويسود الهدوء لفترة (مغمضاً  عينيه)

-هل يافا مذنبة برأيك  ؟ (بنبرة قاسية قليلا)

-أبدا ، يافا زوجتي لوحدي منذ البداية ولا يهمني ماذا يدعي الاخرون ..هي لي .. ولي وحدي أنا وسأدافع عنها بكل الطرق إن حاول أحدهم اختطافها مني (بتحدي)

-حسنا يمكنك المكوث حتى نهاية المحاكمة (تشيح بنظرها عنه بامتعاض)

تقوم الشيخة لوزة بشد حجابها القصير إلى الأمام وتغطي به خصلة شعرها الأسود الظاهرة وتعدل جلستها ..

-أستدعي زوج المتهمة الأول عبد الوارث فتح الله أبو قاعود عسل

يسلط الضوء على رجل في الخمسينات من عمره ،طويل القامة، عريض المنكبين ،نحيف الجسم ،أخضر العينين ، رمادي الشعر ذا خصل شقراء باهتة اللون ،يقف بجانب الدرجات المؤدية لمنصة القاضي والشهود وينظر إلى الشيخة لوزة بتردد ثم يصعد الدرجات الثلاث برشاقة ويجلس إلى يسار القاضية  .

يستهل الحديث بدماثة ويغض البصر عن الشيخة في البداية

-السلام عليكم ورحمة الله وبركاته

-وعليكم السلام

-كيفك شيخة  وكيف أهل العروبة ؟(بخبث)

-كيفك يا أخا العرب؟ (بنفاق)

- نحمده ونشكره (بنفس نبرة النفاق)

-ماذا تود أن تشرب (بكرم)

-بدي كوكا كولا تطش وتلسع ,تحرق وتلذع(حالماً)

أحضر له ما يريد مع الكثير من الثلج (توجه الكلام للحاجب)

يقوم الحاجب بإحضار كأس زجاجية فيها سائل أسود مركباته غير معروفة

-إشرب (بنبرة آمرة)

-حاضر بس بدكيش تشربي شيخة  ,والله ما بصير,والله ما بشرب غير ما تشربي (بنخوة)

-شربت قبل أن آتي (تكذب)

تنتظر الشيخة أن يشرب الشاهد  ثم تتابع الاستجواب

-ماذا تقول في أمر يافا (بصداقة )

-مالها يافا؟! (بخوف)

-اه أنت لا تعرف؟ (ساخرة)

-أعرف ايه ولا إيه يا مو قصدي لوزة (يطأطأ رأسه بخضوع)

-زوجتك يافا ..(تستأنف بإذلاله بلذة)

-مالها (بصوت خفيض)

-تزوجت عليك المدعو إلياهو باروخ..(بخبث)

-ابن الذين ! ( مستنكرا ويضرب كفا بكف)

-أين كنت في أثناء حرب "حوصيريت غزاواه" حين تزوجت يافا من إلياهو؟ (بدون اكتراث)

-أين كنت أنت يا شيخة لوزة؟! (بعتاب)

-رجاءا بدون إحراجات فقط قم بالإجابة على السؤال (تغمغم)

-كنت في السينما  (بدون تفكير)

-ماذا كنت تفعل في السينما  (تكتم ضحكة)

-كنت نص نايم نص بسمع في غنوية أهل الراية لملحم زين[7]

يشرع بالغناء :

-كذبة صغيرة يضيع الحلم ،احنا أهل الراية!!

-طيب ، ثم ماذا حدث؟

-أخذوا يافا مني بدون ما حس عحالي

-هل حاولت استردادها؟

-كان الوقت متأخر بعد ما طلعت من السينما فنمت بالطريق وصحيت لقيت الدنيا تغيرت ويافا ضاعت مني (بألم بالغ)

-لكن حسب القانون هي ما زالت زوجتك فلم لم تطلبها في بيت الطاعة حسب الشرع ؟ (بنبرة مزمجرة)

-القانون تغير! (باكيا)

-إذن ماذا فعلت ؟ (بسخرية)

-تغنيت بجمال يافا  وتأملت في قلبي أنها ترجع لي "يوما ما" زي ما بتقول جوليا [8]

-سيسعدنا إن ألقيت إحدى قصائدك التي قلتها في يافا (بلهفة)

-من عينيّ (ينشد بتواضع) :

يا سامعين الصوت  يا حضور

كل الأمور

مخبية وضايعة بين السطور

واقفين بالدور في الطابور للعرباي للحنطور

بنستنا يافا ترجعلنا من على الشجرة, من عند العصفور

بالحكي ما في حدا بسبقنا  , بس ما بنطب بالمحظور , ولا  بندور مع الحق , علينا حارس علينا ناطور فبنلف بندور معنا حجارة صغيرة  وبنسجل أهداف ذاتية في الملعب ,شو دوخنا هالكادور [9] (يضرب يده برأسه)

-اوف (بطرب)

-تسلمي الله يخليكي مو قصدي لوزة (يتفحصها)

-هل رأيت عيني يافا في أثناء حياتكما الزوجية (متهربة من نظراته )

- الله وكيلك ولا مرة اطلعت ععينيها

-لماذا؟ (بفضول)

-كنت مشغول  (ببساطة)

-بماذا ؟

-مش مذكر (يحك أنفه)

-لماذا كانت يافا تركض أثناء الحرب (هامسة)

-تقتّلنا بنفس اليوم ,انبسطت ؟! (ثائرا)              

-لماذا ؟( بشماتة)

-كانت يافا تبكي الضحايا من الجهتين (بذهن مشوش)

فقلتلها بصرش وصيّحت عليها (صارخا)

-لماذا ؟

-يافا حنونة أكثر من اللزوم ودايما تعيط (مبررا)

كل ما يموت حدا بتقلبها مناحة كأنه ابنها الي مات

-لماذا اختلفتما؟

-يافا قعدت تحلم ييجينا أولاد

-تابع

-بالأول انبسطت كثير

-ثم ماذا ؟

-وبعدين عصبت من حكيها

لماذا؟

-قال بدها أولادنا يعملو شيروت لؤومي

-ما القصد ؟

-يعني بدها أولادنا يعملو خدمة إنسانية في دولة إسرائيل (مستنكرا)

-خدمة إنسانية؟ تقصد بالمجان ؟! أي بدون مقابل ؟! (بذهول)

-اه يعني يتطوعوا في المدارس ، في المستشفيات وغيرو وغيراتو ويعطوا من حالهم ومن وقتهم لخدمة الآخرين.

-وما العيب في ذلك ؟ (تحاول السيطرة على نفسها )   

-ايش كنك انجنيتي يا لوزة ,بدك أولادي يخدموا الثانيين ويضيعوا سنين عمرهم هدر

-وماذا قالت يافا حين شرحت لها وجهة نظرك ( لا تنظر إليه)  

-عيطت زي دايما  (بيأس)

لماذا؟ 

-قال بدها يتحقق هذاك الحلم (بقنوط)

-أي حلم تقصد ؟

-الي علمك فيه (يرميها بنظرة معبرة)

اه تذكرت (تبدو كمن يستحضر ذكرى بعيدة)

ماذا قلت لها ؟ (بذهن مشوش)   

-حاولت أصحيها  ,قلتلها الخاري والكاري واحد وانو علفاضي

-وبماذا أجابتك ؟ (مقاطعة) 

-تركتني بحكي وطلعت من البيت (بوهن)

-ثم ماذا  ؟ (بتركيز)

-وبعدين حردت وراحت تعيش  في المنتدى الثقافي (باستسلام)

-وماذا فعلت أنت ؟ (باشمئزاز)

-كنت أروح أزورها كل كمن يوم  هناك

-وكيف كانت تستقبلك ؟

-أنا عارف يا لوزة ..خلص ارحميني ,خليني بحالي بكفي الي خسرتو (معنفا )

-أفهمك لكن يجب أن نستمر بالإستجواب  

هل تعرفت على إلياهو في المنتدى ؟

-اه

-وكيف كان يعامل يافا؟

-إيلي بقدر يافا كثير وبحترمها وبكرمها وبساعدها تكبر والله الحق يقال يافا احلوت من يومة ما الياهو ضمن قصدي أخذها لعندو (بصدق)

-هل كانت يافا سعيدة مع إيلي؟

-كانت تهيص لما أنا والياهو نقعد ونسمع لبعض  وكانت تحد وتقد لما نتقتل (بحب)    

-ماذا كان يحصل أثناء المشادات بينك وبين إيلي؟ (مستدرجة)  

-كنت أور عليه شعارات ومرات لما كانت تطلع معي كنت اور عليه كام حجر  لميتهن من الشط

-وماذا كان يفعل هو؟

-كان يْبَعِّدْني عن يافا ويقفل باب المنتدى أو ما يخلينيش أفوت ومرات  ..(بتردد)  

-ماذا ؟ (بحدة)

-خلي الطابق مستور أحسن (يتمتم)

-صادق صادق !! لا بأس !!

-هل يافا مذنبة برأيك؟ (بتعاطف)

-لا (ثائرا) ,الحق على إيلي الي خطفها وادّعى انو اتجوزها أصلن حسب الأديان وكل الشرائع المرا لجوزها الأول والعقد شيت إيلي باطل قدام الله يعني يافا إلي وبس (منفسا عن غضبه المكبوت)

 -حسنا يمكنك المكوث حتى إطلاق الحكم...

أستدعي أبا المتهمة المدعو باسم الدكتور سامي جهاد فادي وكيلة والذي سيتواصل معنا عبر برنامج سكايپ..

يسلط الضوء على شاشة كبيرة معلقة على الحائط الموجود خلف قفص الاتهام حيث يظهر رجل جالس في وسط مكتب فاخر وخلفه رفوف تعج بالكتب . يبدو الدكتور سامي في الستينات من عمره، أصلع الرأس ، ذا لحية غير مكتملة (سكسوكة) وعضلات مكتنزة ،يضع نظارات تبدو من ورائهما عينين صغيرتين بلون رمادي ويحمل غليونا ويأخذ منه نفسا بين الفينة والأخرى

-هاي ! (يخاطب الشيخة لوزة)

-هل أنت أبو المتهمة المدعوة يافا

-نعم

-هل هي تلك الماثلة في قفص الاتهام

-لا حاجة لمثل هذه الأسئلة المضللة, فلو لم أكن واثقا بأن التي تقف في قفص الاتهام المزعوم  هي ابنتي الوحيدة يافا لقلت ذلك منذ البداية (باستهتار مطلق).

-يا لوقاحتك ،كيف تشكك بأهلية سلطة القضاء على الاستجواب ,كيف تسمح لنفسك بالتمادي والتطاول علينا (بكبرياء وبصياح عارم)

-ومن أنت أصلا ومن شرع لك القبض على صغيرتي ,إهانتها بهذا الشكل ، ومحاولة إدانتها بذنب باطل  (بلا مبالاة)

-ذنب باطل ؟! هل تعتبر الميول عن الفطرة والتعددية الزوجية ذنبا باطلا (تستمر بالصياح)

-ما هي الفطرة السليمة بنظرك ، وكيف توصلت إلى هذه الدعوى الباطلة بدون إثباتات دامغة تدين مسكينتي يافا (يأخذ نفسا من غليونه)

-وماذا عن التعددية الزوجية ..لقد اعترف الشاهدان السابقان بالزواج من المتهمة..  

-إياك أن تجرئي على نعت ابنتي بالمتهمة ..(مقاطعا بحدة)

-لو كنت هنا لأمرت بزجك بالسجن لتحقير القضاء (مهددة ومتوعدة)    

-أنت المسجونة بضيق فكرك وعدم انفتاحك التام على الآخر . ماذا تكون الفضيلة عندك بالمقارنة مع زوجتي رحمها الله؟ (بحدة)

-ومن كانت زوجتك (تخفض صوتها قليلا)

-زوجتي كانت من أشرف النساء وإن كانت من أهل الكتاب (تلمع عيناه)

-استمر ,استمر بالإفصاح عن الحقيقة هيا اعترف من أين أتى شذوذ المتهمة (منددة بشماتة)

-أي شذوذ أيتها المدعية ,زوجتي كانت أرق وأجمل وأصفى وأنقى وأبرأ مخلوقة على وجه الارض (يضرب الطاولة بيده)

-ومن كانت هي (بتساؤل)

-كان اسمها نعومي ، شابة يهودية متدينة مؤمنة بالله ,شريفة ,بعيدة عن طرق الغواية والخيانة (بحب)

-كيف تقابلتما (تهدأ قليلا)

-نعومي, فاتنتي , كانت في رحلة مدرسية إلى القدس عندما قابلتها ..

-يعني التقيتها في خضم الرحلة...

-لا أبدا... (بهدوء)

-إذن كيف؟

-لقد شعرت نعومي بالوهن في منتصف الرحلة وأسعفتها معلمتها بصحبة رجل الدين المرافق إلى أقرب مستشفى حيث كنت أعمل في ذلك الوقت .

-ثم ماذا؟

-ثم كنت الطبيب المناوب وتوجهت لفحص نعومي وبهرت برقتها وبراءتها ولكن...

-ولكن ماذا؟ (بفضول حقيقي)

-رجل الدين مانع أن أقوم بفحص نعومي

-لماذا؟

-عندما نادتني إحدى الممرضات باسمي ,اكتشف رجل الدين بأني عربي وأبدى معارضة شديدة لقيامي بفحص نعومي..

-لماذا ؟

-هل تتغابين أم أنك غبية أصلا (مستنكرا)

-كيف تجرأ؟ (بغضب)

سأجرأ وسأصرخ بكل الحقيقة..(يصيح بنفور)

-ومن يقف في طريقك ..أصرخ!!

-لقد فقدت نعومي الوعي وصرخت معلمتها استنجادا برجل الدين الذي طالب باستدعاء طبيب يهودي فلما أوضحت له الممرضات أني الطبيب الوحيد في القسم , قام بإجراء بعض الاتصالات وأخذ تصريحا يمكنه بالسماح لي بفحص نعومي (بصوت متهدج)

-أكمل (ترمقه بنظرة شذر)  

-ففحصتها ووجدت أنها تعاني من معدل نبضات قلب منخفض جدا وأني أكاد أفقدها فأدخلتها حالا غرفة الطوارئ وصعقت قلبها بالكهرباء بعدما توقف نبضها فعادت نعومي للحياة كما عدت أنا للحياة بعد اطمئناني عليها (باكيا بحرقة )

-وكيف تزوجتها بعد ما رفض المسؤولون عنها حتى أن تعالجها ؟

- لن أدخل في التفاصيل (يتماسك)

-وأين نعومي الآن ؟

-لقد اغتيلت (بحسرة)

-من قتلها؟

-الجميع ... (صارخا)

-من تقصد؟

-كل من لا يؤمن بالحب ... (باشمئزاز)

-ماذا لديك لتقوله عن التهم المنسوبة لابنتك؟ (مقاطعة إياه)

-تهمك باطلة لسبب واحد (يضحك بسخرية)

-ما هو هذا السبب؟ (بجنون)

-يافا فريدة من نوعها.. (باعتزاز)

-كيف ذلك؟

-لقد أخفيت سر يافا لسنين طوال وكتمت الحقيقة لعلمي أن العالم لا يتقبل المختلف (يقف)

-ولم يافا مختلفة عن غيرها ,لا أرى فيها شيئا مختلفا يميزها عن غيرها غير البلاهة التي بدت واضحة حين دافعت عن نفسها .عربيتها مكسرة ،تصرفاتها طفولية وتفكيرها محدود وفوق هذا تضع نظارات سوداء حتى في قاعة المحكمة المظلمة نسبيا (باستهزاء بالغ)

-هنا يكمن سر يافا .. (بغموض)

-ماذا تقصد؟ (تستشيط غضبا)

-يافا ولدت مختلفة..

-توقف عن إعادة نفس الفكرة بدون الاستشهاد ببراهين (تقف هي الأخرى)

-يافا في الحقيقة ..

-هيا قل ما عندك ودعنا ننتهي من هذه القضية ..(ترمي مسندا آخر)

-يافا يا ابنتي ..(مخاطبا يافا)

-نعم بابا (باحترام وحب)

-لا بأس يا ابنتي ، أزيلي النظارات عن عينيك فلندع العالم يشهد الحقيقة (بأبوة )

-بس بابا (بتردد)

-هيا يا يافا , لقد حان الوقت ليعلم الجميع ما القصة (مشجعا)

-طيب

يسلط الضوء على يافا التي تزيح النظارات السوداء وتكشف عن عينين مختلفتين , إحداهما خضراء والأخرى باللون الأسود

-تتعالى أصوات الدهشة من الحاضرين

-ماذا يعني هذا ؟ (بذهول وعجب وارتباك ) 

-يافا ولدت مختلفة فهي تعاني من متلازمة تؤهلها أن تحب الجميع في آن واحد بدون تفرقة وليس باستطاعتها رفض أي شيء , وجيناتها الوراثية تضطرها وتجبرها قصرا بدون أي وعي  على الزواج بأكثر من شخص فهي مسلوبة الإرادة ولهذا أنا أطالب ببراءتها وتحريرها من هذا القفص (آمرا)

-لا بابا

-ايش حبيبتي (بتفهم)

-القفص حلو كتير ، بدي اوخدو معي. (بحب)

-ببنيلك أحلى منو بابا (بحنية)     

تنزل  لوزة عن المنصة وقد تصببت عرقا   وتوجه الكلام ليافا بذهول تام:

-بناء على ظهور بينة تضعضع من قوة الاتهامات المنسوبة لك يا يافا وبعد أن تبين أن تصرفاتك المشينة وتعدد الزوجية الذي ارتكبته جاء بدون وعي  منك وبأنك مسلوبة الإرادة بسبب تكوين جيناتك والمتلازمة النادرة التي تعانين منها فإني وبذلك أصدر قرارا يفيد ببراءتك من التهم  وبشرعية تصرفاتك ولكن عليك أن تحاولي اختيار زوج واحد فقط من بين الاثنين الماثلين أمامك (تشير إلى إيلي وعبد الوارث الواقفين على منصة الشهود).

-مش راح أقدر أختار لأني بحبهم الإتنين وزي ما قلت بالأول أحلى إشي نعيش كلو سوا (بعشق)

يسدل الستار




[1] أغنية "לא יכולתי לעשות כלום" לנינט טייב , كلمات: יונה וולך .

[2] أغنية לא יקחו אותך ממני لسمير شكري.

[3] مريم طوقان في برنامج כוכב נולד للمغني المشهور זוהר ארגוב.

[4] أغنيةרץ אלייך -עיליי בוטנר וילדי החוץ .

[5] أغنية "מי אוהב אות יותר ממני" – ארכדי דוכין.

[6] أغنية "אף פעם לא תדעי" שלמה ארצי

[7] تتر مسلسل أهل الراية بصوت المطرب ملحم زين

[8] أغنية يوما ما لجوليا بطرس

[9] כדור בעברית







כתבתי את שתי הנובלות הבאות בשלהי שנת 2012.מדובר רק בניסיונות ותו לא ולכן הן לא עברו עריכה אז תקחו את זה בחשבון במהלך הקריאה .
כל קשר בין אירועי ודמויות הנובלות למציאות הוא מקרי לחלוטין 



בבואה של נפש

נובלה קצרה
 
אסיל מנסור עיראקי
 
***************************************************************************
   בית הקפה היה סואן בדיבורים שמקורם באנשים משועשעים מחברה טובה ואוכל משובח ורק אני ישבתי שם לבד מתוך בחירה .המחשב הנייד הונח לפניי וכוס קפה גדולה ליוותה אותי לאורך הדרך שעשיתי לתוך הסיפור הזה.כבר מהמילה הראשונה ,נעדרתי מהמציאות ומצאתי את עצמי גולשת לתוך המילים ועוצמתן האדירה שיכולה לנתק אותך מקרקע איתנה של אמת .הקולות הדהדו בראשי ועזרו לי לכתוב .חצי מהמילים פה הן פרי עטו של התת מודע שלי שקם לתחייה .השביל היה מואר במילים דולקות ועצים של שורשים נחו מסביב לדרך ואני הילכתי לי לאט ובעונג גדול ובציפייה לפגוש שותף לשיגעון העכשווי שלי.הגעתי לצומת עם שני שבילים נוספים,שביל אחד היה עקלקל עם הרבה עליות ומורדות והשני היה שטוח וישר להפליא .בחרתי להתפצל ולנסות את שתי הדרכים בבת אחת.
בחירה גורלית זו עלתה לי ביוקר כי הקולות התעצמו וכמעט איבדתי את קולי שלי אילולא היה משהו שהעיר אותי מהתרדמת וגרם לי לאסוף את חלקיי ולצאת .היה זה קולו של המלצר שהציע לי ארוחת בוקר קלה במבצע .הסתכלתי סביבי ופתאום ראיתי אותה ,בחורה כבת 20 יושבת מולי ביחד עם מחשב נייד, ומיד ראיתי את עצמי בה ולכן החלטתי להתגנב ולנסות לקרוא חלק ממה שכתבה עד כה .קמתי והעמדתי פנים שאני מחליקה לידה והגנבתי מבט למסך שהיה עתיר ביופי.היו שם שירים שהיא כתבה ,לא הספקתי לקרוא את הכל כי בכל זאת היה זה מעשה מביש אך החלטתי לכתוב את מה שאני זוכרת משיר אחד :
הדרכים תמיד מובילים אותנו לשם
לחלל אפל שבו אנחנו הולכים לאיבוד
ומנסים להתחדש
חייך נתונים בידיו של אחר
שאינך מכיר
ושחוט בלתי נראה
מחבר בינך לבינו
והדרכים תמיד מובילים
אותנו לדרך הנגדית
כי לא נועדנו להוביל
כי נועדנו למעוד
כי לאחרים לא ניתן אותנו להכיל
 
השיר מאוד דיבר אליי כי גם אני הרגשתי באותו רגע שהלכתי לאיבוד אחד גדול ואולי החוט שלי מחובר לבחורה הזאת ,החלטתי לעשות מעשה נועז ולנסות להצטרף לבחורה שאולי תעזור לי בלדלג על המחסום שאני תמיד נקלעת אליו בכל פעם שאני מתחילה יצירה שלא רואים את סופה .ברגע שבו עמדתי שוב לקום,מישהו כבן חמישים הצטרף אליה ,אבא שלה ,חשבתי לי או אולי זה דודה והסנדק שלה שדואג לפנקה לעיתים .קנאה התגנבה ללבי כי לי היו דודים אבל אף פעם לא יצא לי לנהל עם אחד מהם שיחה כנה.בחרתי לכתוב על הבחורה שנראתה מהממת עם תלתלים חומים ועיניים בגוון מיוחד של ירוק ואילו הדוד היה עם שיער מאפיר שאת פניו לא הצלחתי לאמוד כי הוא ישב עם הגב אליי .איזה עולם דמיוני יכולתי ליצור עבורם .הוא איש עסקים מוצלח שמעולם לא ידע מה היא אהבה ושהתחתן בפעם הראשונה בכוח כי אשתו לשעבר נכנסה בעזרת תרמית קטנה להריון והוא שהיה יחסית ג'נטלמן החליט שמחובתו להתחתן איתה עד שמאס בשטחיות שלה והחליט לפרק את החבילה .ובאשר אליה ,היא היתה סטודנטית למחשבים וחלמה לשנות את העולם עם תוכנה שתנבא את סיכויי ההצלחה של זוגיות כדי לחסוך במקרי גירושים .
כל זה היה טוב ויפה עד שהיא ראתה שהוא מחזיק לה את היד !מה לכל הרוחות קורה שם!
אני חייבת לתעד את זה ומהר :
חלה תפנית מפחידה בסיפורן של שתי דמויות בסיפור שהפכו מקרובי משפחה לנאהבים וכרגע התמונה השתנתה במיוחד כי היא מסתכלת עליו עם מבט כזה ,לא להאמין .!אוהב!היא אוהבת אותו !
ומה לגביו ?תהיתי אולי הוא סתם שילם לה שתלווה אותו קצת ותשכיח ממנו את עוול היומיום ,אני חייבת לבדוק.גמרתי אומר וקמתי לעברם ,המלצר שלח מבט נוקב לעברי אך לי לא היה איכפת כי הסקרנות גברה עליי .העמדתי פנים שאני מפילה מחברת שהרמתי בשנייה והסתובבתי מהר כדי לא לפספס את הרגע והנה תפסתי את העיניים שלו שהיו חתומות .לא ניתן היה לקרוא מהן כלום .לא אהבה וגם לא שנאה.האיש היה אבן .הצטערתי שלא יכולתי להתגנב למקום כלשהו בתוכו ולקרוא מה כתוב שם ופתאום נכנסה צוענייה לבית הקפה וכמובן הצוענייה היתה מודרנית ולא ניתן היה לגלות שהיא עוסקת בניבוי אלא כשהיא הוציאה ערימה של קלפים והתחילה במסע הפיתוי שלה .הבחורה עם התלתלים התלהבה ונראה כי בן זוגה סלד מדברים כאלה כי הוא הסב את ראשו לנקודה בלתי מוגדרת בכיוון הנגדי .
 ישבתי במקומי ובירכתי את המתקשרת שקולה הדהד במקום והשיחה הבאה הגיעה לאוזניי הקטנות :
האישה פנתה לגבר ואמרה לו שהוא מחביא הרבה סודות ושהוא מתחפש כל הזמן ונכנס לנעליהן של דמויות שונות .
הגבר התחיל לצחוק להפתעתי בבוז אך אמר לה שחייו אינם מענייניה ושתקרא רק את עתידה של גאולה ושתלך כמה שיותר מהר .אך האישה לא הרפתה ממנו וביקשה בנימוס שיבחר רק כרטיס אחד והיא הבטיחה שתגבה ממנו רק עבור קריאה אחת .הבחורה הצעירה הסתכלה עליו בתחינה ונראה כי הוא נכנע .האישה שהיתה בעלת שיער אדום אש הסתכלה עליו בפליאה ואמרה שהוא שולט על המונים ושבכוחו לגרור אותם עד סוף העולם.והוא המשיך לשתוק הממזר הזה ולא הגיב בכלל.
ולגבייך בחורה,את תדעי רק צער כל עוד אינך יודעת מי עומד לפנייך!
והיא הסתובבה ונעלמה באותה פתאומיות שבה היא הופיעה.
הבחורה או גאולה ,הסתכלה עליו בכעס!האם אתה בוגד בי !היא שאלה .
כמובן שלא !הוא ענה מהר ,איך את יכולה להעלות את זה על דעתך!אני אוהב רק אותך!הוא אמר ברוך וניסה לשוב ולהחזיק את ידה העדינה.אבל היא שלפה את ידה בכעס ואמרה שתחושת הבטן אומרת לה שהוא מסתיר ממנה דברים ושהוא חייב להודות בהם עכשיו או שהיא תעזוב אותו כי לה מילא נמאס מהעשרים שנה שמפרידות ביניהם .אופס!חשבתי הוא ממש זקן האיש הזה !התפתלתי בצחוק חרישי והמשכתי לעקוב אחרי המתרחש בסקרנות.
איך את יכולה להגיד לי כזה דבר ,תגידי אז אם כן ,גם את משקרת כשאת אומרת שאת אוהבת אותי בלי תנאים .אני כן אוהבת אותך בלי סוף אבל לא אסבול שום סוד .טוב אני אגלה לך ,אמר אבל רק אם תתחתני איתי כי רק אז אהיה בטוח שסודותיי יהיו שמורים איתך כי הסכנה שתארוב לחיי אם מישהו ידע תארוב גם לך וכך אדע שסודותיי שמורים .
מה?אז אתה איש מאפיה ולא איש עסקים!אלוהים,במה הסתבכתי?!הבחורה התחילה להזיע והחליטה לאסוף את תלתליה בקוקייה של ילדות קטנות.כמה אירוני,חשבתי !
גאולה,תקשיבי!
לא ,אני מצטערת,זה גדול עליי!אני לא יכולה יותר!אתה חונק אותי!אתה אפילו לא מתלבש טוב!כל הזמן עם החליפות המשעממות שלך!נמאס!הנה חצי ממחיר האוכל!
הבחורה קמה ועזבה אותו משותק!כל העיניים בהו בו כי השיחה היתה קולנית ולא ניתן היה לטעות בפירוש אף מילה.
ישבתי ונהניתי מכל רגע והתחלתי לצחוק בקול,אפילו כשזבוב ניסה לחדור לנחיר הימני שלי גם אז צחקתי ונפנפתי אותו בהנאה.ופתאום ,האיש עם הפנים הקודרות ביותר בעולם ,קם על רגליו,הסתובב ופנה אליי .למה את צוחקת ,תגידי!ואני שלא יכולתי להפסיק !תערובת של היסטריה מהקולות שלי ומהתקרית המצערת עד מוות ,אמרתי :תראה ,זבוב!פניו נרגעו קצת והוא שאל אם הוא יכול להצטרף !
לצחוק ?שאלתי ולהפתעתי הוא התחיל לצחוק ועברו יותר מחמש דקות עד ששנינו הצלחנו להירגע.אל תהיה עצוב!אמרתי,היא מילא יותר מדי צעירה בשבילך!
אני לא עצוב,זה היה שידוך של חבר שחשב שהוא עושה לי טובה אבל זאת היתה טעות.
אבל אמרת לה שאתה אוהב אותה!אמרתי בהשתאות.
אוהב,לא מאוהב,סליחה,אבל איך את לא יודעת לזהות את ההבדל?
טוב...שתקתי וחשבתי קצת על השקרים שלו ועל איזה בן אדם הוא מחביא מתחת לחתיכות הבד המשובח שהוא לבש.
אז מה את עושה בחיים?אני !שאלתי כלא מאמינה שהוא בכלל פונה אליי.
אני כלבו!עניתי.גם אני ,הוא ענה!אבל באמת מה את עושה בחיים?
אני מטיילת בחיים שנועדו למטרה זו!
אני אוהב את זה !גם אני מטייל והרבה!
זאת היתה מטאפורה ,אני מקווה שהבנת.
בוודאי שהבנתי,בזה בדיוק אני עוסק .במילים .
וואו ,אז אולי אתה סופר צללים שכותב סיפורים שאחרים מתפרסמים בגללם!
לא ,אבל קרוב מאוד!
אז אתה סופר בעצמך!
ששש..... אני באמת סופר אבל אף פעם לא השתמשתי בשם האמיתי שלי.
למה?
מהרבה סיבות ואחת מהן שאני באמת עובד בכלבו אבל כלבו של המילים.
יופי,אז אתה גם עיתונאי?
כן,את מהירה!
בוא נראה ...ואולי גם עורך?
טוב חשפת אותי ...אבל אסור לך לגלות לאף אחד כי זה סוד.
אל תדאג ..מילא אף אחד לא יאמין למילה שאני אומרת .
למה?
כי ...אני קצת משוגעת.
את המשוגעת הכי יפה שאני מכיר.
אני לא יפה ,אבל תודה.
אז את לוקחת תרופות.
כן,את כל התרופות שתרצה .
אפשר להזמין אותך לארוחת בוקר?
לא,תודה.כבר אכלתי  ונזכרתי שאני תמיד מרגישה מלאה אחרי צחוקים היסטריים.
טוב אז אני אוכל בעצמי,לא אכפת לך שאוכל לידך,נכון ?
לא ,מר כלבו.
הוא הזמין כריך טונה עם ירקות ורוטב שהיה מבחיל בעיניי אך נהניתי לצפות בו אוכל ,הוא חילק את הכריך לשני חלקים ואכל לאט .התענג על כל נגיסה וטחן טוב את האוכל.הוא הריח מצוין ,בושם יקר ,חשבתי ופתאום החליפה שלו לא נראתה מזוויעה בעיניי כי לא ענב עניבה וזה מאוד חשוב בעיניי.עניבה זה משעמם ביותר ומגוחך.
אז מה את כותבת?
הוא שאל אחרי שסיים לאכול.
אני לא כותבת בעצמי ,אפשר להגיד שאני המקלדת של הקולות שבראשי שבאים והולכים ומתחננים שאתן להם במה וארשה להם לכתוב.
גם אני שומע קולות.
באמת?שאלתי בתמיהה.
כן,אבל בחלום.
התאכזבתי ,כי תמיד חלמתי למצוא משוגע כמוני שיקבל אותי עם המחלה שלי .
אבל אני חושב שזה מדהים שאת זוכה לשמוע קולות.
זה לא תמיד מדהים,לפעמים אני נבלעת לתוך הקולות שמשתלטים עליי.
אולי תוכלי לשתף אחרים בחוויה שלך עם הקולות!
כן,אולי.
תרצי אולי לטייל איתי קצת ?
שקלתי את ההצעה שלו והחלטתי לוותר כי רק משוגע מחליט להזמין מישהי לטיול ,שתי דקות אחרי שמישהי נפרדת ממנו.
לא,תודה!
את כבר מכירה את כל הסודות שלי ,אני לא יכול לתת לך סתם ללכת,את חייבת לי טיול!
הוא אמר את זה בנימה ידידותית ולי כבר נמאס מזמן להיות לבד אז הסכמתי .
בת כמה את?
אני בת מאה אלף שנים!
באמת!כי אני בן ארבעים ושתיים,אז את זקנה מדי בשבילי!
התחלתי שוב לצחוק והוא רק הסתכל עליי וחייך.
את צוחקת הרבה,הוא אמר.
טוב זה הדבר הכי בריא בעולם כי באופן זה אתה מוציא אנרגיה שלילית ומפזר אותה לכל עבר בצורה של אנרגיה חיובית.
אני מעריך שאת בת עשרים וחמש.
הודיתי לו כי תמיד חשבתי שאני נראית מעט מבוגרת לגילי אבל החלטתי לא לגלות כלום על עצמי.
טיילנו בגינה הצמודה לבית הקפה שהיה במרכזו של פארק גדול והוא שתק אך הגניב אליי מבטים בין כה וכה ואני נתתי לו מבטים אדישים כאלה כדי לא לחשוף את רגשותיי האמיתיים.
אז על מה את כותבת ,טובה!
שמי הוא.....כמעט גיליתי אבל התעשתי ברגע האחרון והוספתי טובה.
מצחיקה!הוא אמר בהקנטה.
גם אתה מצחיק בעצמך מר נחום.
טוב אז היום נתחפש שנינו לאנשים אחרים.אוי כמה נוח זה יכול להיות!
כן,המשכנו לטייל והוא התחיל לשאול אותי על ספרים שאני קוראת ,הנושא הכי אהוב עליי והשיחה הפכה להיות קולחת ומהנה והזמן עף  עד שהוא שם לב והחליט שהגיע הזמן להיפרד.
האם תגלי לי בכל זאת את שמך האמיתי?
רק אם אתה תגלה!
טוב,ניצחת!קוראים לי דניאל חנוך.
אה ,שם מוכר קצת,אבל אני לא יודעת מאיפה.
עדיף,לא כדאי לך ,אני איש מסוכן עם חרב שלופה של מילים ביד.
ומה שמך,אם כן ,משוגעת!
הסתכלתי עליו בזעם ,כי הפעם הוא הצליח לעצבן אותי ,הזר הזה.
מצטערת,הפסדת,אני לא אגלה!
צפוי ביותר.טוב אז ניפרד כזרים.
כן,אמרתי קצת בעצב.
היה לי מאוד כיף איתך,טובה!
גם לי,אבל נראה לי שעדיף שניפרד.
כן.
להתראות.
להתראות.
דניאל ,פסע לכיוון השער הראשי של הפארק ועזב אותי עם זיכרון מתוק.
פתאום ,הוא הסתובב והסתכל עליי וצעק..
 
 אני עוד אמצא אותך,טובה.
חייכתי,בוא נראה אותך עושה את זה ,דניאל!
הלוואי והוא ימצא אותי באמת,דניאל הזקן!
אני מתה על השם הזה "דניאל",זה שם מאוד עדין ועתיק וכל דבר שמקשר אותי לדברים שקרו בעבר הוא מבורך.
חזרתי הביתה עם תחושה של החמצה אבל מהר מאוד שכחתי מהסיפור הזה והחלטתי לגשת לעבודה האמיתית שלה .הטקסטים באנגלית חיכו לי כמעט בייאוש כי זנחתי אותם במשך יומיים שלמים שבהם ניסיתי לתת לספונטניות להשתלט עליי.עסקתי בתרגום יותר מדי זמן עד שהמלאכה הפכה להיות אוטומטית ומשעממת להפליא אבל היה עליי לעשות משהו כדי להתפרנס ולאור מצבי הנפשי העגום ,עבודה מהבית נראתה כמתאימה ביותר כי בהחלט לא רציתי לשמוע תגובות על איך אנשים אחרים נראים כל הזמן .
"היא מכוערת להפליא ,והוא נראה כבן מאה שנה ובואי נכתוב שיר על הבוסית השתלטנית שלך ונדחס לה את זה בתיבת הדואר המהודרת שלה .נטלתי תרופות שעזרו מעט והפכו את הקולות לידידותיים יותר אך הם לא נעלמו לגמרי לצערי הרב. ולמרות זאת,תמיד הקפדתי להנהן לפסיכיאטר שלי כששאל אם הקולות נעלמו כי אחרת הוא היה מכפיל לי את המינון ועוזר לי להפוך לפרה שתמיד חלמתי שאהיה .
לקחתי טקסט אחד שעסק במחלה אחת שקראו לה ADEM ושנשמעה כמו שם של גבר שהטיל אימה על כל מי שהתקרב אליו ,ואז חשבתי על השם אדם ואני מאוד אוהבת את השם הזה כי הוא קצר וגם מסכם הרבה בתולדות הגברים שחיו לפני יותר מדי שנים ושאינם קיימים עוד לצער הבחורות שמחפשות זיווג מתאים.
הקולות התחילו לצעוק,ומה עם אדם ההוא ?
איזה אדם? שאלתי.
ההוא שעזבת מאחורייך ?
לו קוראים דניאל סתומים ולא אדם !
כן אבל פספסת בגדול ,תצאי מפה טיפשה,פווירטו!
קיללתי את הרגעים שביליתי מול טלנובלות ארגנטינאיות ושבזכותן הקולות יודעות לגרש אותי מגופי שלי בשפה זרה.
ולאן אלך ,תרשו לי להישאר בבקשה!
טוב ,רק הפעם  כי בפעם הבאה,פווירטו!
טוב,שתקו בבקשה! אני מנסה לעבוד.
אם כי...
מה?
חבל !
מה חבל!
את יודעת !
לא ,ממש לא! ותסתמו לפני שאני מגבירה את המינון ומעלימה אתכם לגמרי.
בואי נכתוב לו שיר !
לא בא לי!
את חייבת,אנחנו רוצים .
טוב,מה אכפת לי,מילא ,השירים הכי מוצלחים שלי היו מנת חלקם של הקולות היצירתיים במיוחד .
התמסרתי לקולות שהדהדו והכתיבו לי את מילות השיר .הרגשתי ככלי כתיבה ותו לא .אבל השיר היה מאוד יפה וסיפר על מפגש שהתרחש בשלהי העבר עם דניאל המקורי שידע גם לכתוב שירים מסתוריים על שדים ועל קולות כי גם לו היו כאלה.
טוב,לעבודה!
לעיתים ,הקולות נעלמו לגמרי והרגשתי נורמאלית למשך שעתיים תמימות ואפילו שקלתי לשלוח קורות חיים לעיתון אחד אבל פתאום הם חזרו ושאלו אם התגעגעתי.
ניסיתי כמובן הרבה להתעלם מהם אבל הם תמיד היו נשארים גם אם שתקתי ולא עניתי באותה שפת מחושבת של מחשבות.הדבר העיק מאוד בהתחלה אבל לאט לאט ,התרגלתי לחברה והרגשתי שפשוט שכרתי כמה ליצנים שיצחיקו אותי מידי פעם אך לעיתים ומרוב שהתרגלתי לחברתם ,שכחתי שיש לי לשון ושלא כל האנשים יכולים לדבר בכוח המחשבות וזה גרר כמובן למצבים מביכים עם בני החברה הנורמאליים כי פעם כשבדיוק איבדתי את כרטיס האשראי שלי בתוך הבלגן של האוטו והתחלתי לחפש אותו כמו משוגעת ,אופס!צריך למחוק את ה"כמו" ,אז בקיצור,ישבתי כמו חתולה באוטו המחליא שלי עם מבט מיואש בעיניים שסרק את הזוויות הנסתרות שמופיעות בחללים של הפסולת הרבה ופתאום פנה אליי בחור צעיר שנראה לא רע ושאל אם אני יודעת איפה ניתן למצוא את שכונת הוורדים ,ולמרבה הפלא ,עניתי לו בקול פנימי שהוא לא שמע ורק בהיתי בו במבט אבוד .ואחרי שתיקה קלה הוא פנה לדרכו .בירכתי את עצמי על המוזרות שלי ,מצאתי את הכרטיס מונח בתוך תעודת הזהות שלי ,עוד תסמין של המחלה ויצאתי לדרך.
הפסיכיאטר שלי ניסה לשכנע אותי שאיני סכיזופרנית ושאינו יודע להגדיר מה בדיוק יש לי ואני תמיד חייכתי אליו ואמרתי לו שזה בסדר ושהוא לא צריך לרחם עליי ושאני מתמודדת עם המחלה יפה מאוד.
כמובן שאף פעם לא עלה הצורך לאשפז אותי כי אני מלאה במודעות עצמית ומיד אחרי שאני מגיעה לשלב של מחשבות אובדניות ורקימת תוכנית מתאימה אני מתקשרת אליו וקובעת תור לייעוץ .
לחיות לבד ,זה הדבר הכי נוח בעולם כי כל השטח הוא שלי ושל הקולות ואין שום שותף שיציק לי ויגרום לקולות להסתער עליו בשטף של גינויים מנומסים כמובן כי כן ,גם התת מודע שלי הוא תרבותי ביותר ולעולם אבל לעולם אינו מקלל.
הטקסט על ADEM היה נורא משעמם אבל סיימתי אותו מהר יחסית ושלחתי אותו במייל לחברת התרופות שמממנת את חיי למרבה האירוניה.
הפסיכיאטר הציע לי פעם שאפנה לקבלת מה שמגיע לי מהביטוח לאומי ,סכום זעיר שלא יספיק לקניית כרית רכה ושיכתיר אותך לעד כמלכת הרפויים שכלית .הודיתי לו בחום ואמרתי שאני מסודרת כי ירשתי הון תועפות מסבא רבא שלי .הפסיכיאטר הסתכל על הבגדים שלי והסברתי שגם אותם ירשתי מסבתא רבא זיכרונם לברכה .אחרי שיצאתי ,פלטתי צחוק כזה שכל מי שהיה בקליניקה שמע אבל טוב לי יש תירוץ משכנע ביותר וחוץ מזה,כמה מהפציינטים הצטרפו אליי.
השעה היתה שמונה וחצי כשהחלטתי שהגיע הזמן לאכול .הקולות הציעו פיצה ולי התחשק דווקא פלאפל אז יצאתי לחנות הפלאפל הקרובה עם האוטו הכחול שלי .עמדתי בתור כי המקום שרץ באנשים וחשבתי שזה יותר טוב כי כך הפלאפלים יהיו טריים ופתאום ראיתי פרצוף מוכר.
לא ייאמן !לחשו הקולות .
שש...אמרתי ועמדתי לברוח מהר לפני שישים לב אבל היה מאוחר מדי כי הוא בדיוק הסתובב.
טובה! איזה הפתעה!את כבר עוקבת אחריי למרבה המזל!
נכנעתי והחלטתי לא לוותר על מנת הפלאפל החריפה שחיכתה לי אי שם במנהרת הזמן.
כן...חייכתי בעצלות ,ממש!
טוב ,אז את גרה באזור?
לא!מה פתאום!סרקתי אותו ושמתי לב שהוא מחזיק נייד ביד,בטח בדיוק ניהל שיחה עם עוד שידוך או גרוע מזה .דניאל לבש חולצת טריקו עם צווארון ומכנס רגיל והוא נראה יותר אנושי.
על מה את חושבת טובה?
על צירוף המקרים המוזר !האם אתה עוקב אחריי?
את רוצה לשמוע את האמת ?
לא...לא ...לחשו הקולות ,שיהיה !
כן!עניתי בנחרצות.
אז לא ,אני לא עוקב אחרייך !מי יעקוב אחרי מישהי כמוך,והוא שלח מבט מתגרה .
בחרתי לנשום ,הקולות כמובן קיללו אותו לשם שינוי ועשו את המלאכה עבורי ,הודיתי להם והתעלמתי ממבטו .
התור שלו הגיע והוא הזמין שתי מנות .
ואז הגיע התור שלי והוא אמר שכבר קנה לי מנה .
הודיתי לו בראש ,אבל בחרתי לקנות מנה משלי ,שילך לעזאזל הדניאל המכוער והזקן הזה !
חושב שהוא יכול לפצות אותי במנת פלאפל !איזה קמצן ,לחשו הקולות.התחלתי לצחוק והמוכר שלח את המבט הרגיל ולכן נאלצתי להסביר את עצמי ואמרתי שבדיוק נזכרתי בבדיחה טובה.
תירוץ לא משכנע במיוחד!חשבו הקולות ואני נכלמתי .
דניאל עמד בצד ונגס ברעבתנות במנת הפלאפל הראשונה שלו .
אפשר ללוות אותך?
הפעם החלטתי להגיב,אז הסתכלתי עליו במבט רושף וצעקתי בקול:
אם אתה חושב שרק בגלל שאני משוגעת אני אהיה לטרף קל אז אתה יכול לחשוב פעמיים ואל תשכח שאני עלולה להיות מסוכנת ולהוציא אקדח ולגמור אותך בתוך רגע .
אקדח,זה כל מה שיכולת לחשוב עליו,צחקו הקולות .
כן ,אקדח,עניתי בקול.
טובה...אני מצטער ,בכלל לא התכוונתי.
עזבתי אותו עם מנת הפלאפל וצעדתי במהירות .
הקולות קיללו את כל הגברים ולי רווח מאוד.
עוד התחמקות מוצלחת ,לחשו ואני הסכמתי .
איזו ברירה היתה לי ,האיש חצוף וגם זקן ולי טוב לבד.
היי,אנחנו כאן ,זוכרת את לא לבד,
כן !אתם כאן!איזה יופי!ממש טוב לי בחיים .
הלכתי הביתה,חיסלתי את האוכל במהירות וקבעתי תור לפסיכיאטר ואז כמעט התקשרתי לבטל כי פחדתי שיאשפז אותי הפעם ומיד הלכתי לישון כדי לברוח מהמציאות העגומה שלי .
אני רק צריכה קצת שקט ,למה לא מגיע לי !פניתי אליו עם דמעות בעיניים.
טוב,אז אני ארשום לך גם נוגד דיכאון ונכפיל את המינון ,אל תדאגי ,התרופה הזאת לא משמינה.
שקר!חשבו עבורי,כל התרופות האלה משמינות .
בדרך חזרה הביתה ,החלטתי לפנות לכיוון אחר .אולי תרופות הומאופאטיות יעזרו יותר .
כן ,יעזרו ,בטח!הקולות ידעו גם להיות ציניים .
עברו עליי ימים קשים עד לתור אצל המרפאה ההומואופטית
 
אז את שומעת קולות,אני מבינה!
דא!פתחו הקולות.
אממ..כן,מדויק!
איזה מין קולות!
קולות כאלה שמעירים הערות כל הזמן ושדומים לכתב ספורט  שעוקב אחרי ההתרחשויות במשחק כדורגל .
אהא..ו..מה הקולות אומרים עכשיו?
רמאית!
אמ..שהגעתי למקום הנכון !
כן..אוקיי..טוב אני רוצה להיות כנה איתך!השיטה היחידה שבה אני נוקטת לפחות במקרים כמו שלך היא הלקאה!
מה?!את מתכוונת למטאפורה ,נכון ,העוויתי את הפרצוף בחוסר רצון .
לא..זאת לא מטאפורה ,אני פשוט אכה אותך עד זוב דם וכך השד שבתוכך ייצא !
שד?מה ?מי אמר לך שיש בתוכי שד!
אני מצטערת ,זאת האמת!
ואיך השד הזה נראה?את יודעת? שאלו הקולות
כי אולי הוא יתאים ללילך שלנו ?
ואין דרך אחרת ?תרופה  כלשהי או הפנוט?
המשוגעת שעמדה מולי ,הנידה בראשה לשלילה.
הבנתי!קמתי בזהירות והתחלתי לזוז לאט לכיוון המפלט שלי וכשראיתי שהיא לא זזה אז רצתי ושלחתי תודה מעורפלת כזאת.
אז אנחנו תקועים ביחד,אני מבינה !
כן ,אלא אם!
אלא אם מה!
אלא אם ,תמצאי מישהו אחר !ואז אנחנו ניעלם !
לא אני מעדיפה אתכם!
הדירה חיכתה לי עם אורות בוהקים כי לא הרגשתי נוח בחושך אז דאגתי להרבה מנורות בכל החדרים .הסתכלתי במראה וראיתי את עצמי .בחורה רזה בת עשרים פלוס עם עיניים חומות ושיער שחור חלק עם גובה ממוצע .
רגילה לגמרי !
תודה,גם זה טוב!לפחות אני לא מכוערת !
הסתכלתי לעצמי בעיניים והתחלתי לבכות .
תמיד הייתי ילדה טובה ,ומנומסת !למה מגיע לי הסבל הזה ?למה אני לא רגילה!
רגיל זה משעמם!
תנו לי רגע אחד לבד!רגע אחד של שפיות!
טוב!
נזכרתי בלילה שבו הכול התחיל .היה לי חום נוראי שלא עבר בעזרת תרופות ופתאום שמעתי קול של זר שאומר :היא יודעת!זה הכול כישוף אחד גדול!ואז היתה הפוגה של כמה שעות שבהן לא הצלחתי להירדם ,עוד תסמין !ובבוקר פשוט הפכתי לבן אדם אחר .בן אדם שמשוכנע שמישהו עוקב אחריו .עברתי סיוט שלא נגמר עם התקפי חרדה עד שהחלטתי לפנות לרופא שלי שהפנה אותי לפסיכיאטר ששאל אם נהגתי לישון טוב לאחרונה וכמובן שעניתי שלא כי עברו חודשים מאז שהצלחתי לישון לילה שלם ברציפות .הקולות היו משונים בהתחלה והם תרגמו כל מילה שאמרתי לאנגלית ופתאום הם עברו אבולוציה והפכו למוחשיים יותר ולרגישים למתרחש סביבי.הרופא אמר שהפרוגנוזה טובה ושעליי לקחת תרופה אנטי פסיכוטית במשך תשעה חודשים בלבד .התרופה היתה נוראית ומיד ראו שהשמנתי ואני זוכרת שבכיתי הרבה במיוחד בגלל זה כי תמיד התגאיתי בגזרה היפה שלי ופתאום הגזרה היתה בסכנה.התרופה עזרה מאוד בזמנו והקולות עברו שוב למרתף של התת מודע אבל הרגשתי איך הפכתי לרובוט ואיך היה לי מאוד קשה לצחוק ואיך כל שמחת החיים נשאבה ממני למקום בלתי נודע .באותה תקופה,עזבתי את העבודה שלי והתחלתי לעבוד מהבית,הייתי בדיכאון נוראי שלא עבר עד שהתחננתי לתרופה שנייה מאזנת ואז חזרתי לעצמי.
אחרי תשעה חודשים,הפסקתי את התרופה וזאת היתה חוויה שלא אשכח כי הרגשתי איך הראש שלי היה מחושמל וידעתי שהגוף שלי התמכר לתרופה הנוראית .אחרי חודשיים בלבד שבהם חשבתי שהתגברתי על הכול ,היה לי אירוע חוזר עם אותם תסמינים.חום ,הזיות ,קולות ותחושה שעוקבים אחריי .חיכיתי שלושה שבועות לפני שפניתי לפסיכיאטר כי חשבתי שאוכל להתמודד עם הקולות ללא תרופה שתגרום לי להשמין עוד אחרי שהצלחתי להחזיר את המשקל שלי למה שהיה אבל בסוף הגיעו המחשבות האובדניות ולא יכולתי לסבול יותר.
הסברתי כי אני לא חוזרת הפעם לאותה תרופה ושהקולות הפעם הם מאיכות אחרת כאילו שבהתקף הקודם הם היו הראש אבל עכשיו מקורם בנשמה ולכן הייתי פסימית לגבי תרופות וצדקתי .התרופות החדשות לא העלימו את הקולות.
ומאז,התנתקתי מכל העולם וניסיתי לשמור על השפיות שלי במידת האפשר.
הוריי מבקרים אותי מידי פעם אבל אני מעמידה פנים שהכול בסדר ושאיני זקוקה לתמיכתם והם מאמינים לי ועוזבים אותי לבד.
שכחתי לציין שאני דתייה ולכן לעולם לא אשקול להתאבד וזאת למרות שאני בטוחה שקיומי לא ישנה משהו בעולם הזה.
שהיתי בתקופה קשה של אבל על הבן אדם שהייתי לפני המחלה ועל השפיות שאבדה אבל התגברתי בסוף וקיבלתי את עצמי ואת מצבי העגום .
ישבתי וחיברתי שיר לא מוצלח במיוחד כשצלצול מוכר העיר אותי בבת אחת.מישהו היה בדלת.
הסתכלתי בטלוויזיה שאליה חוברה המצלמה המונחת מחוץ לדירה בעזרת רשת אלחוטית,צעד שיזמתי אחרי הפרנואידיות שפקדה אותי אך לא היה אף אחד בדלת.פתחתי את הדלת והיה שם פתק.
לילך:
זה שוב דניאל מהבוקר ומהערב.אני מצטער ,אבל באמת עקבתי אחרייך!בעבודה שלי יש הרבה אנשים שמסוגלים לאתר כל בן אדם שרק אבקש שיאתרו אותו .מאוד נהניתי בבוקר וחשבתי שגם את נהנית ולכן הרשיתי לעצמי דבר נוראי כזה.אולי את מכירה את השיר של לקיחת סיכונים של סילין דיון ואני פשוט אוהב ספונטניות ולי נראה כי אני צריך להכיר אותך מקרוב אבל כמובן לא הצלחתי להצחיק אותך הערב ולכן בעוד דקה בדיוק את תקבלי זר פרחים שמביע את הערצתי ואת התנצלותי הכנה.
שלושים שניות אחרי,שליח אחד שאל אם אני לילך ועניתי שכן והוא הושיט לעברי זר פרחים מהמם שכלל סוגי פרחים שלא הכרתי בשם אך שנראו יפים מאוד.
חכי יש פתק.
"המייל שלי אם תרצי פעם סתם לשוחח.דניאל"
איזה חוצפן!  חשבו הקולות.
אבל אני הייתי נורא מבולבלת.
אלוהים אדירים!חשבתי. הבן אדם עבריין אבל בצורה מתוקה כזאת.
מעניין למה עוד הוא מסוגל ?!אולי הוא פושט לדירות של אנשים ומחפש דברים שעוזרים לו בכתיבת סיפורים או גרוע מזה כותרות ראשיות.
לא ידעתי איך לקבל את זה אז החלטתי לפנות אליו מיד במייל ולכתוב לו .
דניאל :
אין גבול לחוצפה שלך !אתה צריך להתבייש בעצמך במיוחד כי אתה איש זקן עם שיער מאפיר ,קמטים והכל!איך העזת לעקוב אחרי אומללה כמוני!לא מספיק הסבל שאני חווה בגלל מחלתי הנוראית !אתה פשוט ....אין מילים לתאר אותך!הבחורה צדקה כשזרקה אותך מול כל העולם ואשתו!המשכתי בעוקצנות.והבוקר ,לא צחקתי על הזבוב,צחקתי עליך ועל האני אוהב שלך שהלכה לעזאזל .דניאל ,איני חפצה בשום קשר איתך !אני גם בחורה דתייה ולעולם לא ארשה לעצמי להתרועע עם מישהו חסר מצפון כמוך!
בברכת לילה שורץ בסיוטים!
נ.ב.שלא תעז להתקרב אליי כי יש לי טנק בדירה ואני אגרוף אותך!
שלחתי את המייל והרגשתי איך הזעם מזדחל לתאיי והקולות פשוט השתתקו.
אחרי שתי דקות,קיבלתי מייל מלא אחר מאשר דניאל .
לילך !איזו הפתעה!
ואני חשבתי שאחכה יממה שלמה עד לקבלת תגובה ממך לפי הנוהל המקובל!
אני כל כך שמח שחזרת אליי!וכן אין לי מצפון !אני מצטער!זה לא משרת אותי כרגע!
אבל!,אבל!גם לי את קו אדום שאיני חוצה והחטאים שלי הם קטנים יחסית לעבריינים שאת שומעת עליהם באתרי חדשות! לילך ,בבקשה,תני לי צ'אנס ובואי נתחיל ממיילים טוב,אני רק רוצה להתרשם מיכולת הכתיבה שלך ואולי אעזור לך בלפרסם משהו,טוב...אז תמשיכי לכתוב לי..
בידידות ,
דניאל.
איזה חוצפן ,הבן אדם הזה לא מרפה !
דניאל,כתבתי
שלא תחשוב לרגע שתצליח לפתות אותי עם ההצעה המגונה שלך ,אני לא כזאת!מצטערת לאכזב אותך .אני כותבת רק בשביל הכיף .אני חושבת שאתה זוועה של בן אדם וכמובן אין לך אלוהים .אז בזה אני אסיים כל קשר בינינו ואל תשכח מהטנק שיש לי.
בבוז !
לילך.
 
נראה כי דניאל התייאש כי לא קיבלתי ממנו מייל במשך יומיים והוא קצת חסר לי .אז החלטתי לשלוח אליו שיר קצר שרק כתבתי .
בן אדם חסר לב
הוא שחושב
כי יש בידו להתערב
בחוטי מחשבתו של אחר
חיכיתי שבוע שלם לפני שקיבלתי ממנו מייל והרגשתי נורא שבכלל שלחתי אליו את השיר כי הוא לא שווה אף מילה ממני אבל אחרי המתנה שארכה יותר מדי זמן קיבלתי ממנו מייל שקראתי בהתלהבות .
לילך היקרה,
שירך נגע ללבי מאוד אבל אני בסה"כ בן אדם מתחשב מאוד שדואג לרווחתם של הרבה אנשים שאינך מכירה ונכון אני לא מושלם אבל אני בטוח שאני בן אדם טוב בנשמה ולכן לא ארשה לך שוב להעליב אותי ולא אסבול עוד עלבונות ממך!
בכעס,
דניאל.
עמדתי לכתוב לו תשובה אבל ויתרתי ברגע האחרון כי אני לא צריכה להסתבך עם בן אדם כזה .ומילא נעלבתי כי הוא לא העיר כלום על השיר.
חוצפן! הסכימו הקולות.
היה זה יום שלישי כשהחלטתי ששהיתי בתוך עצמי יותר מדי זמן והחלטתי לצאת לטייל בפארק הקרוב.קיוויתי בסתר למצוא שם את דניאל עם עוד בחורה שאוכל לצחוק עוד קצת על "האני אוהב אותך" שלו שיוצא לו בכזו קלות אבל לצערי ,דניאל לא היה שם לא בחברת בחורות וגם לא לבד.הבדידות חלחלה לתוכי והקולות לא ניחמו אותי בכלל.
החלטתי לשוב ולכתוב לו.
דניאל ,שלום:
זאת לילך מהפארק אם אתה זוכר!החלטתי להיענות להצעתך ולכתוב לך כי טוב ,די משעמם פה ואתה גם תוכל להעיר לי על סגנון הכתיבה שלי וכך תכפר על העילבון שספגתי ממך בפעם אחרונה שנפגשנו.
בשעמום,
לילך
 
אחרי שבע דקות שבהן המתנתי בטירוף קרוב כ"כ למסך שחומו צרב לי את הפנים קיבלתי מייל.
הי לילך:
ברור שאני זוכר אותך,אי אפשר לשכוח מישהי עם אישיות כמו שלך ואני מתכוון במובן החיובי .תודה שנענית לבקשתי גם אם זה היה בגלל שעמום גרידא .אז בואי ,תזרקי את המילים הכי יפות שלך ואני אעיר לך כל פעם במידת האפשר.
בכיף,
דניאל.
מילותיו הצליחו להעלות חיוך על פניי ,חיוך אמיתי ולא צחוק היסטרי כמו תמיד.
שלחתי מיד:
תודה ,דניאל.
בחיוך,
לילך
 
התחלתי לכתוב לדניאל סיפור קצר אחד וזאת הייתה התוצאה:
העננים אפפו את השמיים והרוח העזה ניבאה את בואה הקרב של סערה איומה .סערה אחרת התחוללה בנפשה של צעירה אחת שישבה בחוץ וחיכתה לגשם הקר לשיכוך הכאב שהרגישה.זה התחיל כיום נפלא עם עננים לבנים שקישטו את הגג של העולם הקטן שלנו שבו פנתה דנה לריאיון שלה כשתקווה גדולה רוקדת בלבה הקטן.התיק שלה היה מפוצץ בהמלצות שקיבלה ממרצים רבים שהביעו את הערצתם למי שהייתה הסטודנטית הכי בולטת בחוג לספרות ועכשיו הסתיים החלום והגיע הזמן לצעוד על קרקע המציאות שנראתה בעיניה של דנה כמבטיחה ביותר.
דנה לבשה את החליפה המחויטת שלה בצבע אפור ורצתה להיראות רצינית ולכן היא הרכיבה את משקפי הראייה עם המסגרת השחורה שהקנו לה את המראה שביקשה .בריאיון ,הכול התנהל כשורה עד שהוא נכנס.איש בלונדיני כבן שלושים שהעיניים שלו בישרו רעות אבל דנה הנאיבית חשבה שהיא הצליחה להרשים את המנהלת עדי כדי כך שהוזעק עוד מנהל להתרשם ממי שעתידה להתקבל לחברה .המנהלת פינתה לו את מקומה ויצאה בחיפזון מהחדר ודאגה לסגור את הדלת ובלי שדנה תדע היא גם נעלה אותה.
לתדהמתה של דנה ,המנהל שהיה סוטה ניסה לאנוס אותה אך היא הפתיעה אותו במכות רציניות והיא יצאה מהחלון ועזבה אותו שוכב בכאב על הרצפה.
אז זה העולם האמיתי.. חשבה דנה שאיבדה את תמימותה ביום אפל זה.
מזג האוויר השתנה בבת אחת ודנה פשוט לא הצליחה לחזור הביתה .איך יכול להיות שבן אדם ישתנה תוך שעות ספורות .דנה יצאה כבן אדם האופטימי ביותר בעולם ועכשיו היא שוקלת להתאבד כי איבדה את האמון באנשים .
הוריקן עצום התקרב ודנה החליטה שמרכזו הוא המקום היחיד שאליו אנשים נאיביים כמוה משתייכים.
דנה התקרבה וההוריקן התקרב אליה במהרה ובלע אותה כאילו לא הייתה.
שלחתי את הסיפור לדניאל וקיוויתי לקבל מחמאה קטנה אבל זה היה המייל ששלח.
לילך :
זה סיפור קטן נוראי ביותר .
זה לא הכיוון ,אני מצטער.
דניאל.
מה!זה לא הכיוון !למה הוא מתכוון ?!ואולי הוא בכלל לא סופר ,איזה סופר עונה בשתי מילים ,זה פשוט נורא!
עניתי לו מיד.
דניאל:
אני לא מבינה !האם סגנון הכתיבה אינו ספרותי מספיק?האם אינו מספיק זורם? האם אינו רקום טוב!
תסביר את עצמך בבקשה!
לילך
 
לילך:
זה פשוט אינו תואם את מצב הרוח שלי שדווקא היה עליז כל היום ,את פשוט קלקלת לי את המצב רוח ,פסימית שכמוך !איפה הצחוקים ההיסטריים שלך כשאני צריך אותם .תכתבי על עצמך בבקשה ולא על דנה שהלכה והתאבדה.
דניאל
לקח לי הרבה זמן לעכל את מה שקראתי.הבן אדם לא נתן לי ביקורת ספרותית הוא פשוט מזלזל בי ולכן החלטתי לא לכתוב לו יותר ולא להשפיל את עצמי יותר מזה.
בימים הבאים ,החלטתי לחולל שינוי בחיים שלי,אז קניתי חתול שמיד שינה לי את הריח הנעים של הדירה אבל השובבות שלו העירה את הילדה שבי ומצאתי את עצמי רצה בדירה כאילו הייתי בת שלוש וזה היה משחרר ביותר.אני זקוקה לעבודה חדשה,חשבתי,ולאנשים חדשים שדניאל הצליח להפיח בי צורך תמוה להם שהתעורר אצל  מישהי שסגדה ללבד.חיפשתי באינטרנט במשך ימים שלמים  וביום השישי נחו עיניי על משרה שנשמעה מתאימה ביותר.
האם את\ה בן אדם ישר עם רצון להשפיע ?
כן ,אני מניחה ,השבתי,
האם יש לך ידע בשפות שונות?
אני זה שפה שונה אחת ויש באמתחתי גם את העברית והאנגלית וגם בוא נראה שפת הגרגורים של חתולים שלמדתי לאחרונה .
אם כן מקומך איתנו באתר החדשות המוביל של המדינה!
אוקיי ,גם לי זה נראה!
שלח\י קורות חיים וסלול את דרכך לעבר משרה מבטיחה במיוחד!
מיד!
הקולות לחשו,צעד טוב!אבל לא תתקבלי !
שש....ענקי!ושתיקה.
ביום ראשון בבוקר קיבלתי שיחה מהאתר,זה היה קול מוכר אבל לא הצלחתי לזהות מי עומד מאחורי השפופרת בצד השני .
שלום,אפשר לדבר עם לילך?
מדברת.
אה,אוקיי.מדברים איתך מnews.NET ואני מבין שאת מעוניינת לעבוד איתנו.
אה..כן.
מה זה אה..כן,את צריכה להיות בטוחה כי נחתים אותך על חוזה שיחייב אותך לעבוד שנתיים ברצף.
 שקלתי את ההצעה לרגע .איך אוכל להתחייב לעבוד שנתיים ברצף כשאני לא בטוחה אם מצבי הנפשי יתערער פתאום בעתיד הקרוב.
האם אזכה לעבוד עם אנשים?
לא,העבודה היא מהבית או מכל מקום שתראי לנכון ,בתי קפה,מסעדות ,שירותים ,מה שתרצי.
צחקתי קצת,כי בכל זאת,המחשבה על עבודה מהשירותים נראתה משעשעת בעיניי.
אז כן ,אני מעוניינת!
אוקיי ,אז בואי נערוך לך ריאיון עכשיו.
מה?לא תזמינו אותי לריאיון?
לא ,כי בעצם את עכשיו בריאיון .אז בואי אני אשאל אותך כמה שאלות.
בסדר.
שאלה ראשונה:האם ביצעת אי פעם עבירה.
חס וחלילה,מה פתאום,אני אפילו ג'וק לא יכולה להרוג.
חבל,דווקא חיפשנו עבריינית קטנה ,אבל לא חשוב.
האם את בד"כ שפויה?
בפעם הראשונה בחיי ,עמדתי לשקר וזה היה שקר גדול מאוד אבל טוב לפעמים חייבים,כן עניתי ,אני בד"כ שפויה.
מצוין,כי את יודעת לא חסרים לנו משוגעים שירצו להשתלט על האתר וגם על המדינה ,הלאה,לשאלה הבאה:האם את יודעת לשמור סודות?
איזה מין שאלות המופרע הזה שואל ?צעקו הקולות במחאה.
למה ?האם משהו בלתי אמין מתנהל באתר?
אולי מבריחים סמים במילים ?המשיכו הקולות.
למה לך לחשוב על דבר כזה?את קצת פרנואידית לטעמי ..
תקשיב,אין לי זמן לשאלות המוזרות שלך ,אני בן אדם שעוסק בתרגום כבר הרבה זמן ויש לי ידע רב בשפות ואוכל לעזור לכם אם אני אדע בדיוק מה יהיה טבע העבודה אבל נראה לי שאינכם מעוניינים בי.
עמדתי לנתק כששמעתי את הצד השני אומר:חכי ..את צודקת ,הגזמתי אבל טוב ,התקבלת לעבודה ,תתחילי מיד לאחר שנשלח לך את התוכנה.
ומה בדיוק אני אמורה לעשות? וכמה אתם משלמים?
את נכנסת לעיתים לאתר שלנו?
כמעט ולא..לחשו בקולות בבידור.
לפעמים..עניתי אם כי לא היה לי שמץ של מושג מה מפרסמים שם כי טוב,חייתי בבועה משלי וזה מקובל אצל אנשים עם מצב דומה לשלי.
טוב אז ,האתר שלנו הוא אתר מוביל במדינה והייחוד שלו הוא שהוא נותן במה לאנשים מרקע שונה להביע את דעתם על הכול ..כלומר,מתחת לכל כתבה ,מאמר או סתם שיר,יופיעו תגובות.לעיתים,אנשים מוזרים מסתננים בחופשיות וכותבים תגובות שהן איך בדיוק אתאר את זה..לא הולמות ותפקיד שלך כדתייה.
מה?איך הוא ידע שאת דתייה,שאלו הקולות הערניים.
רגע,איך ידעת שאני דתייה?לא גיליתי לך.
קל מאוד!מסגנון הדיבור שלך,אני מומחה גדול לאנשים .חשבת לפני כל שאלה ולא ענית באימפולסיביות ורק בן אדם שקול ומחושב עושה את זה ובד"כ אלה הם אנשים דתיים.
תודה,
יותר מדי מוזר!
האם גם אתה דתי?
לא אני אימפולסיבי וספונטני והדת לא משרתת אותי ולכן אני ההפך הגמור מדתי עם כל מה שקשור לזה.
שיהיה לך לבריאות!
צינית,יופי זה בדיוק מה שאנחנו מחפשים .התפקיד שלך הוא לקרוא את התגובות שמתקבלות ולהחליט מי מהן מתאימה ומוסרית מספיק לעלות לאתר.
זה הכל?
כן.זה לא תפקיד קל בכלל כי את צריכה להשגיח שהתגובות ייצגו את כל האידיאולוגיות הקיימות ומצד שני שלא יהיו מחפירות .הבנת?צריך להפעיל שיקול דעת כל הזמן ואת גם רתומה לאתר במשמרות ארוכות.אבל ,אם נראה שאת עובדת חרוצה אז צפוי לך קידום והעלאה בשכר.
וכמה אתם נותנים לשעה?
מינימום!
מקסימום ,את תקבלי יותר מרופא מתחיל שזאת מחמאה מאוד גדולה.והשכר גלובאלי,את לא תצטרכי להחתים כרטיס או לדווח על נוכחות ואנחנו תמיד נדע בדרך שלנו אם את עושה את המלאכה או לא.
אז כמה אני אקבל כי אני מרוויחה לא רע מעבודת התרגום ואני צריכה להחליט אם זה מתאים בשבילי.
מה דעתך על עשרת אלפים שיקל לחודש?ואם לא מתאים אז שתים עשרה?
  הייתי בהלם..גם הקולות השתתקו לשם שינוי.
כן מתאים ..בסדר,גמגמתי.
מצוין,אז אשלח לך את התוכנה עם הסבר פשוט ואת תתחילי ממחר.
יופי..תודה רק שנייה.
מה?
איך קוראים לך ומתי אחתום על החוזה.
אה.אני..פאר לוין ,המזכיר של ..המנהל.ואת תקבלי את החוזה למייל הרשום בקורות החיים ,תחתמי ,תסרקי ותחזירי לאותו מייל .
בסדר מר לוין,תודה.
סתם מזכיר מטורף.העירו הקולות
ולמרות זאת,הרגשתי טוב.סוף סוף אתחיל להיות עצמאית ולא אזדקק להוריי שמשלמים עבורי את שכר הדירה.פתאום התחשק לי לצאת ולקנות חצאית חדשה אבל אז נזכרתי שאין לי לאן ללכת עם החצאית אז ירדתי מזה.
טוב,אז כדאי לצאת בכל זאת.החלטתי.
השמש זורחת היום
כן ..אתם צודקים.
לקחתי את המחשב הנייד ויצאתי לדרך,לא הקדשתי זמן למראה שלי כי זה היה הדבר האחרון שאני שמה לב אליו מאז שחליתי .לבשתי את אותה חצאית שחורה שאני לובשת כמעט כל יום ובחרתי בטוניקה פרחונית שהעידה שאני במצב רוח טוב לשם שינוי.אספתי את השיער השחור הארוך בצמה ויצאתי לטיול בפארק.
שם התיישבתי בפינה שקטה ,שמשקיפה על אגם מלאכותי קטן שבו שחו כמה ברבורים וחיכיתי למייל מהאתר.
בהיתי בברבור אחד ששחה הרחק מבני משפחתו ותהיתי אם גם הוא שומע קולות .מאז פריצת ההתקף הפסיכוטי הראשון ,הרגשתי צורך עז בהתבודדות ,שיניתי את מס' הנייד שלי ולא נתתי אותו לאף אחד חוץ מלהוריי .התברכתי בלהיות בת יחידה למשפחה מסורתית ששמרה שבת ובשלב מסוים בגיל ההתבגרות ,החלטתי לאמץ לעצמי השקפה רוחנית וחזרתי בתשובה.הוריי קיבלו את זה יחסית טוב אבל כמה חברות שהחשבתי אותן לחברות טובות התרחקו ממני וזה כאב קצת אבל התגברתי ומצאתי לעצמי חברות חדשות שהגיעו ממשפחות דתיות ששמרתי על קשר הדוק איתן עד לגיל עשרים וארבע שבו חדלתי מלהיות אני הישנה .השינוי גרר גם שינוי בהרגלים .הפכתי להיות סבלנית יותר כלפי אחרים במיוחד כשנהגתי .מבפנים נבלתי כמו צמח שדבקה בו מחלה ושלא הצליח לגדול עוד עד שהחלטתי לאהוב את מה שיש ולהסתגל למצב.
רעננתי את דף האינטרנט וראיתי שקיבלתי שתי הודעות בהפרש של שתי דקות.אחת היתה מהאתר ואחת להפתעתי מדניאל.
מה הוא רוצה עכשיו ,אולי חסרה לו בדיחה לדרך!
לילך אל תעני לו טוב!
החלטתי לבדוק את ההודעה שלו קודם וזה מה שקיבלתי:
הי לילך:
מזמן לא התכתבנו,האם הצלחתי לעצבן אותך במייל האחרון.טוב אני מצטער אני יודע שאני נוטה להיות חצוף לפעמים אבל זה חזק ממני אז שוב קבלי את התנצלותי הכנה.נו אז מה קורה איתך?
יש חדש?
דניאל
התלבטתי אם לענות לו אבל בסוף החלטתי שלא כי בסה"כ הוא היה איש מבוגר מאוד שלא ניחן בחוש מוסרי ,שעקב אחרי אנשים ושלא יהיה טוב להתעסק איתו.בסוף ,החלטתי לכתוב לו ולנפנף אותו כמו שמנפנפים זבוב.
דניאל
אתה איש זר שאיני חפצה בשום קשר איתו ,אודה לך אם תתעסק בעניינים שלך ושתמחק אותי מרשימת אנשי הקשר שלך לעד!
בבוז!
לילך
כנראה שהצלחתי להעליב אותו כי החל מרגע זה לא קיבלתי שום מייל מאותו בן אדם שנקרא בשם היפה כל כך דניאל.
בדקתי את המייל מהאתר,מילאתי אחרי ההוראות והתחלתי את יום העבודה שלי .
אני הולכת להתעשר,החלטתי.
מהיום הזה,חיי עטו גוון בהיר יותר והעבודה החדשה היתה מעניינת מאוד ועזרה לי לשמור על קשר עם העולם החיצוני שלא ביקרתי בו מאז שהכל התחיל.בכל יום,קמתי מוקדם ,קראתי את כל המאמרים שהופיעו באותה שעה והוצפתי בקולות אחרים.הקולות השתייכו לאנשים שרצו במידה כזו או אחרת להשפיע ובדרך זו להתקיים.לעיתים ,התגובות היו רציניות והקולות שלי התרשמו מהן לטובה ולעיתים התגובות היו משעשעות וציניות ולי נותר רק לצחוק אך לעיתים אחרות וכאן נכנס התפקיד שלי ,התגובות היו פוגעות ונכתבו בשפה לא מכובדת שלא הלמה את הרוח הכללית של האתר ולכן העפתי אותן בלחיצה על כפתור אחד והקולות שלי השתתקו מפאת שאמחק גם אותם.
למדתי הרבה על פוליטיקה שנראתה בעיניי כפאזל אחד גדול שמישהו שכח להשלים כי לי נראה כי כוחות הרוע השתלטו על המפה הפוליטית ואילו לאנשים בריאים נפשית שוחרי שלום לא ניתנה אף פעם הזדמנות מוחשית לבטא את עצמם בפעולה אמיתית.במדור ספרים השקעתי את כל כולי כי היה זה נושא מרתק בעיניי אם כי התגובות שם היו מועטות אז הוספתי עוד סעיף לתפקיד שלי בלי ליידע את הממונים שתקשרתי איתם רק דרך המשכורת שקיבלתי מידי חודש והגבתי בעצמי .הקולות הכתיבו לי לעיתים את התגובות שכתבתי ושיחקנו בלמי תהיה התגובה הכי משפיעה .היה גם מדור שהוקדש לרכילות ושם המעטתי להיכנס כי הרגשתי שזה לא אתי לקרוא על החיים האישיים של בני אדם שמחפשים כמו כולם שקט ושלווה אבל ניסיתי לשמור על סדר גם שם אם כי התגובות היו בעיקר נשיות ולכן עדינות יותר .לאסטרולוגיה ,אף אחד לא הגיב ולמזג האוויר נכנסו אנשים שטענו שהם גרים מחוץ לארץ וכך הם התרעננו מהשמש הישראלית השופעת חיים.
בסוף כל משמרת ,ידעתי שמישהו אחר יתמנה לשוטר של האתר והרגשתי איך הדאגה מסתננת לתוכי וגורמת לי לחשוש שתגובות נוראיות עלולות להתפרסם ולפגוע במוניטין של האתר אבל אז הקולות דווקא הנחיתו עליי מכה של שפיות ואמרו שזה לא מעניינך ושהאתר תמיד יהיה מוצלח ולא משנה מה וגם שהעבודה שלי מיותרת לגמרי.
בדיוק שנה אחרי שהתחלתי את העבודה וחסכתי לא מעט כסף כי לא הייתי בזבזנית גדולה,התחילו הבעיות.נכנסתי למדור קשרים חברתיים ושם חיכה לי סיפור עצוב על איש נשוי אחד שגילה שאחרי שנות נישואים ארוכות שבהן חשב שהוא האיש הכי מאושר בעולם ,אשתו,בחירת לבו ושותפת חייו שאהב ממעמקי נשמתו בגדה בו והוא נבגד,מרוסק ושרוי בהלם שפך את תחושותיו בפני הקוראים של האתר.כמובן הסיפור לא היה מפתיע כי דברים כאלה קורים כל יום אבל הבעיה היתה בתגובות הרבות שנכתבו באותו סגנון כתיבה ועם הרבה טעויות כתיב.בתגובות,היו עוד סיפורים של בגידה שכתבו הקורבנות שנשמעו מיואשים ומשהו בכתיבה עצמה רמז שהם לא בשיא השפיות ואולי, רק אולי שתויים .קראתי את כל התגובות ברצף והתחושה שלי קיבלה אישוש מתחושת בטן שהשתלטה עליי.מי שכתב את כל התגובות היה אותו בן אדם .ריחמתי עליו ולא יכולתי לשבת בחוסר מעש בתוך ידיעה שאיפשהו ביקום ישנו בן אדם שסובל באופן נוראי כי אהובתו בגדה בו ועזבה אותו ואין סביבו מי שיעודד אותו ויעזור לו גם אם במילים ולכן גייסתי את כל המילים שקיוויתי פעם שמישהו היה אומר לי אותם וכתבתי אותם בעשר תגובות קצרות .פתאום נפסקו התגובות וקיוויתי שהמישהו הזה לא התאבד או עולל משהו לעצמו אך מעבר לאותן מילים לא יכולתי לעשות כלום.
ביום אחרי,כל התגובות בכל הכתבות השתנו בעיניי ופתאום התחלתי להרגיש שמישהו מאוד חכם כנראה יושב אי שם מאחורי מסך ומקליד תגובות עם שמות בדויים .פתאום,כל השוני בסגנון הכתיבה נעלם ופשוט הקולות שלי לחשו כל הזמן שבן אדם אחד ולא יותר שולט באתר ובתגובות של כל הכתבות  והמאמרים ושהבן אדם הזה הוא אותו בן אדם שהיה במצוקה אמיתית רק לפני פחות מיום.
לא יכולתי להתנתק מהתחושה הזו והערצתי את מי שמנהל ויכוחים עם עצמו כל הזמן כי למשל אם הוא כתב שאינו אוהב שיר מסוים כי הוא נשמע בעיניו מלאכותי ביותר אז היתה עוד תגובה שגינתה את התגובה הקודמת ואמרה את ההפך הגמור שלה והכל נשמע כאילו נכתב על ידי אותו בן אדם.
הבעיה החמירה כי לעיתים ,היו תגובות שנראו כי הופנו אליי למשל "אני סומך רק עלייך שתתקני אותי",או "את היחידה שיודעת".או שהיו תגובות אחרות שבהן הופיעו דברים שנראה כי הם לקוחים מהחיים האישיים שלי כך למשל היו שתי תגובות ברצף שנכתבו בשמם של אבא ואמא שלי או למשל במדור האופנה היו תגובות שתיארו באופן מדויק את הבגדים שלבשתי באותו יום ואז השתלטה עליי המחשבה הנוראית ביותר והיא שאיש או יותר לקחו על עצמם לעקוב אחריי בכל רגע ורגע .היה זה נורא מפחיד והתחלתי לחפש מצלמות נסתרות שהונחו בדירה ,או מכוניות שעוקבות אחריי או אנשים זרים ברחוב שלי נראה שראיתי אותם יותר מפעם אחת באותו יום .מאחר שהיה לי מספיק כסף ,התקנתי מערכת אזעקה בבית וקיבלתי רשות מבעל הבניין להתקין כמה מצלמות בכניסה לבניין והתחלתי לעקוב אחרי המצלמות כל היום ,חזרתי להתכנס לתוך עצמי וכמעט ולא עשיתי משהו חוץ מלקרוא את התגובות.היתה זו הרעה במצבי הנפשי במיוחד כי התגובות שנראו כמכוונות אליי הלכו והתרבו .למשל ,היתה תגובה אחת שבה נכתב השם שלי עם שתי המילים "לא שפויה".רציתי מאוד להתפטר אבל מעקב אחרי התגובות היה הדבר היחיד שגרם לי להרגיש קצת בטוחה כי מהן דליתי מידע עם תוכניות איומות שאיש נורא זה עלול לרקום נגדי.הפסקתי לישון בלילה והקולות בלעו אותי.
היה זה יום גשום כשהתעוררתי ומצאתי את שני הוריי ליד המיטה שלי במחלקה לפסיכיאטריה בבית החולים הקרוב.מה קרה ?שאלתי כשדמעות מפלחות את דרכן במדבר של פניי שהתייבשו ממחסור במים ובמזון.
הוריי הסתכלו עליי במבט אבוד כי הכל היה אבוד עכשיו ...
בעל הבניין מצא אותך מנסה לברוח באמצע הלילה כשאת צועקת בקולות לא מובנים אז הוא מיד הזעיק אמבולנס ואת השאר את יודעת.
פרצתי בבכי תמרורים שאף לא חיבוק בעולם יכול היה להשיל מעליי.עכשיו יהיה לי תיק רפואי שכל העולם יוכל לבחון .עכשיו יגרשו אותי מהדירה ולא אוכל להיות עצמאית יותר ועכשיו יפטרו אותי מהעבודה וגרוע מזה הקולות עדיין היו בחיים למרות כל התרופות שהרופאים החדירו לדמי .
יהיה בסדר ,אמר קול אחד.
מי אתה שאלתי ..
את יודעת.
לאא !,גם לכאן הצלחת להיכנס ..
זה היה האיש הנבגד שהפך עכשיו רשמית לקול פטפטן במיוחד בראש שלי .
הלוואי ולא הייתי מנסה לעזור לך ,כל זה באשמתך,אני שונאת אותך!והמשכתי לבכות באופן היסטרי כשם שצחקתי פעם עד שתרופת ההרגעה שמיד דאגו להביא התחילה לטשטש אותי ולזרוק אותי לעולם שלו יותר.
הימים היו נוראיים כי הפסיכיאטריים החליטו שמאחר והקולות אינם נעלמים עדיף לאשפז אותי במחלקה לזמן ארוך שבו אהפוך לעכבר ניסויים שיכול לדבר אך אני החלטתי שהגיע הזמן שאפרוש מהעולם זמנית ופשוט השתתקתי ולא שיתפתי פעולה והקול של האיש המשיך להיות שם לנחם ולעודד ולנסות להחזיר לי את הכוחות שאבדו לי אך התעלמתי ממנו כמה שיותר אבל הוא מצידו לא הפסיק .הפסקתי גם לאכול למרות התיאבון המוגבר שהתרופות גרמו לי ופשוט התחשק לי למות אז ניסיתי להתאבד כי לא היה טעם להמשיך אך הפסקתי ברגע האחרון כי כבודו אמר לי שכך אפסיד גם את העולם הבא והוא צדק.
הפסקתי לעקוב אחרי הזמן אך הזמן לא הפסיק לנוע למעני ויתכן שעברו חודשים ארוכים שבהם פשוט ישבתי בפינה נידחת בגינת בית החולים ובהיתי בחלל ריק כלשהו כדי לנסות לנער את הזיכרונות הנוראיים מעליי.
הוריי ביקרו אותי כל יום וגם איתם לא שיתפתי פעולה כי האשמתי אותם במה שקרה לי .זה בטח הגנים שלהם או אולי היתה לי דודה  חולה שהתאבדה ושהצליחו להסתיר את קיומה שחדל מפניי או אולי היה זה משהו בחינוך שלהם או בתקופת הינקות שבה אמי עזבה אותי לבד במשך שעות שלמות כי היא עבדה קרוב לבית שבהן בטח בכיתי בלי סוף והתחננתי לקשר ולחום אנושי שמגיע לכל תינוק בכל שעות היום ולא רק בשעות שבהן אמא לא עובדת.
ומה שהכאיב לי הכי הרבה היתה הידיעה שתמיד אהיה חולה ושלעולם לא אחלים .
ביום אחד שנשבה בו רוח סתווית,קיבלתי אריזה משליח שדאג להחתים אותי אישית על אישור קבלה.הייתי לבד בחדר הפרוץ מרוחות שעברו כבר בכל מיני מקומות בעולם וכן גם ממקומות שבהן יושבים אי שם אנשים כמוני שחשבו פעם שהם יכולים לנצח כל מחלת נפש באשר תהיה.
האריזה היתה לבנה ועליה היה הסמל של האתר שעבדתי בו.פתחתי אותה בחוסר התלהבות ומצאתי שם ספר קטן ופתק קטן יותר עם כתב יד מזערי ביותר .הרגשתי שאני לומדת לקרוא מחדש ושם חיכו המילים הבאות:
לילך היקרה:
הצטערנו לשמוע על מה שקרה לך ,פשוט העדרך היה מורגש ולכן הרשינו לעצמנו לחפש אותך בנייד ואביך ענה וסיפר כי את לא במיטבך והיתה לו פליטת פה על שם בית החולים שבו את מאושפזת.אינך יודעת כמה הערכנו את העבודה המופלאה שעשית ואיך עבדת כמו גנן חרוץ והוצאת את כל העשבים השוטים מהגינה של האתר שפרחה ולבלבה בזכותך.מה שקרה לך ,היה יכול לקרות לכל בן ולא משנה כמה אינטליגנטי ,שנון ועדין הוא יכול להיות .אף אחד אינו עמיד בפני החיים האכזריים שתוקפים במיוחד את מלח הארץ .אל תצטערי על כלום ותנסי להיות חזקה ולאסוף את עצמך ואנחנו תמיד נחכה לשובך ומשרתך שמורה רק לך .
בברכה,
פאר לוין וכל השאר .
פרצתי בבכי מהסוג השקט כי לא רציתי לקבל עוד מנה מהחומר המטשטש .לקחתי את הספר ויצאתי לגינה  וניסיתי לנער ממני את החשדות שעלו מקריאת המכתב שהשתמש בהרבה מילים שכתבתי בעשרת התגובות לאיש הנבגד.תהיי הגיונית לחשתי לעצמי.זה סתם צירוף מקרים כמו כל השאר.
בחנתי את הספר שמחברו היה אנונימי.הכותרת היתה מוזרה בעיניי אך  היא משכה את כל תשומת הלב שלי ."מגרש השדים" היה שמו של הספר הקטן .התחלתי לקרוא ובספר היתה הקדמה קצרה לדת האסלאמית שמעולם לא הקדשתי לה מחשבה כי הסתפקתי בדת שלי אבל מה שהיה כתוב שם היה מעניין ביותר.חלק מההקדמה הוקדש להסבר ממצה על הדתות האחרות ועל החולשה שלהן לעומת הדת האסלאמית שנחה על בסיס איתן.נכתב שם שהדת האסלאמית הגיעה כהמשך לשאר הדתות כי בני אדם שהגיעו לעמדות גבוהות בסולם החברתי ושלטו באנשים לקחו על עצמם לשנות בספרי הקודש של הדת היהודית והנוצרית והם עיוותו את האמת על האל .כך למשל,נכתב שבדת שלי ,סופר שאלוהים רב עם יעקב הנביא ושיעקב כמעט ניצח את אלוהים דבר שאינו נכון כלל ושמעוות את הייצוג של האל בעיני הבריות.האמונה שלי התחילה להתערער כי בכל זאת היתה זו ביקורת הגיונית ביותר ולכן המשכתי לקרוא על הדת האסלאמית גם בעזרת אתרים שונים באינטרנט שנכתבו על ידי אירופאים ואמריקאיים משכילים שהתאסלמו לאחר שגילו את ההוכחות המדעיות הכתובות בקוראן ,ספר הקודש של המוסלמים מלפני 1400 שנה, ושהתגלו רק לאחרונה ע"י מדענים שהתאסלמו מיד אחרי שגילו את האמת המוכחת הזאת.חזרתי לספר שעסק כולו באיש אחד שנשמע לי כמו אחד החכמים הזקנים מהתורה ושניחן בכוחות אדירים ושהיה בכוחו לרפא מחלות חשוכות מרפא כמו לחץ דם גבוה,גידולים שונים,חרדות ולא האמנתי מה עוד אבל המילה עמדה שם וחיכתה לתגובתי "סכיזופרניה".הקול שלא איחר מלהגיע היה מאופק וגברי :רמאי,הוא אמר.
אני אאמין לכל העולם ולא אאמין לאף מילה שתגיד ולך תחזור לשתייה ולהתבכיינות שלך!בהמה שכמוך!הרשיתי לעצמי להתחצף לשם שינוי כי החלטתי להשתנות ותוקפנות מילולית היא בכלל לא תכונה רעה במקרים מסויימים כמו שלי.
הספר תיאר את מקום מגוריו של האיש שחי לו אי שם ברחוב נידח במדינה אחרת.מדינה מוסלמית שכנה שקרויה טורקיה .     
על טורקיה קראתי רק בחדשות של האתר שתיאר את הסכסוכים בין המולדת שלי לבינה.והתגובות כמובן תמיד גינו את העם הטורקי ונטען שם שהם עם ברברי עם הרבה מקורות מים שלא מגיעים להם .אך מתוך מפל החושך שזרם בתוכי ושמיסך את לילך האמיתית ,האופטימית והחזקה וגרם לה לשקוע בתהום בלי סוף ,קמה לה לתחייה גברת תקווה בכבודה ובעצמה.האור שלה לא היה חזק מספיק כדי להתגבר על הצל השחור שרבץ בתוכי אך היא ניערה אותי קצת והחזירה חלק ממני לחיים.
תסעי לטורקיה...
כן אסע לטורקיה..
אל תקשיבי לה...אמר
אסע לטורקיה ואשאיר אותך מאחור ..אנחנו עוד ניפרד...
אבל כבר נפרדנו ,איך אינך זוכרת...
תסעי לטורקיה ורק שם תזרקי אותו סופית ..
היתה זו מלחמה שבה ניצחתי.חזרתי לאכול ,החיוך חזר אל הפנים ,הרשיתי לאחיות להסיר את הכיסוי מהמראה אם כי לא הסתכלתי בה כי לא רציתי לראות למי הפכתי והתחלתי לשחק למטרה מוצדקת אחת ,להחלים!
הפסיכיאטריים היו מאוד מרוצים כשהודעתי להם שאני נקייה מקולות והם שוחחו ביניהם על התרופה האחרונה שנתנו לי ושיבחו אותה רבות ,בהחלט תרופה מהפכנית עם תופעות לוואי אפסיות וחומרים פעילים מהסוג האיכותי ביותר.
מה שהם לא ידעו היה שהפסקתי לקחת את התרופות מזמן כי חדלתי להאמין בהן .איך בן אדם עם טיפה של הגיון יסכים לקחת רעלים שאינם תורמים לו דבר ואף מזיקים .והיה עוד משהו ,בתקופה שבה שהיתי בבית חולים יצא לי לקרוא קצת על התרופות שיצא כי הן נועדו רק לאזן את החומרים הכימיים במוח ושמטרתן אינה לרפא כלומר גם אם אקח את התרופות במשך שנים כמו שעשיתי ,אף פעם לא אחלים באמת אז מה הטעם שאלתי את עצמי בעצב ובייאוש ,מילא הקולות ימשיכו להיות שם .
היה זה יום שישי אחד שבו סוף סוף קיבלתי את כרטיס היציאה שלי לטורקיה כשהפסיכיאטר האחראי חתם על מכתב השחרור שלי,הומלץ על נטילת התרופה מידי יום ועל מעקב כל שלושה חודשים במחלקה ,זמן שיספיק לי כדי שאסע לטורקיה ואחזור.
אני נוסעת ..בישרתי להוריי ההמומים.
אבל עוד לא התאוששת ,מה אם תלקי בעוד התקף שם..מי יטפל בך אז?שאלו בתימהון .
אני נוטלת את התרופות על בסיס קבוע ואין שום סיבה שבעולם שמשהו יקרה לי ואל תדאגו כי מישהי מחכה לי שם.
אבל אין לך חברות במדינה הזאת..
דווקא יש .הכרתי מישהי בשם טובה דרך הפייסבוק ואנחנו מתכתבות על בסיס קבוע והיא בכלל סטודנטית לרפואה ואין לכם מה לחשוש.
איך את יכולה להרשות לעצמך לסמוך על שם שמאחוריו יכול להסתתר עבריין גמור?
אתם יודעים מה?לי נמאס קצת מלשחק את הילדה הטובה כל הזמן,אני רוצה להשתגע קצת ו,לראות את העולם ולנשום הרחק מהאוויר המזוהם פה.
אנחנו רק מפחדים שיקרה לך משהו..אבא התחיל לבכות וחיבק אותי חזק .
אל תדאג אבא,יש משהו שאני צריכה לעשות שם ..זה משהו מאוד חשוב בשבילי ואם לא אעשה אותו עכשיו תמיד אתחרט ולא תהיה לי אף פעם את אותה תעוזה.אתה מבין.אני מרגישה שאין לי מה להפסיד ,תחושה שאני לא יודעת אם תחזור על עצמה במיוחד כי תמיד הייתי פחדנית.וחוץ מזה,אני אתקשר כל יום ואעדכן אתכם במה שקורה איתי בכל רגע וזאת מדינה מודרנית בסה"כ ויש שם משטרה,בתי חולים והכל וטובה תהיה שם אז תנו לי קצת מרווח ותשחררו אותי.
וכמה זמן את מתכננת לשהות שם.
שבוע בערך אבל אני לא בטוחה כי אולי אני אוהב את זה שם וארצה להאריך את תקופת שהותי ,מי יודע אולי אמצא שם את מה שתמיד חיפשתי כאן ולא מצאתי.
היא תישאר שם.הקול הדהד .
סתום את הפה ,שתיין ,עניתי בחוט מחשבה עצבני ומתוח במיוחד.
הוריי הרפו ממני אך הרגשתי את אחיזתם מלווה אותי בדרך לשדה התעופה .טובה כמובן הצטרפה מיד לרשימת הקולות והתחילה לגלגל לי את המידע שהספקתי לאגור על איסטנבול,הבירה של טורקיה שכמהתי לראותה מאוד..
המושב שלי היה באמצע ואני שלא הייתי רגילה למטוסים,נתקפתי בכאב ראש נוראי והקאתי רק עבור חצי שעה.לידי ישבה אישה זקנה כבת שישים שהושיטה לי שקית ומגבונים לחים ולאחר מכן ,היא שאלה אם אני צריכה עזרה.הודיתי לה בחום עם מבט אבוד בעיניים והיא קלטה מיד שתעיתי בדרך.
אז מה את מחפשת באיסטנבול ,מתוקה?שאלה בידידות.
התלבטתי אם בכלל עליי לסמוך על מישהי שרק הכרתי רק מפני שעזרה לי קצת אז השתתקתי בהתחלה.
כי,אני טורקייה במקור ,נולדתי וגדלתי שם ואחרי שהתחתנתי עליתי לארץ עם בעלי ובני הקטן.
אה ,אז את מכירה את איסטנבול?
את צוחקת,אני מכירה את כל חור בעיר הנפלאה הזו.אנשים מספרים על פריז ,איטליה,לונדון ועל ווינה אבל הם לא יודעים מה הם מפספסים כשהם משאירים את איסטנבול מאחור.
מה מיוחד באיסטנבול?
שאלה טובה.תעצמי את העיניים לרגע..
חששתי קצת כי זו לא בקשה אופיינית אבל נעתרתי לבקשתה ..
מה את רואה כשאת שומעת את המילה איסטנבול.
שודדים..הוא לחש..
אוכל טעים..צעקה טובה בהתלהבות
ואני חשבתי על העבר .
אני רואה את ההילה של התהילה של טורקיה .
כן ,זה בדיוק העניין...התהילה קיימת בלב כל טורקי גאה שיתכן והוא צאצא לאיזה סולטן שחי לו לפני הרבה שנים.תמשיכי לעצום עיניים ותראי את הקסם בלבך כי טורקיה נטולה תחת כישוף מהסוג הטוב שגורם לכל מי שמבקר בה להתאהב באווירה ,בשוני ובעיקר באנשים.
מה מיוחד באנשים שם?
אני אתן לך לגלות בעצמך.טוב .
טוב ,חייכתי .
ביקשתי מהזקנה שתלמד אותי כמה מילים בטורקית והיא לא אכזבה והסבירה לי קצת על ההבדל בין השפה הטורקית לעברית שלי והסתבר כי השפה הטורקית היא שפה קלה מאוד ואין בה את כל הסיבוך של השורשים והבניינים .
אוכל תמיד להפוך אותך לתלמידה שלי, אם אי פעם תרצי ללמוד אותה.
איפה תשהי באיסטנבול.
בבית הוריי שמתו מזמן אך שרוחם עדיין באה לבקר אותי בחלומותיי.
הסתכלתי עליה במבט מנחם אך היא ניערה את מבטי במבט נוקב שאמר שאין היא צריכה את נחמתי.
כולנו הולכים למות ביום אחד ,את יודעת.
כן,זה קצת מייאש..
לא ,ממש לא כי מחכים לנו חיים הרבה יותר טובים מעבר לגדר של המילה מוות.
חייכתי והחלטתי לבהות בעננים הלבנים התמימים שלא איימו עליי ושגרמו לי לתחושת שלווה שמזמן לא נחתה עליי.
דיילת אחת הודיעה במיקרופון שאנחנו עומדים לנחות ורגשות מעורבים שכללו התרגשות ,שמחה וגאווה עצמית גאו בי.
אז ,איך קוראים לך ילדה..ביקשה הזקנה לדעת.
אני ...טובה.
אה,זה שם טורקי ,את יודעת?
לא ..לא ידעתי ,
איזה צירוף מקרים,טוב טובה אז הנה זה המספר שלי למקרה שתזדקקי לחברה בטורקיה.
תודה..איך קוראים לך?
קוראים לי גונוש.
מה זה גונוש?
שמש בטורקית.
שם יפה.
תודה .
נפרדנו בחיוך הדדי וכל אחת פנתה לדרכה.
מדריך צעיר חיכה לי ולקבוצת אנשים נוספת בכניסה לשדה התעופה שנראה כמרשים ביותר .
עלינו לאוטובוס שהסיע אותנו לבית מלון .היתה זו שעה מאוחרת אך העיר תססה חיים ,המראות היו מהממים,השילוב בין הישן לחדש ,בין ההומה לשקט ,ובין האותנטי למערבי היה יותר מדי בשביל מישהי שמעולם לא יצאה מעבר לגדרות של ישראל הקטנה.איסטנבול הפכה לעיר החלומות שלי תוך לילה אחד.
הגענו לבית המלון מרמרה שהפתיע אותי לטובה.הוא עמד באזור הכי סוער באיסטנבול ,כיכר העצמאות,והשקיף על הבוספורוס השקט שנראה חלומי מבעד לחלון של החדר שלי שהיה בקומה גבוהה לבקשתי.הניגודים הרבים שהכו בי הסעירו את המשוררת שבי והתחלתי לכתוב בלי סוף על כל מה שעברתי ודמעות שלא ידעתי שעדיין קיימות בי יצאו לחופשי ושחררו את השריטות הרבות שהסתרתי מעיני העולם המאכזב.
ביום הראשון ,החלטתי להצטרף לקבוצת התיירים הישראלית הקטנה שהעזה לפסוע על אדמת טורקיה גם לאחר שהסכסוכים בין שתי המדינות התעצמו לאחר ששגריר טורקיה עבר מסע השפלה ע"י אנשים שייצגו את העם שלי ,ע"י אנשים שהתביישתי בהם על חוסר הטקט ועל השחצנות והחוצפה שאחרים טוענים שהיא קיימת בישראלים ובצדק.
הטיול היה מרענן,מזג האויר היה מעולה ורוח קלה ליטפה את פניי בעדינות ושיככה את הכאב שניסיתי לעזוב מאחוריי.בהיתי באיסטנבול מהצד והרגשתי שהיא שמיים שלמים המעוטרים במסגדים במקום הכוכבים.כל מסגד היה מיוחד במינו אך בכולם היו מתפללים שאותה אמונה שררה בלבם וקינאתי קצת בהם במיוחד כי ראיתי שנשים התפללו ביחד עם הגברים ולמרות כל מה ששמעתי על האפליה אצל ערבים נגד נשים ראיתי במו עיניים איך הדת משווה בין גבר לאישה ונותנת לשניהם לעמוד כשווים מול הבורא ששופט אותם באותה דרך .
המדריך שהיה טורקי שלמד עברית לצד עוד חמש שפות ושנראה כנהנה מאוד מלחשוף את היופי של מולדתו לעיני זרים שלא יודעים דבר או חצי דבר על הפלאות שטמונים בטורקיה בכלל ובאיסטנבול בפרט פנה אליי בפתאומיות ושאל אם אני נהנית.
הוא הבהיל אותי קצת כי התרגלתי לבדידות אך אזרתי כוח ועניתי לו.
כן,מאוד..לא ציפיתי שאתאהב בבירה שלכם במהירות שכזאת.
חנפנית גדולה,אמר השתיין .
אל תקשיבי לו ..השיבה טובה.
אז אולי תצטרפי לכל הטיולים המאורגנים שלנו כי מחר אנחנו נבקר ב..
לא ,מצטערת ,באתי לכאן למטרה אחת ,ואני אסיים את המשימה שהוטלה עליי ואחזור הביתה.
חבל..הסתכל עליי במבט חודר כזה שבו ניסה לעמוד על טיבי.
אפשר לדעת באיזו משימה מדובר,אולי אוכל לעזור לך.
אל תסמכי עליו ,הוא נראה כנוכל ..
הוא נראה כבחור טוב ..כל הטורקים הם בחורים טובים..
הקשבתי לטובה והחלטתי לגלות לליבנת את מבוקשי מטורקיה.
אני מחפשת את תוגאן ,האיש שיכול לרפא מחלות בכוחות על.
תוגאן..בוודאי הוא מאוד מפורסם כאן,באים אליו אנשים מיואשים מכל העולם .
אבל את נראית בריאה כסוס,תסלחי לי על המילה אבל יש לך פנים קורנות מאור וחיים.
תודה..חייכתי בנימוס ,אבל אני מאוד חולה.
אני מצטער לשמוע ,אני אקח אותך לתוגאן,אמר אחרי דקה שבה סרק את הבוספורוס שמימיו נצצו מאורה של השמש העדינה של עונת הסתיו.אני אשיג את המספר שלו מחבר ,נקבע איתו פגישה ונלך ביחד.הסתכלתי עליו במבט מתלבט אבל אני לא יודעת אם אני יכולה לסמוך עליך ...שידרתי לו בעיניי.
אני אביא איתי את החברה שלי ..אל תדאגי היא מאוד נחמדה גם לישראלים כמוך.
מה?מה יש לך נגד ישראלים .
אני מצטער ..אין לי כלום נגד ישראלים נחמדים כמוך אבל תראי מה אתם מעוללים לאחים שלנו ,הפלסטינים ואנחנו פשוט לא יכולים להישאר אדישים כלפי הסבל שלהם .
אבל המדינה שלי מגינה על עצמה בדרך זו ,איך אתם לא יכולים להעריך את זה ,מה עם כל הפיגועים שאנחנו סופגים והרקטות שמפגיזים נגדנו כל הזמן.
אתם מתמודדים מול עם שוחר שלום בדרך לא נכונה ,למה אתם לא נותנים צ'אנס אמיתי למשא ומתן עם הפלסטינים .בכל פעם אתם בוחרים אנשים מהימין הקיצוני ששמים לעצמם מטרה להכחיד את העם הפלסטיני ,ילדים נהרגים כל הזמן מההפגזות על עזה,אנשים מורעבים מהמצור שאתם עורכים ,ומעל הכל,אתם ממשיכים בבניית ההתנחלויות על אדמה שאינה שלכם.
אתה צריך לחיות בישראל כדי להבין את המצב,אתה חייב להבין את תחושת הפחד שמכננת בישראלים בכל פעם שהם יוצאים לעבודה שלהם בבוקר באוטובוס שעלול אף פעם להגיע לייעודו.
אני לא מאשים אנשים כמוך..אלא את האנשים שיושבים בכנסת שלכם ומובילים את המדינה למלחמות ולחורבן.תראי איך הובסתם במלחמה נגד חזבאללה ואתם חמושים בנשק הכי מתקדם וכל העם שלך מורכב מחיילים .אתם משקיעים בצבא יותר מכל דבר אחר .אתם מדינה שמשדרת ההפך הגמור משלום .
כן ,אבל תראה כמה אויבים מקיפים אותנו.אתה אף פעם לא תבין .
אני גם לא רוצה להבין ,תמיד נהיה חלוקים בדעה לגבי נושא זה במיוחד כי זאת המולדת שלך.
כן,אני מניחה.
קיוויתי שחילוקי הדעות בינינו לא יגרמו לליבנת לשנות את דעתו לגבי העניין של תוגאן.
אז אני אדבר איתך הלילה אחרי שאקבע מועד עם תוגאן טוב.
חייכתי אליו בחום והנהנתי.
המשך היום היה נפלא ,עשינו שייט בבוספורוס המהמם שהיה מוקף בבתים ישנים שליבנת הסביר שאסור על פי חוק לשנות את צורתם החיצונית כדי לשמור על הנוף המדהים.לאחר מכן ביקרנו בארמון הדולמאבכצ'י שנראה כארמון מהאגדות אולם התאהבתי הכי הרבה בגינה היפה שלו.
אחרי יום מתיש של סיבובים ,עצרנו במסעדה שהשקיפה על הבוספורוס ואכלתי שם את הדגים הכי טעימים בעולם והסלטים שהוגשו היו מתובלים בתבלינים שהפכו כל אחד מהם לאגדה בפני עצמה.
הכל היה יפה והצלחתי להתעלם מקולו של השתיין שרצה לקלקל לי את כל החוויה אך נהניתי מקולה של טובה שגם היא התמסרה ליופי של טורקיה.
חזרתי לחדר שלי בסביבות השעה שש ,ומיד עליתי לקומה האחרונה של בית המלון שהיתה בה פנוראמה על הבוספורוס ובית קפה לא זול בכלל.הזמנתי קומקום תה שלם ועוגייה טעימה וישבתי ביחד עם המחשב הנייד ונתתי לקולות להכתיב לי עוד ועוד שירים.
חזרתי לחדר בסביבות השעה תשע ועמדתי להירדם על המיטה הנוחה כשהטלפון צלצל .עניתי מיד כי ציפיתי לשיחה מליבנת שהודיע לי כי יצר קשר עם תוגאן ושהוא מוכן לקבל אותנו מחר בשעה שמונה בערב.שאלתי אם החברה שלו תגיע והוא הבטיח שכן הוא אפילו נתן לי אותה והיא דיברה איתי באנגלית רהוטה שגרמה לי להתבייש באנגלית המדוברת שלי והבטיחה שתלווה אותנו .
נרדמתי מיד מרוב עייפות וחלמתי חלומות נעימים עד שהתעוררתי לבד בשעה שמונה ,התלבשתי מיד ופניתי לארוחת בוקר מפנקת בבית המלון .ישבתי בשולחן ליד החלון שהשקיף על כיכר העצמאות ונתתי לעצמי להיבלע בתוך ההמון שכלל אנשים מכל העולם ושהגיע לאיסטנבול למטרות שונות .
אחד נהגי המכוניות שהשכים מוקדם כדי לפרנס את משפחתו חנה ליד בית המלון וראיתי איך מכונית של משטרה הגיחה פתאום משום מקום ויצא ממנה שוטר כחוש שלא רק הסתפק בלהעיף את הנהג אלא גם נתן לו דו"ח וניסיתי להיכנס לנעליו של הנהג שהתחיל את יומו בצורה איומה כזו והרגשתי את שטף הייאוש שבטח אופף אותו וריחמתי עליו אך פתאום ראיתי פרצוף מוכר בין האנשים שהולכים להם והחלטתי לרוץ.קמתי ממקומי וירדתי מהר במדרגות החשמליות ורצתי לעבר האישה שראיתי מהחלון .
גונוש,צעקתי בכל כוחי...
גונוש עצרה מיד כאילו ציפתה לי ובירכה את פניי בחיוך מאיר.
טובה..כמה טוב לראות אותך יקירה,אז את מתארחת כאן באזור היפה הזה?
כן...עניתי לה והחלטתי להזמין אותה לכוס תה חזק במיוחד באחד מבתי הקפה הרבים ברחוב הסואן ביותר בעולם .
נו ,אז איך איסטנבול מתייחסת אלייך עד כה..
נפלא..פשוט נפלא ...מעולם לא הרגשתי שמחה כמו עכשיו .איסטנבול מוציאה ממני רק את הטוב.
אולי ..כי את שייכת לכאן ..היא לחשה לעצמה.
מה?שאלתי .
אולי כי עלייך לבקר כאן יותר ..היא ענתה.
כן,נראה לי שאת צודקת.
ומה איתך?אין לך קרובי משפחה כאן ?
לא ..כולם נפטרו בשנים האחרונות אבל יש לי כמובן כמה חברות שאני הולכת לבקר אותן בקרוב מאוד והבן שלי יצטרף אליי בעוד שבוע.
אה..וגם הוא מדבר טורקית?
כן,הקפדתי ללמד אותו את השפה כדי שתמיד ידע לחפש את השורשים שלו באם ירצה.
וגם הוא אוהב את איסטנבול.
הוא התחתן כאן..היא ענתה.הוא התאהב בטורקייה .
אה..כמה רומנטי..עניתי לה.איזה יופי..!
כן אבל היא בגדה בו והוא נפגע מאוד ..לקח לו שנים להתאושש .
והוא סלח לה?שאלתי בתמימות.
מה?הסתכלה עליי גונוש במבט כועס,גבר אמיתי לא מוחל על דבר איום כזה .הוא היה בעל מושלם ,אוהב,נאמן,מפנק והיא העיפה את הכל לכל הרוחות וברחה עם ישראלי.
כמה טיפוסי..אמרה טובה.
כמה מצער ..והיו להם ילדים?
לא ..הם לא הספיקו ,זה קרה רק אחרי שנה אחרי שהתחתנו והוא המסכן שלי נשבר לרסיסים ולקח לו שנים עד שנתן צ'אנס לעוד אישה להיכנס לחייו.
מה הוא עושה..
זה סוד.הוא לא אוהב לגלות.
אה אז הוא לפחות בקשר עכשיו..
כן ..בקשר טוב מאוד.
אני שמחה בשבילכם וזאת טורקיה הפעם?
לא..ממש לא..זאת ישראלית אמיתית.
אה..כמה טוב ..
כן.
ביליתי את כל היום בחברת גונוש שלקחה אותי לשוק מחמוד פאשא שהיה שוק מדהים אפילו הספקתי לקנות שם כמה חצאיות שנראו מהממות והתגלו כזולות ביותר.אבל גונוש התווכחה עם הסוחרים בלי סוף עד ששילמתי מחיר חלומי עבור הרבה בגדים מאיכות לא רעה בכלל.היו שם חנויות תבלינים ודאגתי לקנות סוגים שונים של תה שהריחו נפלא ותבלינים מיוחדים שחשבתי שאמי תאהב.
גונוש הכניסה אותי לחנות תכשיטים מכסף וקנתה לי שרשרת נדירה שהשתלשל ממנה צדף בצורת ורד יפה במיוחד,כאילו שגונוש כבר ידעה שאהבתי ורדים יותר מכל דבר בעולם ותמיד נהגתי לייבש אותם בספריי והתזתי בושם עליהם ושמרתי אותם מתחת לכרית שלי.
המחיר היה מופרך אבל לאחר משא ומתן גונוש שילמה מחיר סביר .רציתי לקנות לגונוש מתנה אבל היא אמרה שהחברה שלי היא המתנה הכי טובה שקיבלה .
היה זה יום חלומי שלעולם לא אשכח,ובסופו ,גונוש הושיבה אותי על מדרגות המסגד שנמצא בכניסת השוק והצטלמה איתי שתי תמונות למזכרת .
אוי ,גונוש..כמה כיף היה לראות אותך .
גם אותך טובה ,מתוקה.אולי תבואי לבקר אותי יום אחד פה בטורקיה בביתי.
את לא חוזרת לישראל?
לא ..לא הפעם,החלטתי שהמרחק מהמולדת האמיתית שלי לא עשה לי שום טוב .
אה,הבנתי ,מה עם בעלך ?גם הוא יצטרף אלייך?
לא,אבל אני אצטרף אליו בקרוב לעולם הבא...
אה...גונוש,אני ככ מצטערת ..לא ידעתי..חשבתי שהוא מחכה לך בישראל.
זה בסדר ..אני תמיד מוצאת את הדרך הנכונה להתמודד עם מוות,אנחנו אף פעם לא נפרדים מהמתים ,הם תמיד נשארים חלק מאיתנו.
את חכמה,גונוש.
תודה ילדתי.
גונוש נתנה לי את הכתובת שלה והבטחתי שאבקר אותה יום אחד וכך נפרדנו.
חזרתי במונית לבית המלון שנראה גם מרחוק,השעה היתה ארבע אחרי הצהריים וקולו של האזאן שקרא לתפילה הדהד בכל רחבי העיר.היה זה קול מיוחד כי משהו בו היה מרגיע והרשיתי לעצמי להתנתק קצת מהמציאות ולצלול למילים שלא הבנתי במלואן .התקרבנו לבית המלון וראיתי אולי עשרה דוכנים סמוכים שמוכרים פרחים מכל הסוגים אז ביקשתי מנהג שיוריד אותי שם ופשוט בהיתי ביופי הנוראי שעמד מולי .היתה שם חגיגה של פרחים מכל הסוגים ובשלל צבעים שכללו גם כחול .
בחרתי פרח אחד מכל סוג מדוכן שבו ישבה אישה בשנות הארבעים לחייה שעטתה מטפחת על ראשה ולבשה בגדים בלויים .ביקשתי לדעת כמה כסף אני חייבת לה והיא השתמשה באצבעותיה כדי לסמן לי .היא הסתכלה עליי ,הניחה את ידה על פיה וזרקה לי נשיקה ואמרה את המילה :"גוזאל",שכבר שמעתי מגונוש ושמשמעותה יפה .עניתי לה בחיוך גדול והתפלאתי על איך בני אדם יכולים לתקשר בנקל ובלי מילים אם רק ירצו.
70% מהתקשורת האנושית אינה מילולית.נזכרתי בעובדה אחת והלכתי לדרכי.
בשעה שבע וחצי ,הרגשתי פחד וכמעט התקשרתי ללבנת לבטל את הכל אך זה היה מאוחר מדי כי הוא והחברה היפה שלו כבר חיכו לי בלובי של בית המלון .
אני תכף יורדת..עניתי לליבנת שהתקשר לחדר כדי להודיע לי על בואו.
ליבנת הציג את חברתו שלה קראו עאישה ושלא נראתה כמו עאישה בכלל.היא היתה בחורה גבוהה ,בלונדינית עם עיניים בצבע מהפנט של תכלת שקוף כזה ושלבשה גופיה וחצאית קצרה מידי.
אני לעומתה הרגשתי שאני צריכה לתת כבוד לתוגאן שהוגדר בספר שקיבלתי כאיש דתי ולכן לבשתי חצאית ארוכה ורחבה וחולצה ירוקה זרוקה.
את מוכנה?שאל ליבנת.
הנהנתי כי לא היה בכוחי לענות מרוב פחד.
האם הוא מרביץ לחולים שלו ,תגיד ליבנת?
לא..הוא משתמש בעיקר במילים,אל תדאגי אני בטוח שתצאי מרוצה.
מילותיו לא הצליחו להרגיע אותי והרגשתי שאני עומדת להתעלף מרוב חרדה אך החזקתי את עצמי ונכנסתי לאוטו של לבנת.
אחרי נסיעה של רבע שעה בערך הגענו לרחוב שאיני זוכרת את שמו כי הכרתי התחילה להתערפל ככל שהתקרבנו ליעד אך אני זוכרת את הבתים שנראו מיוחדים מאוד בגלל הצבעים שלהם .
נכנסנו לבית אחד והיתה שם מזכירה שלבשה ג'לבאב שמכרו הרבה בשוק ומטפחת מהממת שעשויה ממשי.תוגאן פנה אליה ואמר שיש לנו תור לשעה שבע והיא ענתה בנימוס שלתוגאן יש מטופל כרגע ושאנחנו יכולים לשבת ולחכות לו .הריח של המקום שהיה נקי במיוחד היה של צמחי מרפא שכנראה תוגאן נעזר בהם המון .התחלתי להזיע מרוב המאמץ של לבי שפעימותיו הואצו וליבנת וחברתו ניסו להרגיע אותי בעברית ובאנגלית.
הקולות השתוללו ,במיוחד התגבר קולו של השתיין שצעק בכעס וביקש שאקום ושאעזוב וכמעט הקשבתי לו אילולא תוגאן יצא באותו רגע מחדרו ביחד עם קליינט שהודה לו בחום ברצף מילים מהיר שלא הבנתי ובחיבוק רחב ואז תוגאן הסתכל עלינו והזמין אותנו לחדר שהיה קטן יחסית והכיל מערכת קטנה עם אוזניות ומיטה שנראתה כלקוחה מבית חולים אחד ,ארבע כסאות והרבה מדפים שהכילו את צמחי המרפא .
איך קורים לך ..הוא פנה אליי באנגלית.
התלבטתי במה לענות אך בסוף אמרתי שקוראים לי לילך .
זה שם של פרח נכון ?
כן עניתי בשקט.
איך הגעת אליי לילך ?
קיבלתי ספר במתנה שסיפר על העבודה שלך.
ספר..עליי,אני לא מאמין ..ספר עליי שאיני יודע על קיומו ,באיזה שפה הוא נכתב?
בעברית אך המחבר הוא אנונימי.
יש לי הרגשה שמישהו כתב את הספר הזה בשבילך לילך..
למה אתה אומר דבר כזה..
סתם תחושה אבל אני גם יכול להיות טועה,יש לך את הספר פה?
לא ..השארתי אותו בבית המלון .
לא נורא..חייך אליי תוגאן שהפתיע אותי במראה שלו כי במקום האיש הזקן שציפיתי לפגוש,תוגאן היה גבר צעיר בשנות השלושים לחייו על עיניים ירוקות יוקדות ושיער שחור כפחם.
אז ..בואי לילך ,ספרי לי קצת על הבעיה שלך..
אל תגלי לו כלום..לחש השתיין ,צאי מפה או שתהיי בצרה גדולה.
אני מעדיפה לדבר איתך ביחידנות למרות שזה נוגד את האמונה שלי.
זה גם נוגד את האמונה שלי ..אבל תמיד אפשר להשאיר את הדלת פתוחה.
ליבנת וחברתו עאישה הסתכלו עליי במבט ידידותי ובהבנה והם הבטיחו שיחכו לי בחוץ.
הודיתי להם ופניתי לתוגאן.
אני חולה ..
באיזה מחלה?
בסכיזופרניה נוראית שגוזלת ממני את הכוח לחיות ..
אז את שומעת קולות ?
כל הזמן..גם עכשיו ושום תרופה לא עזרה לי.
אני רוצה לשאול אותך כמה שאלות לילך שאולי ייראו לך מוזרות אבל אני חייב לבדוק משהו טוב?
כן בסדר ..
האם את מעדיפה אור על חושך אפילו בלילה?
כן אך זה תמיד היה כך גם כשהייתי קטנה.
האם את סובלת מבעיה גופנית.
לא במיוחד,לא.
האם את רואה לעיתים קווים שחורים מהצד?
נזכרתי בכל הפעמים שבהם חשבתי שג'וק אחד עומד לו על הקיר לידי .הסתכלתי כדי לחפש אותו ולא מצאתי כלום.
כן.עניתי בבטחה.
מתי הכל התחיל לילך?
מאז שהייתי בת עשרים וארבע ,זה התחיל אחרי התקף של חום.
הבנתי אז את סובלת במשך כמה זמן ?
לא ידעתי מה לענות ופשוט שתקתי.
אוקיי ,לילך ,יש לי הצעה בשבילך ואת צריכה לשקול אותה לפני שאנחנו מתחילים ..
איזה הצעה?אני לא גובה מכל האנשים שמגיעים אליי כסף,לפעמים אני גובה מהם הבטחות..
איזה מין הבטחות..
מה הדת שלך לילך?
אני יהודייה דתייה.
מהחדר הזה לילך את תצאי כבן אדם חדש ובתמורה יש לי רק בקשה אחת.
הסתכלתי עליו ושקעתי לתוך העיניים הירוקות שלו שנראו פתאום כמו עיניו של נץ שהתחיל להקיף אותי מכל כיוון.
מה אתה מבקש ..כי אין לי מה לתת לך חוץ מקצת דולרים ואני לא יכולה להחזיר את האדמה ..
לא לילך ..איני מבקש אדמה כי האדמה שייכת לאלוהים שמוריש אותה בסוף לעבדים הטובים שלו ואני מסתכל עלייך ומצליח לראות את הנשמה שלך ואני רואה שהיא טהורה ולכן אני רק מבקש שתבטיחי לי לשקול להתאסלם אם אני ארפא אותך בעזרת הנס החי של האיסלאם.
נזכרתי בדברים שקראתי על הדת של תוגאן שהיו משכנעים במיוחד .
אני מבטיחה תוגאן אבל אני לא מתחייבת לכלום.
זה מספיק בשבילי,ועכשיו אני מבקש שתפני למיטה .יש שם בקבוק של שמן זית ,תמרחי קצת על הידיים שלך ותשכבי במיטה .
עשיתי בדיוק כפי שהורה.
ואז תוגאן התקרב ואמר שישמיע לי פסוקים מהקוראן והוא הניח עליי את האוזניות והלך לכסא אחד וישב.
שכבתי שם והקשבתי לקול הערב של הקוראן כמובן שלא הבנתי אף מילה חוץ מהמילה אללה שידעתי שהיא מקבילה לאלוהים .פעימות לבי התחילו להאט ונתתי לגופי המתוח להתרפות אך כאב נוראי תקף את היד השמאלית שלי ,כאב שהתחיל מהכתף וירד לכיוון של כף היד .
אחרי חצי שעה ..תוגאן חזר אליי ,הוריד ממני את האוזניות ואמר שעליי לקחת אויר ואז להפסיק לנשום במשך עשר שניות שבהן הוא יניח את ידיו על הצוואר שלי.
 לילך אחרת היתה קמה מיד ומנסה לברוח אבל משהו בלתי מוסבר בעיניו של תוגאן אמר לי לסמוך עליו אז לקחתי אויר והתכוננתי לצלילה.תוגאן הניח את ידיו על צווארי והתחיל לחנוק אותי ואני ניסיתי
לצעוק אך הקול שיצא לא היה שלי ..וחמש שניות אחרי נכנסתי לתרדמת
***********************************************************************************
גאולה קמה במרץ ממיטתה הקטנה ופנתה קודם למראה ובחנה את התלתלים החומים הפרועים שלה ,את הנמשים הבהירים שקישטו את עור פניה החוור ואת עיניה הירוקות היפות שהתברכו בין היתר גם בריסים עבים .
גאולה!התעוררת מתוקה!אמה קראה לה בקול חם .
כן,אמא..אל תדאגי..אני לא ארשה לעצמי לאחר ליום הלימודים הראשון .
גאולה פתחה את הארון והוציאה את הטוניקה היפה החדשה שלה שהיתה בצבע בורדו שיתאים במיוחד לצבע הדם שייצא מהגופות שתנתח.
אני מאוד גאה בך!אמה נכנסה לחדר ,התקרבה לגאולה ,חיבקה ונישקה אותה.
את לא רחוקה מלהפוך לרופאה שתמיד חלמת שתהיי .את זוכרת איך נהגת לבדוק את כולנו בעזרת ערכת הרופא שאבא קנה לך.
כן..זה היה תמיד כיף להמציא שמות של מחלות ותרופות פלא שהכרחתי אותכם לשתות אחרי שערבבתי סוגים שונים של מיצי פירות .
והתוצאה תמיד היתה מפתיעה!
גאולה חייכה את החיוך הכי יפה שלה ,נשקה לאמה ,לקחה את תיק הגב שלה ויצאה לתפוס את האוטובוס הראשון שייקדם אותה בעוד צעד לקראת הגשמת החלום שלה.
היי!היא נתקלה באדם הראשון שקיוותה שתראה.חברתה הטובה מאיה.
מאיה הייתה בחורה מבוגרת יחסית שלמדה תחילה תואר ראשון בביולוגיה ואז החליטה להמשיך ולהפוך לרופאה ולהקדיש את עצמה לפיתוח תרופות למחלות חשוכות מרפא וגאולה העריצה את מאיה מכל לבה והיא הפכה למעין נתין שלה ומאיה לימדה אותה את הכל על החיים האקדמאיים ועל כל הדברים שסטודנט חייב לדעת כדי לשרוד.
נו ..אז איך היה החופש גאולה?יצא לך אולי להכיר מישהו?
לא..אני לא חושבת על זה..כל הבחורים הצעירים נראים כמו ילדים בעיניי,קטנוניים  כאלה בלי חלומות ממשיים ובלי חוש הומור שחסר מאוד בימים אלה.
כן..אני מבינה ..בדיוק נפרדתי מהחבר האחרון שלי ואני שוקלת לאמץ לי כלב.
מאיה היתה בת שלושים וארבע אך נראתה כבת עשרים עם קעקוע של פרפר על הכתף וכמיליון עגילים באוזן אחת.
אה..אני מצטערת ..אז מה קרה הפעם..
זה שוב הקטע של זה אני ולא את ...
בא לי לקרוע את המשפט הזה מפני ההיסטוריה של יחסים .
אין זה חרוט על אבן .
אל תדאגי ..היום עוד צעיר אולי עוד נמצא רופא שווה בשבילך.
כן ..אולי.
גאולה ומיה נכנסו לכיתה ובירכו פרצופים מוכרים והיום התחיל.
השנה עברה במהירות וגאולה תיעדה את כל מה שקרה ביומן זיכרונות כיאה לבחורה רומנטית להפליא.המילים זרמו ואיתם הימים שעפו להם ובישרו את סופה של עוד שנה מוצלחת.
בשנה הבאה הכיף יתחיל!סיכמה וניסתה לדמיין את עצמה מסתובבת עם חלוק לבן במחלקות בית החולים האוניברסיטאי.
במהלך החופש,אבא שלה התאשפז עקב התקף לב וגאולה לא עזבה אותו לרגע והשתמשה בכל הידע שרכשה כדי לעזור אבל הרופאים הרגיעו אותה ואמרו כי אביה עבר את ההתקף בשלום ושאין לו פגיעה מוחית רצינית ולכן הוא יוכל להמשיך בחייו כרגיל אך עם נטילת תרופות נגד לחץ דם וקרישה.ביום השישי לאשפוזו של האב,גאולה הגיעה לבית החולים מוקדם ,קנתה לעצמה כוס הפוך ועוגה מהקפיטריה ופסעה לכיוון המעלית כשעיניה נחו על האיש שתמיד חלמה עליו.
האיש היה כבן ארבעים,גבוה וגברי מאוד ודי דמה לג'ורג' קלוני עם השיער המאפיר שלו והוא עמד שם ליד המעלית מחכה בסבלנות וגאולה שייחלה מכל לבה שהוא מחכה לה ניסתה לרסן את סערת הרגשות שאיש זר זה חולל בה בלי הודעה מוקדמת והיא האטה את קצב הליכתה בתקווה שהמעלית תבלע אותו אך זה לא קרה כי הוא שהביט בה פתאום נראה כמרותק לקרקע.
המעלית סוף סוף הגיעה ושמה קץ לשתיקה המביכה ולמבטים החטופים ושם האיש פנה לגאולה והתחיל לדבר איתה.
את עובדת כאן?
אני ...לא,אבל אולי בקרוב .
במה תעבדי.
אני אתחיל את הפרקטיקום של לימודי רפואה.
אז את מאוד חכמה אם כן ..
אפשר להגיד..
אז למה את כאן ,לרישום או משהו?
לא ..אבא שלי..ואז גאולה נזכרה באבא המסכן שלה והיא השתתקה.
אה..אני מבין .אפשר אולי להזמין אותך לקפה אח"כ.
אני לא חושבת שזה יתאים .אתה נראה כבחור נחמד אבל הנסיבות לא מתאימות פשוט..
קלוני הרים את הראש קצת למעלה כמי ששוקל תוכנית חלופית ואז הוא לקח פיסת נייר ושרבט כמה מילים עליה כשהוא נשען על קיר המעלית ואז הוא הושיט אותה לגאולה .
זה המייל שלי במידה ותרצי להתכתב איתי.
אה.אוקיי,דווקא נשמע כמו רעיון טוב אבל שלא יהיו לך ציפיות מזה מר...
קוראים לי פאר לוין ..
טוב מר לוין ,היה נעים להכיר אותך..
גם אותך..והוא שלח מבט שואל ..
גאולה..גאולה בן דוד.
אפשר לקבל גם את המייל שלך גאולה.
למה לא!בשמחה!
כי אולי אני אזדקק לרופאה טובה יום אחד.
צחקתי והלכתי לדרכי ולא ידעתי שהשארתי את לבי מונח בידיו של מר פאר לוין.
את המייל הראשון גאולה קיבלה אחרי שבוע והוא היה מעין מכתב היכרות בנוסח שלום אני פאר לוין מהמעלית אם את זוכרת..אני מקווה שאביך מרגיש יותר טוב היום .מזג האוויר מצוין היום ומתאים לטיולים רגליים ולכן יצאתי לאחד לבד וחשבתי עלייך גאולה.חשבתי די הרבה עלייך ואני תוהה אם תסכימי הפעם להזמנה שלי.
בתקווה ,
פאר
המייל היה כתוב בנימה שגאולה אהבה ואבא שלה בדיוק השתחרר אז היא התייעצה  עם אמא שלה  שחשבה שהוא מבוגר מדי אם הוא נראה כבן ארבעים ושלא כדאי להסתבך עם מישהו שבעולם אחר היה יכול להיות אבא שלה.
אבל אמא ..הוא נורא חמוד ונראה לי שהוא יתאים בשבילי.
הוא רק יפגע בך,גאולה..את כבר יודעת מה אני חושבת על זה.
אבא שלה ששמע את השיחה הביט בה במבט מחייך וגאולה קיבלה לפחות את אישורו.
פאר וגאולה נפגשו בבית קפה בקניון והכימיה ביניהם הורגשה מיד.פאר סיפר לגאולה שהוא איש עסקים ושהוא נוסע הרבה לחו"ל ושהוא ישקול להתקבע בארץ אחרי שהוא ימצא בת זוג מתאימה.
האם היית נשוי בעבר..
לא..אף פעם,לא היה לי זמן לחשוב על זה.
בן כמה אתה פאר?
בן מאה אלף שנה.
וואו ..אתה די מבוגר.
כן אבל אני תמיד אשאר צעיר בנשמה.
גאולה אהבה את אופן הדיבור שלו ואיך שנהג להכניס הרבה דימויים ומטאפורות לשיחה והם נפגשו שוב ביום למחרת ואז שוב אחרי שבוע והעתיד נורא מבטיח בעיניה היפות של גאולה.
ביום אחד,גאולה חזרה הביתה מהספרייה שבה היא ביקרה על בסיס קבוע כדי לחזור על החומר של השנה שעברה ופתאום היא דרכה על מה שנראה כצמחים מוזרים שמעולם לא ראתה.היו שם גם כתמים חומים וגאולה מיד הביאה דלי מים והתחילה לנקות את הכל.
אחרי שבוע בערך פאר הזמין אותה למסעדה מפוארת והיא לבשה את שמלתה השחורה היחידה אבל מיד אחרי שהיא התלבשה ואספה את השיער היא נתקפה בגל של סחרחורת ואז היא התעלפה.
חום נוראי תקף את גאולה שאושפזה מיד בבית החולים .הרופאים עמדו חסרי אונים מול החום שרק הלך ונהיה גרוע כי הבדיקות לא הצביעו על שום דלקת והדם של גאולה היה נקי בלי סימנים לוירוסים או חיידקים.אחרי שלושה ימים שבהם חייה של גאולה נשקפו לסכנה ממשית הכל נפסק בבת אחת וגאולה חזרה לעצמה ושוחררה הביתה בלי המלצות מיוחדות.
גאולה המשיכה להיפגש עם פאר והקשר ביניהם הלך והתהדק אך דברים מוזרים התחילו לקרות ,כך למשל..גאולה מצאה כמה ספרים בתיק שלה שלא ידעה מאיפה הם הגיעו והיא הסתכלה על שולחן הכתיבה שלה וראתה חפיסות של תרופות למניעת הריון שלא ידעה מה מקורם.
גאולה שלמדה על מחלות שונות ,התחילה לדאוג והיא מיד פנתה לרופא שלה וסיפרה לו על מה שקורה והוא הבטיח לה שהכל בסדר ושהיא בטח סובלת ממחסור בוויטמינים שיכול לגרום לבעיה קלה בזיכרון .כן,אבל יש לי הרגשה שמשהו נוראי קורה לי כי אני מתעוררת ומוצאת חבורות כחולות על הגוף שלי ואני לו יודעת מאיפה הגיעו .ואני תמיד עייפה למרות שאני הולכת מוקדם לישון כמו תמיד.
הרופא הוסיף גם תרופה נגד חרדה והסביר לגאולה שלחצים יכולים לעורר דאגה ושהיא צריכה לצאת לטיול ולנוח קצת.והיא הקשיבה לו בתמימות והתחילה לקחת את התרופה נגד חרדה.
פאר נעלם פתאום בלי הודעה וזה שבר לגאולה את הלב והיא החליטה להוציא אותו מחייה כי אין לסמוך עליו ,היא ניסתה קודם לכתוב לו ולנסות להשיג אותו במספרים שנתן לה אך הוא לא ענה לא למיילים וגם לא לשיחות וגאולה שקעה בדיכאון נוראי אך הדברים המוזרים המשיכו להתרחש וביום אחד,גאולה התעוררה ומצאה את עצמה שוכבת על ספסל ברחוב רחוק מהבית שלה כשהיא מריחה מריח עז של אלכוהול  וכשכאב ראש נוראי מלווה אותה,אך גאולה החליטה להתעלם מכל מה שקורה והיא שיקרה להוריה ואמרה ששהתה הלילה אצל חברה ושהן התפרעו קצת ושהיא מצטערת שלא הודיעה והוריה שסמכו על ילדתם המתוקה שאף פעם לא שיקרה להם החליטו שהגיע הזמן לתת לגאולה לטעום קצת מהחיים של הצעירים והם חשבו שהכל הולך כשורה.
אבל אז ,התחילו הלימודים וגאולה התחילה לבקר בבית חולים והיא פעם נתפסה כשהיא מנסה לגנוב תרופות מרגיעות מבית המרקחת ואחרי ועדת משמעת הוחלט להפסיק את לימודיה ובכך תמו כל חלומותיה ופתאום ומשום מקום ,פאר חזר לחייה של גאולה והוא הזמין אותה לארוחת בוקר בבית קפה אחד ושם היא נפרדה ממנו לתמיד כי בתוך תוכה אף פעם לא הצליחה לסמוך עליו.
************************************************************************************************
  לילך ישבה לבד בבית הקפה וצחקה אחד מהצחוקים ההיסטריים שלה כשדניאל החליט שהצטרף אליה .היא הסתכלה בעיניו וראתה את הסיוט של חייה.דניאל אנס אותה בפעם הראשונה שבועיים לאחר שהתחילו להיפגש  והוא נהג להתעלל בה פיזית  ונפשית עד שלא נותר ממנה זכר והיא נעלמה לגמרי ומישהי אחרת שרוטה ,חלשה ושברירית ישבה במקומה .דניאל סיפר לה ביום אחד על אשתו לשעבר שבגדה בו עם כל החברים שלו ואז ואחרי שסיפרה לו בעצמה היא עזבה אותו לבד ,פצוע ומוכה הלם ומאז הוא החליט להתנקם בכל אישה שיפגוש כולל נשים שמעמידות פני תמימות ושמאחורי הפנים המלאכיות שלהן יושבות מכשפות.טוב שגאולה הספיקה לברוח ..הקולות לחשו ולילך הסכימה..

ביום אחד מאותם ימים שחורים ואחרי שדניאל נרדם ,לילך קמה מהמיטה ,מטושטשת כמעט ופנתה למראה הגדולה בחדר והיא הסתכלה וראתה את האמת עומדת מדממת מולה,מהבבואה השתקפה לה גאולה שנראתה הרוסה לגמרי..

לא... גאולה התעוררה פתאום מתוך סיוט נוראי.
תוגאן היה שם וגאולה נבהלה והתחילה לצעוק..
אל תתקרב אליי..אמרה בעברית .
אני אהרוג אותך הפעם,אם תתקרב..
ליבנת מיד נכנס לחדר ולא הבין מה קורה..
תוגאן שהיה מנוסה מאוד הבין את הכל..הבחורה שיושבת מולו ומנסה להגן על עצמה היא קורבן לכישוף חזק מאוד שהוטל עליה וגזל ממנה את שפיותה.הבחורה הזאת אינה אותה בחורה שנכנסה לחדר .מסכיזופרניה היא סבלה אך לא רק ,היה שם גם פיצול אישיות חמור ביותר שאף אחד לא הצליח לעלות עליו כי הבחורה האמיתית פחדה ממי שגרם לה את כל זה .
איך קוראים לך ?תוגאן התרחק מגאולה וביקש מליבנת גם להתרחק ובכך הם הרגיעו את גאולה מעט.
מה עשיתם לי?מה עוללתם לי?מי אתם ?אתם בטח חברים שלו ?
חברים של מי?
של פאר או דניאל ,אני לא יודעת את השם האמיתי שלו.
ואיך קוראים לך ?
אני גאולה..גאולה בן דוד.
אז את לא לילך?
מי זאת לילך?
ליבנת ותוגאן הסתכלו אחד על השני ואז התיישבו ,המראה היה נוראי והמחשבה על מה שהבחורה בטח עברה היה נוראי.
אני מצטער גאולה..לא הגיע לך לעבור את מה שעברת ,את סיפרת לי את הכל ,או בעצם השד שחי לו בנעימים בתוכך סיפר על הכל .
שד?על מה אתה מדבר?
מי זה דניאל גאולה?
גאולה פרצה בבכי..אני חשבתי שהוא בן אדם טוב ושהוא אוהב אותי ואלה הפנים שהוא תמיד הראה לי אבל פתאום הוא נעלם.
את יודעת מתי הוא נעלם גאולה?
הוא נעלם אחרי שהדברים המוזרים התחילו לקרות..אמרה כמנסה להיזכר כי הכל נראה לה מעורפל באותו רגע,היא לא ידעה איפה היא ומה היא עושה כאן ומה האנשים האלה רוצים והכל  פשוט היה נוראי .
את יודעת מתי הוא נעלם לך גאולה?את רוצה לדעת מתי הוא באמת נעלם ?
מתי?
כשלילך נולדה..הוא אף פעם לא נעלם ,הוא תמיד היה חלק מחייך האחרים.השד שבתוכך הודה בכל..הוא הוביל אותך כל לילה לאותו רחוב שממנו דניאל אסף אותך במתכוון כדי שירגיש שהוא מעניש את כל הנשים שהפכו בעיניו לזונות .אבל איך לא שמת לב גאולה...לחבורות ..לכאב..לאמת שהיתה מתחת לאף שלך ..
אולי..אולי כי אהבת אותו גאולה.
האם אהבת את דניאל ?האם היית מאוהבת בו?
לא בדניאל..אני לא מכירה את דניאל..התאהבתי בפאר ..
פאר הוא דניאל גאולה..אני מצטער..
אז מי שלח לי את הספר אם כן..גאולה לחשה לעצמה והתעלפה.
לבנת לא הבין כלום ממה שהתרחש עד שתוגאן הרגיש שהוא חייב לספר לו את כל מה שידע כדי שיעזור לו בלטפל במסכנה שעברה גיהינום באמצע החיים.
לבנת הכניס את עאישה והסביר לה שגאולה צריכה את עזרתם והיא הציעה מיד לטפל בגאולה ולארחה בבית הוריה עד שתחלים אם כי תוגאן היה מיואש.גם אם הוא הצליח לחנוק את השד ,מי יוכל להרוג את השדים שימשיכו לענות את גאולה בלי סוף.הבחורה הזאת היא המקרה הכי קשה שהיה לו מעולם .הוא טיפל כבר בהרבה אנשים שמישהו דאג לפגוע בהם בעזרת כישופים ומאגיה שחורה אך מעולם לא היה קורבן שעבר את כל מה שגאולה עברה אז כסוג של רופא הוא הרגיש שמחובתו להירתם לעזרתה של הצעירה הזאת .
שלושתם עזרו להעביר את גאולה מהקליניקה של תוגאן ועד לבית ההורים של עאישה ושם כל בני המשפחה עזרו בלהפוך את הבית למעין גן עדן קטן כדי לנסות לעזור לגאולה להתאושש.
גאולה היתה בתרדמת ולה היו כל הזמן חלומות ,חלק מהם היו סיוטים הלקוחים מזיכרונותיה של לילך שנקברה ביחד עם השד אך ששכחה למחוק את מה קרה וחלק היו חלומות שתיארו את הרגעים הקטנים היפים שגאולה ידעה עם פאר ,והיתה שם גם גונוש שנתנה בגאולה מבט מתנצל ובכתה בלי דמעות.
גאולה התעוררה אחרי ארבעה ימים ומצאה את תוגאן עומד לידה כאילו מנסה למנוע משדים נוספים להיכנס לתוכה.
מי אתה..שאלה גאולה בעברית..
תוגאן הבין את שתי המילים והוא ענה באנגלית .
גאולה..קוראים לי תוגאן ואני עוסק ברפואה משלימה ..באת אליי בפעם הראשונה בחלום אחד שבו צעקת במילים בלתי מובנות וניסית להתקרב אליי אבל לא הצלחתי לתפוס אותך אז על זה אני מצטער..ולאחר מכן הפכת למציאות ובאת אליי עם ליבנת המדריך שלך ..לילך אמרה שהיא שומעת קולות ..ושהיא סובלת מסכיזופרניה ..האם את שומעת קולות גאולה?
לא...כבר לא..
אני שמח ..עיניו של תוגאן חייכו אך פניו נשארו חתומות.
איך עשית את זה?
זה לא אני ..זה אלוהים וכוחן של מילותיו.השמעתי לך פסוקים מהקוראן והשד פחד וניסה לברוח אך בסוף הכרחתי אותו להודות בהכל ובסוף חנקתי אותו .הוא השתלט לך על השכל ועל הגוף אך זה כבר שייך לעבר ..את עכשיו בן אדם חופשי.
מי עשה לי את זה תוגאן?
דניאל ופאר ביחד..ומכשף יהודי ארור אחד שאינו יודע כלום על מצפון,יראת אלוהים או מוסר.
אני מפחדת להירדם תוגאן..הוא תמיד ירדוף אותי.
אני כאן ..גאולה ..אל תדאגי ..אין לך מה לפחד..הכל שייך לעבר.
אבל מה אם הוא יחזור לרדוף אותי..
אני כבר אלמד אותך דברים שבהם תוכלי להגן על עצמך מפני כישופים עתידיים וחוץ מזה אני חושב שאת צריכה לחפש דרך כלשהי להפליל את דניאל הזה ולהכניס אותו לכלא לפני שהוא יפגע בעוד בחורות תמימות כמוך.
החיים שלי נהרסו..הלימודים..החלומות ..הגוף שלי זר לי כל כך ואיני יודעת מה לעשות .
אני מרגישה מלוכלכת ואין שום דרך בה אוכל לנקות את עצמי..
אבל זאת לא את גאולה..זה דניאל את תמיד תישארי אותה בחורה שהיית מלפני שהכרת אותו ..את צריכה להאמין בזה ולגבי הלימודים אז תמיד תוכלי להתחיל במקום חדש..
גאולה חייכה ושוב נרדמה..וכך זה נמשך..הפוגות של ערנות ושינה ..מילים מרפאות מתוגאן ..ארוחות מנחמות מעאישה ובני משפחתה..וסיפורים על העותומנים שחיו להם פעם באגדה אחת גדולה,שהצחיקו את גאולה וגם גרמו לה לבכות.
אחרי חודש שלם..ליבנת הגיע ומצא את גאולה לבושה ומתכוננת לצאת..מעולם לא היית דתייה גאולה..נכון?
לא..אף פעם לא האמנתי באלוהים ..
אבל לילך היתה דתייה הדוקה ,אולי זאת היתה הדרך שלה לעזור לך..
אני לא מבינה..
אמונה מטהרת את הבן אדם גאולה..תשאלי את תוגאן על זה,את הבטחת לו משהו לפני שהוא ריפא אותך.
מה הבטחתי?איני זוכרת?
הבטחת שתשקלי להתאסלם אחרי שהוא יוכיח לך את כוח הקוראן.
אני מצטערת..אני אפילו לא יכולה לחשוב על זה כרגע..זה יותר מדי..
טוב..אז מה את מתכננת לעשות כי הורייך מחפשים אותך..תוגאן הסביר להם את הכל והם סיפרו שחשדו שמשהו קורה לך פרט לסכיזופרניה אבל הם לא ידעו מה לעשות במיוחד כי השד דאג להסתיר את העניין של פיצול האישיות בבית החולים כשהתאשפזת ושם את פשוט לא סיפרת כלום .
אני לא זוכרת הרבה ממה שאתה מספר אבל אני אשמח לראות את הוריי ,איפה הם?
הם מחכים לך באותו בית מלון שלילך התארחה בו,בואי אני אקח אותך לשם.
המפגש היה טעון כי גאולה ראתה את הוריה ולבה נקרע כשהבחינה בקמטים החדשים שהציצו מפניהם של .
הם לא ידעו מה להגיד ..הכל היה נורא קשה והם הסתפקו בלחבק אותה ובלהבטיח שמעתה הכל יהיה בסדר.
כשכולם נרגעו..גאולה קמה לפתע וצעקה..הספר..
מי באמת שלח לי את הספר ?
לבנת הושיט את הספר לגאולה שפתחה אותו וחיפשה רמז ופתאום פתק זעיר אחד נפל מתוכו ונח על הרצפה .
גאולה קראה את הפתק שהיה חתום בשמו של המפלצת וידעה שהוא לא זה ששלח לה את הספר שהציל אותה.
אני חייבת לגלות ,אבל היכן התשובה ?בישראל,בטורקיה או במקום אחר?
איך אני אגלה מי עזר לי ?אני חייבת לחפש את דניאל..רק כך אני אדע,אבל איפה נמצא דניאל כרגע.הוא נראה בעיניה כשד בעצמו שיכול להיות בכל מקום אפילו בחדר הזה.
רגע ..אולי שמרתי את המייל שלו,אתם חייבים לדעת מה אני הולכת לעשות..וכך תעזרו לי לגלות את האמת ..
הוריה היו בהלם מהתוכנית שלה אך הם נאלצו להסכים כי הם הכירו את בתם והם ידעו שזאת תהיה הדרך היחידה כדי לעזור לה לחזור לעצמה ..לאותה גאולה שהם גידלו שהיתה שופעת חיים וידעה להתמודד מול משברים יותר מכל אחד מהם.
לבנת הציע לערב את תוגאן כי הוא בכל זאת יידע איך להגן עליה בדרכים שלו אך גאולה נזכרה בהבטחה שביקש ושלא יקבל והיא גרמה ללבנת להבטיח לה שלא יגלה כלום לתוגאן.
גאולה ניסתה לחשוב מה לילך היתה כותבת ואז היא כתבה את המילים הבאות והניחה את הפיתיון .
דניאל :
אני לא יודעת מה אני עושה כאן..תמצא אותי בבקשה..
לילך
דניאל ענה כמעט מיד והפליל את עצמו
לאן חשבת שאת הולכת ..אני כבר פה ..מחכה שתגמרי את ההרפתקה המצחיקה שלך ואת תקבלי את מה שמגיע לך ..אני אהרוג אותך ..חכי לי מול חנות הספרים העתיקים בשש ואל תעזי להיעלם שוב כי גם כך אדאג למצוא אותך..
 גאולה נשארה רגועה ולא פחדה ..כבר לא יקרה משהו גרוע יותר ממה שקרה .היא שאלה את לבנת על חנות הספרים והוא הדריך אותה ..הוא יפגוש אותך במקום סואן כמו תמיד כדי לא לעורר חשדות ואז ייקח אותך אליו ואת השאר את כבר יודעת ..
הוא אף פעם לא ייקח אותי ..אני לא ארשה לו..
גאולה פנתה להוריה וביקשה שיפנו לשגרירות מיד ,יראו להם את המייל ויבקשו עזרה ..בינתיים כולם יצאו והשאירו את גאולה לבד ..לבד בלי שום קול ובלי שום שדים שישלטו בה .זאת היתה היא בעצמה והיא עמדה להתעמת עם השטן בכבודו ובעצמו.
מחוגי שעון היד שלה זזו לאט ונתנו לו עוד זמן לחשוב והיא חשבה רק על תוגאן שהיא חבה לו רבות ואז היא יצאה למרפסת ובפעם הראשונה בחייה הבוגרים היא נשאה תפילה לאל היחיד שקיים והיא הבטיחה להתאסלם אם הכל ילך כשורה.
חמש לפני שש,גאולה ירדה מהר במדרגות כשם שלילך ירדה לאט ביום מותה.חנות הספרים היתה קרובה וכל מה שהיה על גאולה לעשות הוא לעבור את כל בתי הקפה והמסעדות ופתאום היא ראתה אותו ולא האמינה שהיא היתה פעם מאוהבת באיש הזה שהרס לה את החיים.היא ניסתה לשמור על שקט ולא לדבר הרבה כדי שדניאל לא יחשוף את זהותה האמיתית כי בכל זאת הוא הכיר את לילך יותר מכל אחד אחר בעולם .
לא מצאת כלום ..אני רואה ועדיין משהו בך השתנה.
מה?
הפנים שלך כבר לא חיוורות כמו פעם ..יש לך סומק בלחיים,משהו שאף פעם לא היה לך לילך ,יקירתי.
זאת השמש..
טוב אז עכשיו תדעי רק חושך לילך..
תודה על הספר,דניאל.
איזה ספר .סתומה?דניאל משך את גאולה בכוח וסחב אותה לפינה חשוכה בצידי הרחוב.
הספר ששלחת לי ושהביא אותי עד הלום.
לא שלחתי לך שום ספר..נראה לי שאת מדמיינת את הכל ..שוב יש לך הזיות ?
טוב לפחות אף אחד לא יאשים אותי כשיראו את מכתב ההתאבדות שלך,אני חייב לגמור אותך ועוד היום.
פתאום,פרצוף מוכר הגיח משום מקום.
קאדר..האישה צעקה..
מה את עושה כאן,זקנה טיפשה שכמוך?
קאדר..תעזוב את טובה מיד..
טובה...הכל התחיל לחזור לגאולה והיא נזכרה בגונוש..
גונוש..היא קראה אז גם את היית מעורבת בזה ואני סמכתי עלייך ואפילו אהבתי אותך.
גאולה..תקשיבי.
אולי שתיכן תקשיבו לי מיד אם לא תשתתקו אני אהרוג את שתיכן.
אתה תהרוג את אמא שלך קאדר?!..אלוהים מה גידלתי ?!
את לא אמא שלי,את גם זונה,כולכן זונות ואני אהרוג את כולכן..
חשבתי שהתאהבת בגאולה..קאדר ושסוף סוף תשים את כל העצב שלך בצד ותתחיל חיים חדשים איתה אבל תראה מה עוללת לה בעזרת כשפים ורוע ,אתה כבר לא אנושי קאדר..הפכת לסיוט של כל אמא...הפכת לרוצח..אני מתביישת בך ..
קול הירייה פילח את האוויר וגונוש נפלה מיד על הרצפה וגאולה רצה אליה ודניאל היה שרוי בהלם והוא רק עמד ובהה ..
גונוש..תהיי חזקה..אני עוד אציל אותך ..
זה מאוחר מדי..טובה..אני מצטערת שלא עצרתי את הכל מיד כשגיליתי מה קאדר מעולל לך אבל גם אני פחדתי ממנו ולא ידעתי מה לעשות ..
הספר..זה את כתבת גונוש?
כן...רק בשבילך טובה..רק בשביל לגאול אותך וגם אותי..
אלה היו המילים האחרונות שגונוש אמרה כי השמש שלה כבתה לעד..
המשטרה הגיעה מיד ועצרה את קאדר .
גאולה חזרה לישראל עם הוריה וניסתה להמשיך מאיפה שנעצרה אך מכשולים רבים עמדו בפניה ואף לא אוניברסיטה אחת הסכימה לקבל אותה ללימודים בחזרה כי הם לא האמינו שמישהו שהוגדר פעם ע"י טובי הפסיכיאטרים כסובל מסכיזופרניה יכול להחלים בבת אחת ולהפוך לבן אדם שאינו מהווה סכנה לפציינטים שלו.
הקיץ הגיע וגאולה בילתה את הימים על חוף הים והיא עקבה אחרי המטוסים שאולי יגיעו בקרוב לטורקיה.היא ניסתה לשכוח את הכל אך ישראל לא נתנה לה.הכל הזכיר את דניאל ,את לילך ואת הסבל והיא לא הצליחה להתחיל מחדש .
ביום אחד קיבלה מכתב בדואר.המכתב היה מלבנת ומעאישה שהזמינו אותה לחתונה שלהם באיסטנבול.
גאולה לא חשבה הרבה והחליטה שהיא חייבת הרבה לחברים האמיתיים שלה שגרו מעבר לים.
ובפעם הראשונה בחייה,גאולה פנתה לשדה התעופה וטסה לטורקיה לבד.
בשדה התעופה חיכה מדריך אחר שהסתיר את פניו בכובע רחב ושנשא פתק עם השם שלה.
שלום..אני גאולה..אתה מחכה לי..

האיש הרים את פניו שקרנו מאושר והעיניים הירוקות הודיעו שגאולה הגיעה לחוף מבטחים.

דניאל בחר בשולחן אחד ליד החלון שהיה פתוח והשקיף על הים,הבחירה בשולחן ספיציפי זה לא היתה מקרית כי דניאל התיישב לידו רק לאחר שליטף את האותיות הקטנות החרוטות בפינה נסתרת בשולחן שהיה עשוי מעץ בצבע חרוך .דניאל התיישב לאט כשידו לא מרפה מהאותיות והוא הפנה את מבטו לכסא הריק שעמד מולו .השעה היתה שש אחרי הצהריים והקיץ היה לוהט מתמיד.דניאל לבש חולצה ומכנסיים לבנים העשויים מבד אוורירי במיוחד ,זה היה סגנון הלבוש הרגיל שלו .
דניאל העביר את ידו על שיערו החלק והמאפיר וניסה בכל כוחו להאזין לדממה אך לא היתה שם למרות שהמסעדה היתה ריקה מאורחים וזאת כי רחשי הגלים הגיעו לאוזניו וגרמו לו להסיט את מבטו מהכסא ולהסתכל בים.
"שמור על עצמך ותעשה שתהיה מאושר כי האושר הוא המטבע היחיד שאתה יכול להשיג בנקל",אלו היו דבריה האחרונים של אשתו שנפרדה ממנו בדרך המיוחדת שלה והפנתה לו עורף מאז שהכל קרה,הוא כבר לא זיהה בה את הבן אדם שהכיר לפני ארבע שנים .הכל בה היה זר לו אפילו המבט שלה אמר שמשהו בו מת מזמן,אולי זאת היתה האהבה שגוועה או  שהיא פשוט השתנתה כמו שקורה לעיתים לאנשים .מלצר אחד פנה לדניאל וחייך אליו חיוך עצוב..
שוב לבד?!
כן..
אל תדאג..נסים קורים ואולי יקרה משהו והיא תשוב לזרועותיך..
לא חושב..ענה דניאל בחיוך מיואש.
תרצה להזמין עכשיו?
לא..אני צריך קצת זמן.
דניאל חיכה שהמלצר ילך ואז הוא הוציא חפיסת דפים עבה מהתיק הגדול שלו והוא תהה אם החיק שלו לא היה גדול דיו כדי להכיל אותה,אולי זאת היתה אשמתו ,אולי הוא לא הבין איך לתת לה את מה שהיתה צריכה,אולי הוא חנק אותה עם אהבתו הגדולה ,ואולי הוא לא היה צריך ללחוץ בנושא של ילדים ואולי הכל פשוט נועד להיגמר בדרך מכוערת זו כדי לפנות דרך לעוד סיפור כדרכם של החיים שאף פעם לא מתחשבים באנשים שמצליחים לגעת באושר וגוזלים מהם את הכל בלי נקיפת מצפון אחת ואז הכל נגמר ואותם אנשים נאלצים להתחיל את הכל מחדש, להתחדש לטוב ולרע ...
זה היה הסיפור האחרון שהיא כתבה ודניאל לא היה בטוח כי היא הקדישה לו אותו,במהלך אותן ארבע שנים היא הוציאה ארבע ספרים והקדישה את כולם לדניאל.בספר הראשון נכתב "מוקדש לאהבת חיי",בספר השני נכתב "לאחד והיחיד",בספר השלישי נכתב "לבעל האהוב דניאל" ,ובספר הרביעי ולפני אחרון היא כתבה "למי שעתיד להיות אב ילדיי,",ובספר האחרון  שהוא החזיק בידיו ושלעולם לא ייצא לאור היא כתבה מילה מעורפלת כזאת שיכולה להתפרש באופן שונה אצל כל קורא שיכול לייחס את זה אליו "לך".דניאל פרץ בבכי חרישי ,הכל היה כבד מדי והוא שהרגיש חסר אונים כל הזמן כי לא היה יכול להילחם ולהחזיר את אשתו האהובה אליו ,מצא נחמה בזיכרונות הרבים שהספיק לאגור במוחו.
היא בכל זאת היתה האישה של חייו ,הוא מעולם לא היה בקשר לפני שהכיר אותה ועכשיו הכל נראה לו אבוד כי זאת לא היתה המלחמה שלו והוא לא היה החייל באמצע הקרב שמתנהל אי שם ,הוא גם לא היה המפקד שיכול לתת פקודות לאותו חייל .הוראות שעשויות להציל אותו ולהוציא אותו שלם ולהחזיר אותו בחיים למציאות .המלחמה לא שלי ,אני את שלי עשיתי ..אבל מה אם ..אין מה אם אני לא יכול לעשות כלום ..
ואז משום מקום ,הגיח רעיון שהיה מטורף למדי אבל שנראה בעיניו הדומעות של דניאל כרעיון הטוב ביותר .הוא מעולם לא היה טוב בכתיבה אבל הוא תמיד יוכל להיעזר בסופר צללים שיכתוב בשבילו .הוא כמובן שקל להקליט את הכל בעזרת הקול שלו אבל אז נזכר שגם זה לא יעזור לאור המצב .כן זה רעיון מעולה והוא חייב ליישם את זה ומיד.
הוא הכיר סופרת צללים אחת שהיתה חברה טובה מאוד של אשתו .לא היה לו את המספר שלה כי הוא לא היה בקשר עם חבריה המועטים של אשתו כי תמיד רצה לתת לה מרווח כפי שביקשה והוא הבין כי מי שמתחתן עם אישה כמוה היה חייב להבין את זה וברגעים אלו הוא קלט כמה זה היה מגוחך לקבל את זה ושזאת בעצם היתה טעות נוראית כי  קשר עם החברים הטובים שלה היה יכול לעזור לו לקרוא את האיתותים שהוא לא הצליח לראות בזמן המתאים ,אולי זה מה שהיה יכול להציל את המצב.
דניאל התקשר לחבר והחבר התקשר לעוד חבר והיתה זו שרשרת ארוכה של שיחות טלפון עד שהנייד של דניאל צלצל והוא רשם על מפית לבנה את המספר של ורד.
דניאל הקיש את המספרים והוא חשב כמה מדהים זה שהמרחק בינך לבין בן אדם אחר יכול להסתכם בכמה ספרות בודדות .עולם קטן ,הוא חשב ונזכר בה כי זה היה המשפט שהיא אהבה להגיד אותו והרבה.עולם קטן דניאל ,העולם קטן .
דניאל חיכה כמה שניות לפני שקול נשי ענה בצד השני .
אלו.
שלום.
שלום וברכה,מי מדבר?
אמ..אני לא יודע אם את זוכרת אותי אבל זה דניאל.
ורד הכירה הרבה אנשים בשם הזה ,היה דניאל אחד שכתב ספר אחד בלבד בעזרתה ושבו גלגל את העלילה של חייו שהחשיב למסעירים ביותר ושבעצם הסתכמו בעבודה מאחורי דלפק במשרד עורך דין שהתמחה בדיני חוזים והיא זכרה שזה היה הספר המשעמם ביותר שנאלצה אי פעם לכתוב כי היא הצטרכה להקשיב שעות על פני שעות לדניאל שפשוט ישב שם והקריא חוזים שפעם הקליד את תוכנם הטכני ובסוף היא ומתוך רחמנות על החצי אוטיסט שישב מולה ,הלכה וקראה הרבה על דיני חוזים והמציאה ספר שעסק בחור שהיה בחוזה אחד ושאיש ערמומי ניצל כדי להתעשר בעוד אותו דניאל נשאר מאחורי הדלפק גם לאחר שהספר הפך להיות לרב מכר גדול.
היה גם חבר ילדות אחד בשם דניאל שניסה פעם להעתיק ממנה במבחן האחרון בבגרות ומאז היא ניתקה כל קשר איתו כי זה נגד את כל העקרונות שהיא קידשה ואה היה גם דניאל אחד שהיא פגשה פעם בחתונה של אחת החברות הטובות שלה ובאותו רגע נפל לה האסימון והיא פשוט ידעה שזה הדניאל שיושב לו אי שם ומנסה לנהל שיחה איתה.
דניאל ..אני ..אני נורא מצטערת על מה שקרה.
את לא צריכה להצטער..זאת לא אשמתך.
אני מצטערת ..תמיד ידעתי שיקרה משהו כזה כי הכרתי אותה מקרוב  והיו איתותים אתה מבין .
דניאל לא ידע במה להגיב..כולם ידעו והוא לא קלט כלום ..האם באמת הכיר את אשת חייו מקרוב.
למה לא פנית אליי..אמר במעט כעס.
לא הכרתי אותך..אתה יודע שהיא רצתה שכך יהיה.תמיד נפגשתי לבד איתה ולי אין חבר אז היא אף פעם לא הציעה שנצא ביחד או משהו ואני חושבת שהיא גם לא היתה מציעה דבר כזה גם אם היה לי בן זוג..
היא צודקת..חשב דניאל.
טוב ורד ..אני מתקשר כי אני צריך עזרה.
ורד שקלה את דבריו ותהתה איך דניאל פונה דווקא לחברה של אשתו כדי לקבל עזרה בעוד הוא בעצמו לא יכול לעשות דבר.
ורד שתקה והקשיבה וגם דניאל שתק ושקל איך ינסח את בקשתו והוא נזכר באשתו וניסה לחשוב איך היא היתה בוחרת להגיד את הדברים.היא בטוח היתה מכניסה איזושהי הקדמה ואז היא היתה נכנסת לעיקר ומסכמת במשפט מפתח כזה שהיה משאיר את הצד השני עם פה פעור מהיופי של הבקשה שנשמעה כדומה יותר לשיר יפה במיוחד ולא לסתם בקשה רגילה .
אני רוצה שתכתבי סיפור עבורי.
מה?חשבה ורד .איזה בקשה מוזרה אבל טוב הוא עדיין שרוי בהלם ובן אדם אחר במצב דומה היה מנסה להוציא את הכל בדרך כזאת או אחרת .אני במקומו הייתי נוסעת להרי האלפים בשוויץ ,מטפסת ,מטפסת ומגיעה עד לראש ההר ואז מתחילה לצעוק ומוציאה את כל הכעס והעצב ויורדת כבן אדם חדש אבל לדניאל כנראה יש תוכנית אחרת.
האם תסכימי לכתוב סיפור עבורי..זה מאוד חשוב בשבילי.
ורד שמעה את קולו השבור של דניאל והיא קלטה מיד שהוא הגיע לשיא של הייאוש שבו חייבים כבר לפנות לקבל עזרה.
האם אתה בדיכאון דניאל?כי אני מכירה תרופה מעולה שפעם לקחתי בעצמי בתקופה קשה והיא עזרה לי מאוד.
ורד..ברור שאני בדיכאון אבל אני לא צריך תרופות וגם לא את העצות שלך.כל מה שאני מבקש הוא את שירותייך המקצועיים .האם יש לך זמן בתקופה זו כדי לכתוב ספר בשבילי תמורת תשלום כמובן.
ורד נעלבה קצת מהנימה האלימה מעט של דניאל אבל היא נזכרה בחובות ההולכות והמצטברות שלה עקב ההלוואה שלקחה לאחרונה כדי לקנות את הדירה הקטנה והמיוחדת שלה שהשקיפה על חוף הים בנתניה ושהיוותה מקור השראה עצום עבורה ולכן היא ידעה שלמרות שרצתה ,אינה יכולה לסרב להצעה של דניאל.
אני עובדת על כמה פרויקטים לאחרונה ..
הבנתי ..
תן לי להמשיך ברשותך..אמרה בעצבנות
אבל אני חושבת שאוכל לפנות זמן לעוד סיפור.
יופי..אני שמח ,דניאל נאנח ואז המשיך:אפשר להתחיל מחר ?
מחר?!שנייה אני צריכה לבדוק ביומן,אמרה ורד והעמידה פנים שהיא מדפדפת ביומן בעודה בוחנת ספר קומיקס אחד שקנתה במתנה לאחיין שלה שביקר אצלה הרבה וששכח לקחת אותו והשאירו מונח במקום מתאים לטעמה של ורד.
בוא נראה..מחר אני מתחילה באחת עשרה בבוקר ומסיימת בשבע בערב אז תמיד תוכל לבוא בשמונה בבוקר .זרקה וקיוותה שדניאל יתחרט וידחה את ההצעה כי הוא בכל זאת גר בבאר שבע.
אין בעיה..אני אהיה אצלך בשמונה.
ורד היתה בהלם ולכן הוסיפה :אתה יודע לא ,עדיף להתחיל בשש בבוקר כי נזכרתי שבשמונה יש לי פגישה אצל הקוסמטיקאית .
בסדר.אני רק צריך את הכתובת שלך.
אבל אתה גר בבאר שבע ..גם אם יש לך מטוס לא תספיק להיות פה בשש.
עברתי לקדימה..אז אנחנו שכנים.
אה..ומה לגבי העבודה שלך ,זה בטח זמני נכון?
לא ..זה קבוע והעבירו אותי לבנק אחד באזור אז את לא צריכה לדאוג.
בסדר ,אז ניפגש מחר אם כן... בשמונה כי אני לא אצליח להתעורר בשש גם אם ארצה ואני פשוט אבטל את התור אצל הקוסמטיקאית .
אוקיי..אז את יכולה לשלוח לי בבקשה את הוראות ההגעה למייל ?
אני אשלח לך את הכתובת ואתה תצטרך למצוא את הדרך בעצמך כי אין לי תפיסת מרחב טובה ואתה פשוט תלך לאיבוד אם תיסע לפי ההוראות שלי אבל תמיד תוכל להוציא את המפה מהאינטרנט.
טוב..אני אסתדר ,אני אשלח לך את המייל בהודעה לנייד.
בסדר.להתראות.
להתראות.
ורד ניתקה ומיד התחרטה שקיבלה על עצמה לכתוב משהו לבעלה של חברה טובה במיוחד שלה,זה לא יהיה בריא בכלל ,חשבה .אבל אני צריכה את הכסף ,טוב אז אני אבקש שלא יגלה לאף אחד שאני כתבתי בשבילו את הספר.
ורד חזרה למחשב הנייד שלה והמשיכה לכתוב את הרומן הנוראי שמישהו ביקש ממנה שתכתוב במקומו .זה היה סיפור על בוגדת סדרתית שגרמה לגברים להתאהב בה ,התחתנה איתם ,הלכה ובגדה בהם ואז סיפרה להם בעצמה על הבגידה ,נהנתה מכל רגע ופנתה לקורבנות הבאים.זוועה !חשבה ורד.
דניאל החליט להזמין דווקא את המנה שאשתו נהגה להזמין וכך בעצם ניסה להחזיר לעצמו מעט מהנוכחות שלה .הסרטנים ישבו להם בצלחת ודניאל לא נגע בהם.מעולם לא הבין איך היא הצליחה להתעלל ביצורים הביישנים האלה ולפגוע בהם בצורה נוראית כזו ..ובכל זאת הוא אהב את האופן שבו היא אכלה ואת התיאבון הבריא במיוחד שלה.דניאל פרץ שוב בבכי ואותו מלצר חזר  ולקח מיד את הצלחת.
למחרת,דניאל קם מהמיטה בארבע בבוקר אחרי עוד לילה חסר שינה .הוא לא היה צריך להתלבש כי לא החליף בגדים מאתמול מאחר ורצה להמשיך להריח את הניחוח של הסרטנים שהיו טבולים ברוטב שום חזק במיוחד שנדבק לו לבגדים ושהזכיר לו אותה.הכל הזכיר אותה אבל הריח הזה הזכיר לו את הרגעים הנפלאים שבילו באותה מסעדה.
דניאל יצא מהבית שהיתה לו גינה קטנה.הגינה היתה מוזנחת כי דניאל לא הקדיש לה מחשבה אבל עכשיו הוא נשען על הדלת והסתכל על העשבים השוטים וחשב איזה צמחים היא היתה רוצה שהגינה שלהם תכיל .ורדים...נזכר.היא אהבה במיוחד ורדים.דניאל נזכר איך היא היתה מחפשת תמיד כל בושם חדש שממחזר את הריח של הורדים בעוד צורה מיוחדת וחדשנית .היא אספה כל דבר שנראה כמו ורד..והיא אף פעם לא ידעה שובע מדברים כאלו ..והוא קרא לה ורד שלו והיא אהבה את זה מאוד או לפחות חשב שהיא אוהבת אבל מצד שני כל הנשים אוהבות ורדים ..איזו אישה לא אוהבת את הפרחים המרהיבים האלה...
דניאל נסע במכונית השחורה שלו והגיע מוקדם מדי לנתניה ושם חיפש בית קפה אך התקשה למצוא משהו הגון בשעה מוקדמת זו ,אך היתה שם מאפייה פתוחה והוא החליט שלשם הוא הולך.
המוכרת נבהלה כשהוא נכנס בחמש וחצי וחשבה שהוא שודד אז היא צעקה בבהלה ואמרה שהם בקושי גומרים את החודש..
דניאל התחיל לצחוק בהיסטריה..וחשב שזה הדבר הכי מצחיק שאי פעם קרה לו .
הוא הרגיע את האישה ואמר שהוא רוצה קפה חזק במיוחד ועוגייה חמה והיא נרגעה קצת אם כי לא לגמרי.
דניאל בחר לשבת בחוץ והוא לגם מהקפה שהניחוח שלו היה משכר והטעם שלו היה פשוט נפלא ודניאל נזכר במשפט האחרון שלה "תעשה שתהיה מאושר כי האושר הוא המטבע היחיד שאפשר להשיג בנקל",לזה בדיוק היא התכוונה,לדברים הקטנים כמו חברתם של כוס קפה טוב ועוגייה טרייה וצחוק היסטרי גדול במיוחד,לזה היא התכוונה ושכחה שהיא שברה לו את הלב שלעולם לא יתאחה.
האם תרצה עוד משהו?שאלה המוכרת והעירה אותו ממחשבותיו
כי אני צריכה לצאת לכמה רגעים ,הסבירה בחשדנות.
לא..תודה,
היא סגרה את המאפייה ונעלמה לכמה דקות ואז חזרה עם קרטון גדול ,נתנה בדניאל מבט נוקשה ונכנסה בחזרה למקום שלה.
דניאל החליט לטייל קצת ברגל והמוכרת נשמה לרווחה כשראתה שהוא הולך לדרכו..
נראה קצת מוזר עם הבגדים הלבנים הבלויים מעט האלה..דומה למישהו שהתלבש טוב לחתונה ואז החליט שהוא נשאר עם הבגדים לעד..ואולי זה מה שדניאל ניסה לעשות בדומה לאותה אישה מהסיפור של דיקנס great expectations  שנחלה שיברון לב נוראי והחליטה להישאר בשמלת הכלולות שלה עד ליום מותה,כך זה נראה לאותה מוכרת שאהבה לקרוא סיפורים קלאסיים .
דניאל הלך לאט ובחן את החנויות השונות שליוו אותו בדרכו..היתה שם חנות צעצועים והוא עמד ובהה בתצוגה וחשב על הילדה שקיווה פעם שתהיה לו ואיך הוא תכנן לקרוא לה בשם דניאלה כי מאוד רצה שהיא תדמה לו רק בשם כי בכל הדברים האחרים כמו מראה ותכונות אופי הוא ייחל מכל לבו שהיא תקבל מאמה.הוא תמיד ידע שיהיה אבא טוב כי למרות שהוא לא ידע לכתוב שירים היה לו לב עדין כזה והוא היה בן אדם רגיש וכולם אמרו לו את זה ואולי זאת היתה נקודת התורפה שהרסה את הכל כי אולי אשתו היתה צריכה מישהו יותר גברי ויותר חזק ולכן היא הלכה ומצאה לה מישהו אחר.אולי.הכל תמיד נשאר בגדר האולי כי הוא אף פעם לא יזכה לדעת את הסיבה האמיתית מאחורי כל מה שהתרחש.
דניאל המשיך ללכת ופתאום משהו משך את תשומת לבו .פיסה מנשמתו היתה מונחת מולו והוא פשוט עמד ובהה בה .איך הגעת לכאן?הוא שאל ולא קיבל מענה.תמיד הייתי כאן .מחכה רק לך.
דניאל דמיין שהציור יתחיל לדבר ויגיד את המילים האלו אך הציור נשאר דומם אך חי באותה מידה.
זה היה הציור היחיד בחנות המסגרות שהיתה פתוחה למזלו של דניאל שנכנס ושאל כמה הציור עולה והמוכר שעסק בהרכבת מסגרת לתמונה אחת של אישה שמנה מדי שכמעט פוצצה את התמונה והמסגרת ביחד מרוב שומן ניסה את מזלו ואמר שהוא עולה אלפיים שקל אך מה שהמוכר לא ידע הוא שדניאל היה משלם הון תועפות על הציור הזה שנראה בעיניו כלקוח מלבו שלו .
היה זה ציור של ים סוער וחשוך במיוחד שגליו הכו במגדלור שאורו היה חלוש וכמעט בלתי נראה .באופק נראה ברק שבישר שהסערה לעולם לא תיפסק ודניאל ראה את עצמו במגדלור הלבן ואת שברון הלב שנחל כגלי הים שלעולם לא ייתנו לו מנוח .דניאל שילם בכרטיס אשראי ,המוכר עטף לו את הציור בזהירות ,חייך ואיחל לדניאל חיים טובים.
מישהו יצטרך לצייר עבורי ציור אחר כדי שיהיו לי חיים טובים ...
המוכר המשיך לעסוק במלאכה הקשה של התאמת המסגרת לתמונה של האישה השמנה והוא התקשה להבין את דבריו של דניאל שהלך לדרכו.
דניאל הסתכל בשעון וראה שהוא חייב לרוץ לאוטו כדי להספיק להגיע לורד בזמן אז הוא התחיל באמת לרוץ כשהציור קופץ איתו כחלק בלתי נפרד ממנו.
בצד השני של העיר,ורד התיישבה בספה השחורה שלה ,לגמה מכוס של תה צמחים מר ובהתה בכותרות הראשיות של אתר החדשות המוביל במדינה.העולם נראה שחור בעיניה .נשיא המדינה התגלה כאנס,עולה אתיופי אחד ירה  באשתו ושבעת ילדיו כי לא היה לו כסף להאכיל אותם ,איראן וישראל ממשיכות בחיזור ההדדי למלחמה שהולכת ומתקרבת והיא היתה לבד בחיים סרי הטעם שלא היה בהם שום דבר משמח .
השעה היתה כבר שמונה וחצי ורווח לה קצת כי היא חשבה שדניאל שינה את דעתו והוא לא יבוא להציק לה על הבוקר .פתאום מישהו צלצל בדלת.הפעמון נשמע והפתיע את דניאל,זה היה שיר הודי...
הזוי!הוא חשב וכמעט שינה את דעתו והסתובב כשורד פתחה את הדלת..
דניאל..אמרה ורד מעט בעצב כי האיש בכל זאת נקשר לתקרית לא משמחת .
ורד..טוב לראות אותך .הוא אמר בשקט וסקר את הבחורה הנמוכה שעמדה מולו ושעדיין הסתובבה בפיג'מה אפורה שהבליטה את השיער השחור שלה שהיה קלוע לכמעט מיליון צמות קטנות שכנראה היה רעיון של חברה אתיופית אחת .
ורד הובילה אותו לאותה ספה שחורה ובדרך דניאל ראה מראות מוזרים וקצת מפחידים.היו שם פסלים שורד קנתה מאפריקה ושנראו זוועתיים  כי הם היו בעצם פרצופים של מה שנראה כמו מפלצות.
נגד עין הרע ! היא זרקה .וזה די עובד! היא הוסיפה בציניות שדניאל לא הבין.
נחמד!הוא שיקר.
רוצה משהו לשתות?
לא,תודה.קיוויתי שניגש לעבודה.
כן דניאל ..אבל לכתוב סיפור זה ייקח הרבה זמן כי גם אם ..
טוב ורד..אבל אני בטוח שנסיים מהר!
איך אתה יכול להיות כל כך בטוח ,גם אם הסיפור שלך הוא קצר יחסית ,ייקח לי לא מעט זמן לשכתב אותו  ולהוסיף כל מיני תבלינים שיהיה קביל בעיני ההוצאה לאור שאני עובדת איתה.
אני לא מתכוון לפרסם את הספר הזה ורד.זאת לא המטרה שלי.
אז בוא תסביר לי דניאל ..כי אני לא מבינה.
אני לא רוצה להגיד כלום עכשיו כי אין לי כוח לזה ..אני אספר לך את הסיפור.את תכתבי ובסוף אני אסביר לך את הכל .
תקשיב דניאל ,אני זאת שצריכה להסביר לך קצת על החוקים שלי לפני שאנחנו מתחילים כי אני צריכה שתבין שזה השטח שלי ולכן אני זאת שמובילה.
ורד..את חייבת להבין ,זה הכל בשבילה..
ורד השתתקה ובחנה את העיניים השחורות של דניאל שנצצו מעט והיא ריחמה עליו והחליטה להתפשר .
בסדר דניאל..נעשה את זה בדרך שלך .
דניאל קם ובלי לבקש רשות פתח את הדלת של המרפסת והתיישב בכסא היחיד שהונח שם וחיכה שורד תבוא.
זה עצבן את ורד אבל היא בלעה את זה ,לקחה את כלי הכתיבה היקר שלה שהורכב מכפתורים וממסך ופנתה למרפסת .
דניאל חייך כשראה שורד יושבת על הרצפה הקרה ולא העיר כלום על זה .   
 בוא נתחיל דניאל,אין לי הרבה זמן בשבילך ..או סבלנות הוסיפה בשקט .

דניאל הסתכל על הים שנראה שקט ויפה ובחן את השמיים שנראו כהמשך של הים והרשה לעצמו לחזור לזמנים טובים יותר שנראו רחוקים מדי עכשיו.

דניאל ישב מאחורי שולחן קטן ושמע את תחנוניו של איש אחד.
אתם חייבים לאשר לי את ההלוואה הזו...אין...זאת הדרך היחידה שעומדת בפניי לפני שאני מודיע על פשיטת רגל.האיש שהגיע רק לפני שנה כשחיוך גדול על פניו ותקווה גדולה פועמת בלבו שעבד את הבית שלו כדי לקחת הלוואה שמנה  ולהתחיל עסק של הקמת רשת גדולה של חנויות למכירת פרחים,הודיע לדניאל בעצב שאנשים כבר לא רומנטיים יותר.אף אחד לא קונה פרחים היום .ילדים לא אוהבים את אמהותיהם מספיק,בעלים לא נוהגים לפנק את בנות זוגם ואת החולים אף אחד אינו דואג לשמח. פרחים.רעיון טוב ופשוט ורק המחשבה עליו משמחת אך הפרחים נבלו תוך המתנה לקונים ואיתם גם העסק שהתמוטט וכרגע עמד אותו איש חסר אונים ולא ידע מה לעשות כדי להציל את ביתו ואת העסק.
אני מצטער ..אמר דניאל והרגיש כמו אחד הרופאים שמודיע על פטירתו של בן משפחה אהוב במיוחד.
אתה תצטרך להסתדר בדרך כלשהי..אולי לבקש עזרה מההורים או משהו.אני שוב מצטער.המנהל לא יאשר זאת ואת זה  אתה כבר יודע.
האיש התחיל לבכות ודניאל כמעט הציע לו את הבית שלו אך התעשת ברגע האחרון.
ובגלל האירוע הקטן הזה ,דניאל הרגיש נורא כל היום והחליט שהוא חייב לעשות משהו כדי להשיל מעליו את שכבות העצב שהאיש הזה העביר לו דרך האנרגיה השלילית שפלט לכיוונו.
דניאל פנה לפארק והתחיל לרוץ ושם זה חיכה לו .קבוצת אנשים עמדה בתור והסתירה מישהו שישב מאחורי שולחן רחב שעליו הונחו ערימות של ספרים .דניאל מעולם לא התעניין בספרים אבל משהו גרם לו לעקוף את שורת האנשים שהתחילו לצעוק עליו בקול ולמחות על ההתנהגות הבלתי הולמת אך הישראלית מאוד כשפתאום עיניו נחו עליה.
היא ישבה שם וחתמה על הספרים שאחרים קנו.ודניאל מאוד רצה להיות אחד מהספרים שהיא השאירה את חותמה עליהם עד לרגע שבו הם יתבלו ויהפכו לאפר שיתעופף לו עם הרוח כי מישהו יחליט לשרוף אותם כי הם ישנים ובלויים מדי.
סליחה..הוא לחש.
והיא מיד שמעה אותו ונתנה בו מבט מופתע.
אוי אלוהים אני לא מאמינה..היא קמה וצעקה.
מה?!
כולם הסתכלו עליו בסקרנות וציפו שהיא תוכיח אותו על שעקף את כל האנשים ולא חיכה בתור כמו שיאה לעשות במקרים דומים.
אתה..
מה?
זה בדיוק אתה..
מי?
הגיבור!
איזה גיבור?הוא שאל בבהלה.
ואז היא נתנה בו מבט מתחרט ואז אמרה..
אתה יודע מה?!בעצם לא,זה לא אתה!
והיא חזרה והתיישבה כאילו כלום לא קרה ודניאל מוכה ההלם התעשת ושוב פנה אליה וניסה להפעיל את קסמיו ואמר ברוך..
אפשר לקבל ספר עם החתימה שלך?
תעמוד בתור..היא אמרה בלי אפילו להסתכל עליו.
ודניאל שנתקל במבטים כועסים בדרך חזרה לסוף התור שרק הלך והתארך במהלך שתי הדקות שעברו ,עמד נכלם וחיכה בדיוק כמו כולם וכשהגיע התור שלו היא שאלה איזה הקדשה הוא ירצה שהיא תכתוב לו והוא ענה לה בהתלהבות..
אני רוצה שתכתבי משהו מעמקי נשמתך!
היא הרימה את מבטה אליו וכתבה את המילים הבאות:
חזרה לסוף התור...
ודניאל התאכזב נורא כשקרא את המילים שלה אך התנחם בעובדה שהוא יוכל לזהות את כתב שלה בעתיד במידה והוא ייתקל בו סתם במקרה בבנק.
דניאל חזר הביתה והניח את הספר ליד המיטה שלו והמשיך את יומו כרגיל ,הוא החליף בגדים וישב וראה סרט אחד על מבריח סמים מצליח במיוחד שבסוף הפך לסוכן כפול כחלק מעסקת טיעון ובסוף נתפס על חם ומת כגיבור כשהרעים עלו עליו.
השעות עברו להן בעצלות ודניאל פשפש בעיתון של היום וניסה לחפש כתבה מעניינית כשראה את הכותרת הבאה.
איך היה נראה עולם ללא דת ?מהרו וקנו את רב המכר החדש בחנויות הספרים המובחרות,חיים ללא מצפון.דניאל ניסה להיזכר איפה ראה את הכותרת הזאת כשפתאום זה נחת עליו.אותו ספר מונח בחדר השינה שלו עם הקדשה עליזה במיוחד.דניאל רץ לספר והחליט שהוא הולך לקרוא אותו.
הסיפור היה מעניין מאוד כי דניאל לא היה דתי והוא תמיד חשב כמה נוח זה להיות מחוסר דת אבל אופן הכתיבה סחף אותו והתיאורים החיים עזרו לו לראות בעיני רוחו את כל האנשים שיצאו למסע חיפוש אחר מזון לנפש הרעבה שלהם ואת הכאוס שהיה נוצר בעולם  בלי אמונה  שתרתיע את רוב בני אדם מלבצע עבירות כבדות .די נכון ,חשב דניאל כשסיים את הספר אך החליט לוותר על הרעיון של לחזור בתשובה כדי לרצות את הסופרת .
דניאל חשב הרבה עליה בימים הבאים כי העיניים שלה והמבט שנבט מהן היו של ילדה תמימה ולא של סופרת ממולחת כפי שתיארו אותה בעיתון .ואולי היא מעולם לא התבגרה וחשבה שלה מותר לעשות הכל כפי שילדים חושבים לפעמים .
חודשים עברו שבמהלכם דניאל התחיל לקרוא,דבר שאף פעם לא עשה והוא הספיק לקרוא את כל הסיפורים שלה שכולם עסקו בשאלה שתמיד התחילה במה אם...?
דניאל גם קרא ספרים שנכתב במגזינים שקרא בבנק שהיא המליצה עליהם או שהיא קראה בילדותה והוא ידע שהוא מעריץ את האישה הזו ושלעולם לא יפגוש מישהי עם חכמה שמשתווה לחכמה הגדולה שהיא מחביאה בין הקפלים של מוחה.
דניאל המשיך לקרוא גם בהפסקות שהיו לו בעבודה וביום אחד הוא קרא ספר אחד משלה שסיפר על עובד בנק משועמם שמחליט להתפטר ולצאת לטיול מסביב לעולם ולעבוד בעבודות מזדמנות כדי לגלות מה הוא אוהב באמת.התיאור של הגיבור תאם את התיאור של דניאל ורק עכשיו הוא הבין למה היא התכוונה בפארק אבל אז הוא נזכר בזה שהיא דחתה אותו על הסף ברגע האחרון ותהה אם היא הצליחה לקרוא את העובדה שהוא תמיד יהיה עובד בנק ולא ילך ללמוד רפואה כפי שהגיבור עשה בסוף אחרי שגילה שזה ייעודו האמיתי.
איך היא ידעה?שאל את עצמו ותהה אם יש לסופרת הזאת כוחות על שנותנות לה לקרוא את מה שכתוב על אחרים.
עברה שנה שבמהלכה ,חברים ניסו לשדך לו בחורות ,שידוכים שלא התגלו כמוצלחים במיוחד כי באם דניאל ידע או לא הוא כבר היה מאוהב באותה סופרת.
ספר חדש יצא ,ודניאל היה מהראשונים שקנו אותו...
קורא נלהב...!העירה המוכרת המשועממת בחנות הספרים בקניון .
כן..מאוד,אני אפילו לא קראתי את התקציר..אני פשוט אקרא את כל מה שהיא תכתוב ולא משנה מה!
הוא אמר את זה בנימה קצת מטורפת..
טוב..כי שמעתי שיזמינו אותה בחודש הקריאה ותוכל לבדוק מתי היא תגיע ותלך לפגוש אותה אישית .
מה?באמת!איפה לקרוא על זה באיזה עיתון?
המוכרת הסתכלה על דניאל כאילו נחת מהירח ואמרה.
לקרוא על זה באינטרנט באתר של הרשת.
אה..הבנתי.טוב תודה.
הספר החדש עסק במסע חיפוש של בחורה צעירה אחר האושר שלה שחיכה לה בסוף בכפר קטן נידח באפריקה שבו היא התנצרה ,הפכה לנזירה ועבדה בבית חולים קטן שהיו בו יותר מדי חולים ומעט מדי מטפלים.
איזה יופי...דניאל בכה בסוף הסיפור שנגמר במשפט הבא שדניאל הדפיס,מסגר ותלה על אחד הקירות בבית.
"תן יד ותיגאל"..נשמע כלקוח מתוך התנ"ך אך דניאל חשב שזה המשפט הכי נכון ששמע והוא החליט לנסות לעזור לכל הלקוחות שלו בבנק גם אם זה יעלה לו לעיתים בכמה נזיפות מהמנהל והוא באמת הרגיש בעננים כשיישם את זה .
דניאל קרא על חודש הקריאה והתלהב מאוד כשראה את השם של הסופרת האהובה עליו שחשב שנלקחה מתוך אגדה, מונח בעדינות ליד תאריך אמיתי ומוצק.היא אמיתית ! הוא חשב לעצמו והחליט לקחת חופש באותו יום ולבלות אותו בחברת אינטלקטואליים אמיתיים שקוראים ספרים וגם כותבים אבני חן כמוה.
יום לפני ,דניאל הלך לקנות בגדים כי מזמן לא עשה את זה והוא חשב שאולי הפעם ,ייצא לו להציג את עצמו כראוי ואולי לזכות בהזדמנות להכיר אותה מקרוב למרות שהרגיש כי הוא כבר מכיר אותה אחרי שקרא הרבה יצירות משלה .
דניאל נכנס לחנות בגדים יקרה ופתאום נחו עיניו על בגדים שנראו כלקוחים בדיוק מתוך אותו ספר על הגיבור שהפך לרופא בסוף.חולצה ומכנסיים לבנים שעשויים מבד משובח ואוורירי במיוחד.
המחיר היה מופרך והוסבר לו שאלה בגדיו של מעצב צרפתי אחד שמשקיע את כל כולו בכל חתיכת בגד .ודניאל לא הקשיב להסבר כי השתלטה עליו מחשבה אחת .איך לזכות בלבה של אותה סופרת.ואיך ייראו חייו אם ימשיכו להיות ריקים מנוכחותה.
דניאל קנה את הבגדים והרגיש שכבש את העולם .
למחרת ,הוא התעורר מוקדם התלבש בגאווה ונעל את הנעליים הלבנות החדשות שלו ,חשב שהוא נראה כמו רופא שיניים ויצא לדרך.אך פקק נוראי חיכה לו והוא הגיע מאוחר ופספס את ההרצאה שהיא נתנה על רוחות רפאים בספרות הקלאסית.דניאל הסתכל סביבו בהיסטריה וחיפש את אותו פרצוף שראה מלפני שנה וכמעט התעלף כשחשב שהפסיד את ההזדמנות שלו והוא חשב אפילו לקרוע מעליו את הבגדים המגוחכים שלבש אבל פתאום מישהו נגע בכתף שלו.
שלום..הקול אמר.
דניאל הסתובב כמשוגע והוא לא האמין ,היא עמדה במרחק חצי מטר ממנו וגם דיברה אליו.
שלום..אמר ביובש וכמעט הסתובב והלך כי היא עוללה לו את כל העינוי הזה.
לאן אתה הולך ,דניאל?
איך לעזאזל ידעת את השם שלי?את עוקבת אחריי?
היא התחילה לצחוק צחוק היסטרי שכולם שמעו והסתובבו לראות מה קורה.
לא ,זה לא יקרה לי עוד פעם ,דניאל הסתובב ועמד ללכת.
חכה..טיפש! דניאל זה שם הגיבור מהספר "מסע אל הנפש" שבטח לא יצא לך לקרוא כי אתה תמיד תישאר עובד בנק חרוץ במיוחד!
דניאל התעצבן כי קראה לו טיפש מול כל העולם אך הוא נזכר בספר ובגיבור שנראה בדיוק כמוהו ושרק במקרה עבד גם בבנק .
את טועה ומטעה!צעק בקול רם ,אכן ,אני עובד בנק אבל אני תולעת ספרים חרוצה במיוחד וברור שקראתי את "מסע אל הנפש".
טוב..היא הפסיקה לצחוק ופניה הרצינו .
אני חושבת שגנבת את הדמות שלי מהספר!
למה את אומרת דבר כזה?
תראה איך אתה לבוש,זה היה סגנונו של דניאל מהספר .
טוב..גם אני מתלבש כך..לעיתים ,הוא הוסיף.
בגדים יפים ,דרך אגב.אתה נראה בדיוק כמו רופא שיניים.
תודה..זאת מחמאה גדולה..לי קוראים דניאל.
אני יודעת שלך קוראים דניאל,זה חרוט לך על המצח,לא ידעת?!
לא..ואת השם שלך אני כבר יודע.
מאיפה אתה כל כך בטוח שזה השם האמיתי שלי,אולי זה שם העט שלי .
לא זה חרוט לך בעיניים היפות שלך.
זה לא חרוט לי בעיניים אבל תודה.
אפשר ל..דניאל חיפש דרך ספרותית להגיד את זה והיא אמרה את זה במקומו,בפשטות ובלי סיבוכים מיותרים.
אפשר להזמין אותך לקפה.
כן..בטח.את מוזמנת .
טוב אז בוא נלך מכאן כי לי נמאס שקוראים לי בשם כל הזמן ,זה מעייף !
אני מבין והסופרת מהאגדות התחילה להצטמצם למימד טבעי של בן אדם ולדניאל לא היה אכפת כי הוא היה כבר מאוהב בה.
דניאל והיא התחילו להתראות על בסיס קבוע והוא היווה מקור השראה חדש עבורה,היא הסתכלה עליו ופתאום קיבלה השראה לעוד סיפור .מפיק אחד בחר בספר אחד משלה ורצה להפוך אותו לסרט והיא התלהבה נורא אך ביקשה שתבחר את השחקנים בעצמה והיא לקחה את דניאל איתה וביקשה את חוות דעתו לגבי כל דבר שהחמיא לו מאוד.היא לא תמיד הקשיבה לו ולעיתים היא בחרה במישהו רק בגלל תנועה ספונטנית אחת שהוא עשה אך דניאל היה מאושר בכל זאת.
אם היית סופר דניאל.על מה היית כותב,יקירי?היא שאלה ביום אחד.
דניאל לא חשב ומיד ענה...עלייך כמובן אהובתי,את הדבר הכי מעניין בעולם אבל כמובן שהייתי שומר את הספר בסוד כי אני לא ארצה לשתף אותך עם אף אחד.
היא צחקה ואמרה שזה נורא ושסופרים שייכים לעולם ולא לבן אדם אחד וזה קצת העציב את דניאל שלא הבין איך היא יכולה להגיד לו דבר כזה אבל אז היא הוסיפה בפעם הראשונה שהיא אוהבת אותו כמו שהיא אוהבת עננים לבנים והוא חשב שהם התקדמו עוד צעד כי הוא התוודה על אהבתו אליה לפני כמה חודשים בסמוך לפגישתם השנייה ובזמנו היא חשבה שהוא מגזים כי היא אינה מאמינה באהבה ממבט ראשון והיא חשבה לכתוב ספר שמפריך את הקיום של אהבה מסוג זה אך דניאל התחנן בפניה שלא תעשה את זה כי אז אנשים יאמינו לה וזה יהיה הסוף של אהבה ממבט ראשון והיא צחקה את הצחוק הרגיל שלה ואמרה שהוא צודק..שיהיה!היא אמרה.
דניאל הציע לה נישואים חמש פעמים לפני שהיא הסכימה .היא אמרה שנישואים נשמע מחניק קצת ושלא נראה לה שזה מתאים לעם של הסופרים אך בסוף גם היא התאהבה בדניאל שנראה בעיניה כאיש תמים שלעולם לא יוכל לפגוע בה ואם להתחתן איתה ישמח אותו אז שיהיה!
החתונה שלהם היתה קטנה והיא הזמינה מעט חברים ודניאל צמצם את רשימת המוזמנים שלו בשבילה ושניהם נראו מאושרים מאוד באותו יום .
והחיים התנהלו להם בשקט ונראו בעיני דניאל כסירה קטנה ששטה לה בים של עונת הקיץ שמערסל את הסירה כתינוק קטן שגדל בבית חם בלי דאגות .
דניאל והיא היו חלוקים בנושא של ילדים כי הוא מאוד רצה להביא עוד סופרים קטנים כמוה לחיים והיא תמיד אמרה שאין טעם בילדים כי מילא הם הולכים למות בסוף והוא לא הבין אותה ובכל וויכוח היא היתה מביאה תירוץ אחר עד שלדניאל נמאס להתווכח איתה וקיבל את גזר הדין שלה.אני אמציא תינוק בשבילך דניאל ..היא היתה אומרת והולכת וכותבת סיפור אחד על תינוק עגלגל וורוד שמחייך להוריו בתחילתו של כל יום ומיד לאחר מכן פותח בגל בכי שלא נגמר כי זה היה האופי שלו פשוט ,בכיין אחד גדול וזה תמיד יהיה כך והוא תמיד יציק להם והחיים שלהם לא יחזרו להיות שקטים לעולם ודניאל השתכנע וחשב שהוא אינו חפץ בבנים והתחיל לחלום על תינוקת בריאה שתהיה דווקא מלאכית קטנה ותנסה לשנות את העולם במילים בדיוק כמו אימא שלה.
דניאל..היא אמרה לו פעם ברצינות.
מה יקרה אם אני אמות ,דניאל,לאן אני אלך !
את אף פעם לא תלכי מתוקה,את תמיד תישארי כאן ,את נצחית!
אני נצחית!איך זה דניאל,איני מבינה!
איך את לא יכולה להבין ?!דניאל הביט בעיניים הגדולות שלה ונזכר בילדה שראה בפעם הראשונה והבין.
את סופרת ..וסופרים טובים תמיד נשארים בחיים!
אז אני בת אלמוות?
כן..אבל מה יקרה כשאני אמות?
אני מצטערת דניאל,אני לא אהיה כאן כשתמות!
דניאל חשב שהיא מתלוצצת והלך ונשק לה על הלחי כמו שתמיד עשה והזמין אותה למסעדה ליד הים שהיא אהבה.
כן בוא נלך לים דניאל ,הים אף פעם לא נגמר ,אתה יודע !
ודניאל לא תמיד הבין למה התכוונה אך החליט שדבריה הם תמיד חכמים ולא משנה מה.
מה תרצי לאכול היום גברתי הנאווה?
ומה ירצה אדוני הנכבד לאכול ?כי אני אקח את מה שהוא ייקח.היא אמרה ואז עשתה את ההפך הגמור ממה שאמרה.
בואי נהפוך את אהבתנו לבת אלמוות !
איך דניאל ?שאלה בתמימות.
הנה לנו שולחן העשוי מעץ עמיד מפני כל הסערות בים של החיים ,בואי נחתום כאן ואהבתנו תשרוד לנצח.
אני לא חושבת שזה רעיון טוב דניאל !
למה?
כי זאת פגיעה מכוונת במיטלטלין של אחרים.
וממתי הפכת לעורכת דין רצינית כזו..בואי נעשה את זה ואני מבטיח שנחרוט אותיות קטנות שאף אחד לא יראה ורק אנחנו נדע שזה קיים,טוב?!
אתה תעשה את זה ,אני לא אהיה שותפה לעבירה!
טוב..דניאל אמר ולקח סכין וחרט לב קטן עם שני חצים ואת שתי האותיות הראשונות של שמותיהם.
אתה כזה ילד דניאל,מתי כבר תתבגר ,אני צריכה גבר..
דניאל נעלב קצת אבל הוא קם על רגליו ,הרים אותה כשם שהיתה נוצה ואיים לזרוק אותה לים מהחלון אם היא לא תתנצל מיד .
והיא התנצלה תוך צחוק היסטרי ואמרה שהוא תמיד מצליח להצחיק אותה ..ואז היא הפסיקה לצחוק ולחשה..אני מצטערת דניאל..אני מצטערת על הכל! את עוד תצטערי אמר והוא יצא מהמסעדה כשהיא בין זרועותיו ופנה לחוף הים שהיה ממש קרוב וזרק אתה למים.
זה היה יום נפלא אחרון לפני שהכל התחיל להשתנות.
****************************************************************************דניאל נעצר ,והדמעות המשיכו לזלוג וורד שתקה .האם תרצה להמשיך היום דניאל ?כי לי יש זמן בשבילך !אמרה אחרי חמש דקות של שקט שבהם נתנה לדניאל קצת זמן להתאושש .
אתה עדיין אוהב אותה,אני מבינה!
אני תמיד אוהב אותה!הוא אמר בנחרצות וורד קינאה קצת בחברתה אם כי היא הבינה כי היא הכירה אותה מקרוב ופשוט ידעה מה דניאל רואה בה.היא תמיד תישאר ילדה גם כשתזדקן ,שיערה יאפיר והקמטים יקיפו את עיניה .
אני מצטערת ,דניאל!מגיע לך יותר!
איך את יכולה להגיד לי דבר כזה?אני אשם במה שקרה!אם הייתי מקשיב לה מההתחלה והופך לגבר שתמיד רצתה היא לא היתה עוזבת אותי.
דניאל ,אני חושבת שהגיע הזמן שתכתוב לה בעצמך ,אתה לא צריך אותי דניאל !אני שמעתי איך אתה מדבר והמילים שאתה רוקם הן יפות כי הן אמיתיות ונובעות ממעייני המשורר שאינך יודע כי הוא חי ובועט בתוכך!
מה לכתוב לה ורד!אני לא יודע מה להגיד לה,אני רוצה להחזיר אותה אליי אבל הכל חזק ממני ,מאין תביא הישועה ורד?!
אולי מהמילים שלך ,דניאל!אולי המילים שלך יעירו אותה לחיים ויזכירו לה כמה היא אוהבת אותך ואולי אז היא תחזור !
ורד..יש לי בקשה..אני אכתוב את המכתב אבל אני מבקש שתקליטי אותו בקולך כי אותי היא לא רוצה לשמוע .אולי המילים שלי בשילוב עם הקול שלך יצליחו לנער אותה!
בסדר דניאל..מה שתגיד ועכשיו אני חייבת לצאת לחפש לי ארוחה אמיתית כי מהבוקר לא אכלתי כלום והערב מאיים להגיע ואני בכל זאת בן אדם ולא כלי כתיבה.
טוב..אז מתי את פנויה לעוד פגישה כי אני צריך שתעזרי קצת עם המכתב.
קודם כל ..גם לך מגיע לאכול אז אולי תצטרף איתי ותשלם בבקשה עבור הארוחה כי אני אבחר במסעדה יקרה באזור.
אין בעיה..אני אתן לך את הכסף שאני חייב לך ותלכי ותאכלי מה שתרצי.
טוב..אני לא רוצה ללחוץ ..אם כי..
מה.?.אתה חייב לאכול כדי להרשים אותה בפעם הבאה שתראה אותה כי אני רואה שממש רזית לעומת מה שהיית לפני ארבע שנים .
דניאל בחן את עצמו ותהה איך ורד זוכרת איך הוא נראה מלפני ארבע שנים ואז החליט שהיא צודקת ושהוא חייב להתאמץ רק למענה של אשתו .
דניאל וורד יצאו לכיוון הקניון ושם ורד הזמינה אותו לארוחה בריאה במיוחד שכללה המבורגר עם חתיכת בשר שאף אחד לא יודע בדיוק מה מקורה ושטיפות שומן נטפו ממנה והקנו לה מראה מלבב שגרם לדניאל בחילה אך לורד לא היה אכפת והיא חיסלה שני המבורגרים תוך דקות ספורות ואז היא פנתה לדניאל כשכמה צמות מונחות בתוך הצלחת ואמרה שהיא מוכנה להמשיך עכשיו אם בא לו .
דניאל וורד נכנסו לאוטו ואז ורד הבחינה בציור וביקשה רשות לראות אותו .
זה אישי מידי! אני מצטער!
סליחה!אישי מדי!מהבוקר אתה עושה לי חור בראש עם סיפור חייך ועכשיו אתה חושב שלראות ציור אחד שקנית בדרך אליי זה אישי מדי!ובלי לחשוב,ורד קרעה את המעטפה ובהתה בציור .
אתה אבוד!היא אמרה.
זה אני ורד..זה בדיוק אני ..
זה לא אתה!אל תהיה מגוחך !הסערה עוד תחלוף,אני מבטיחה!
דניאל הסתכל על העיניים של ורד וראה שם זקנה אחת ולכן הוא הנהן בראשו ויצא לדרך.
לאן אתה לוקח אותי דניאל?
אני לא יודע ורד...

תחזיר אותי הביתה דניאל ..אני זקוקה לבית..

יקירתי האהובה:
אני יודע שאת אופטימית בטבעך ולכן המילים הכתובות הראשונות שלי יהיו אופטימיות במיוחד בשבילך.
אני נזכר כל יום  בים שזרקתי אותך לחיקו בימים טובים יותר ואני תוהה אם כל זה נועד להיות מבחן לאהבה הגדולה שלנו.אין יום שבו איני חושב עלייך כי תמיד תהיי המלכה ששולטת בלבי בכל התנאים ובכל הנסיבות ואני רוצה לנסות להזכיר לך את דניאל שהתאהבת בו פעם ושהענקת לו את כולך וגרמת לו לאושר גדול במשך לא מעט זמן .
ביום אחד,פנית אליי ואמרת שאת צריכה מקור השראה חדש בנוסף אליי ואני הצעתי תינוקת ואת הבטחת לשקול את זה אם רק אסכים לקחת אותך לטיול ארוך בחו"ל .מעולם לא הייתי עשיר ואת ידעת את זה ולכן כשהצעתי את טורקיה את קיבלת את זה בהבנה למרות שאני בטוח שחשבת על מקום אקזוטי יותר .זאת היתה עונת האביב כשהכל קם לתחייה לאחר תרדמת ארוכה של כמה חודשים וזה מה שאני מקווה שיקרה לאהבה שלך כלפיי ושאצליח להחיות אותה מחדש.
נסענו לטורקיה וטיילנו בעיר היפה איסטנבול שבה מצאת את עצמך מחדש והתחלת לכתוב משהו סודי שהסתרת מפניי והסברת כי זו הפתעה.העברנו שם ימים יפים ואת ביקשת שנאריך את השהות שלנו ואני הסכמתי כי האושר שלך היה בראש סדר העדיפויות שלי .וראיתי אותך פורחת מולי וחשבתי שאני הבן אדם הכי ממזל שנולד אי פעם  כי זכיתי לחיות ליד היחידה שאי פעם אהבתי והסתכלתי עלייך ובחנתי את המבט שלך וראיתי איך הוא  קורן מאהבה וידעתי שגם את אוהבת אותי.כל יום עשינו שייט בבוספורוס ואת ישבת בפינה קבועה בספינה ששטה לה בעדינות כדי לא להפריע לשטף המחשבות החדשות שבטח תקף אותך בעוצמה כשמסביבך היה יופי אדיר כזה.
המעטת לדבר באותה תקופה ואני חושב שגם לא ישנת טוב כי התעוררתי כל כמה שעות וראיתי שאת עדיין כותבת.לפעמים קראתי לך ואת לא ענית ופשוט הנחתי לך כדי לא להפריע לך.
את תמיד אהבת שאקרא לך ילדה כי בכל זאת היה פער גדול של שנים בינינו .הייתי בדיוק בן ארבעים ושתיים כשפגשתי אותך לראשונה באותו פארק ואת היית בקושי בת עשרים ואחד והרבה שנים הפרידו בינינו ובכל זאת אהבתנו התגברה על מכשול זה למרות כל הסיכויים וההימורים מצד החברים על הכישלון שמחכה לקשר שלנו ושנינו צחקנו ואמרנו שאף אחד לא יבין ושזכינו באהבת אמת שאחרים כמהים לה ומחכים לה במשך חיים שלמים לשווא כי היא בוחרת רק באנשים שמאמינים באגדות והיא תמיד מתחדשת כמו עוף החול שנולד כל פעם מחדש .
כשהגיע היום האחרון שלנו בטורקיה,את סירבת לארוז ואמרת שאת צריכה להישאר כאן כי את חייבת לסיים את הסיפור שהתחלת ואני שתמיד הבנתי את הצורך שלך במרווח משלך ,הסכמתי להשאיר אותך לבד וחזרתי לארץ בלעדייך כשגעגועים עזים תוקפים אותי ולא נותנים לי מנוח.ניסיתי לתפוס אותך בנייד כל יום  אך לא ענית ואני חשבתי שאת מסיימת את הסיפור ושתחזרי אליי בקרוב אך עברו כמעט שבועיים בלי אף שיחה או הודעה ממך ולכן שוב לקחתי חופש וחזרתי לאיסטנבול וחיפשתי אותך באותו בית מלון אך לא מצאתי אותך ובקבלה אמרו שעזבת את בית המלון יום אחרי שאני חזרתי לארץ ואז הדאגה התחילה לחלחל בקרביי ופניתי מיד למשטרה ולשגרירות והתחלתי במסע חיפוש מפרך במיוחד עד שמצאתי אותך שוכבת על ספסל אחד ליד הבוספורוס שאיבדתי אותך לטובתו.
אינך יודעת כמה את חסרה לי וכמה החיים שלי ריקים בלעדייך .אני יושב ומדמיין אותך מולי וחושב מה היית עושה בכל רגע ומה היית  אומרת ואיזה ילדים היו יכולים להיוולד לנו אילו היית איתי כרגע .
אנא ממך..תזכרי אותי..תזכרי את דניאל שתמיד הצחיק אותך ושתמיד היווה למקור השראה עבורך ושתמיד אבל תמיד אהב אותך ועשה את כל מה שביכולתו כדי לשמח אותך.
לא הגנתי עלייך מספיק.אני יודע ואת צדקת לא הייתי מספיק גברי ולא הרשיתי לעצמי לשלוט בך כי פחדתי לאבד את האישה שאהבתי כי את תמיד נראית בעיניי כמו ציפור חופשייה שאם כולאים אותה בכלוב היא תפסיק לשיר ואני מכור לשירה שלך ילדה אז אולי תתעוררי לחיים ותחזרי לשיר בשבילי אך גם לעולם שצריך אותך.
מקווה שמילותיי יצליחו להחזיר אותך לחיים.
באהבה,געגועים ועצב,
דניאל
*************************************************************************************************
ורד מחתה את דמעותיה ופרצה בבכי מר כשסיימה לקרוא את מילותיו של דניאל .
אני חושבת שזה יצליח דניאל ,אני בטוחה שזה יצליח ואז היא תחזור אליך ואתה תדאג הפעם שהיא תהיה רק שלך .
כן..אני מקווה ורד .
ורד הקליטה את המילים ודניאל ביקש שתחזור עוד פעם על ההקלטה כי היא נשמעת עצובה מדי והוא זקוק לקול הכי אופטימי שלה וורד ניסתה עשר פעמים לפני שדניאל השתכנע שזה מספיק אופטימי בשבילו .
זאת ההזדמנות האחרונה שלי .את מבינה ?
זה חייב להצליח !
זה יצליח!אמרה ורד בעצב.
זה היה היום הראשון של הסתיו כשדניאל צעד ביחד עם ורד באותו מקום רדוף רוחות.
השקט שרר במקום וניתן היה לשמוע את הנשימות ואת פעימות הלב המואצות של דניאל.
אני עומד לראות אותה ,הוא חשב .
וורד שקראה את מחשבותיו אמרה שהוא ייכנס רק אחרי שורד תשמיע לה את המכתב ודניאל הסכים.
ורד נכנסה ראשונה וסגרה את הדלת בפני דניאל שנכנס לחרדה והתחיל לבכות.
אולי גם אני שייך לכאן ?הוא שאל את עצמו ,בן אדם מאוהב הוא בן אדם מטורף שמוכן לעשות את הכל רק בשביל לזכות במבט ממושא אהבתו .
ורד הסתכלה עליה בעצב ובחנה את עיניה היפות אך הן היו ריקות מאותה חברה שהיא הכירה פעם .לאן נעלמת לנו?! שאלה .מי לקח אותך?!
ורד ידעה שהיא יכולה לשמוע אותה ולכן היא הדליקה את הטייפ וחיכתה לתגובה כלשהי וכשהמילה טורקיה הוזכרה משהו ניעור לחיים באותן עיניים והיא המהמה משהו שורד לא הבינה והיא פירשה את זה כסימן טוב ושאולי היא קוראת לדניאל שיבוא ולכן מיד אחרי שהטייפ נגמר ,ורד הכניסה את דניאל.
לילך...הוא קרא .
לילך בעלת העיניים החומות והשיער השחור החלק והפנים הכי קורנות שהיו אי פעם לאישה הרימה את ראשה והסתכלה בדניאל בפחד.
איך יכולת להוציא אותו מהכלא..הוא אנס ורוצח.
לילך..איך את לא זוכרת אותי?אני בעלך דניאל.
מי זאת לילך?לי קוראים לי גאולה.
דניאל הושיט את ידו לכיס והוציא תמונה שבה לילך והוא נראים מאושרים בחתונה שלהם .הנה אנחנו..לילך.אנחנו נשואים ואת אוהבת אותי.
לא ...מעולם לא אהבתי אותך ..לא באמת..תמיד הייתי מאוהבת בתוגאן.הנה הוא ..תסתכל!
לילך הצביעה על חלל ליד החלון ודניאל הסתכל לשם בייאוש.
הוא מבקש שתצא מיד דניאל !
מי מבקש?!לילך,אין שם אף אחד!יש רק אותי פה!פה בלב שלך !תתעוררי בבקשה!
 תוגאן!לילך הסתכלה בתחינה על נקודה מסוימת ליד החלון. הוא מנסה שוב לפגוע בי!
דניאל התרחק מלילך והתחיל לבכות כמו ילד!
תוגאן מבקש שאני אסביר לך דניאל ואני תמיד מקשיבה לגבר שלי!אני מאוהבת בתוגאן דניאל!רק הוא מגן עליי !אני תמיד מפחדת דניאל ותוגאן הוא היחיד שמבין והוא היחיד שהכיל אותי ושהיה שם בשבילי כשהייתי צריכה אותו .אתה חייב לשחרר אותי דניאל!צא מפה כי הסבלנות של תוגאן פוקעת.
דניאל הסתכל על ורד וביקש שתעשה משהו אז ורד חיבקה את לילך .
זה בעלך דניאל..לילך והוא מאוד אוהב אותך.הוא מעולם לא יחשוב לפגוע בך ,את המצאת עולם משלך ושקעת בהזיות שהשתלטו עלייך .את היית סופרת מצליחה מאוד!לפחות תחזרי לכתיבה שלך!
אני עדיין כותבת!לחשה לילך .
הנה את רואה ..זה הספר החדש שלי שמספר על איך תוגאן הציל אותי מחדש מהסוטה דניאל.היא אמרה והצביעה על האוויר .
בדיוק נכנס רופא לחדר וביקש משניהם לצאת.
לילך נשארה עם תוגאן והיא צעקה בקול ..
אני סוף סוף מאושרת דניאל..תעשה שתהיה מאושר ...זוכר?!זה היה המשפט האחרון שלילך כתבה בסיפור האחרון שלה שדניאל קרא לאחר שנתנו לו אותו בבית המלון בטורקיה ואמרו כי לילך ביקשה למסור לו אותו במידה והוא אי פעם יבוא לחפש אותה.ומאז לילך נעלמה וחדלה להתקיים.
דניאל המשיך לבכות בחוץ והוא פשוט נקרע לגזרים מהמראה של אשתו שאינה עוד אשתו שהיתה פעם.אשתו האמיתית הלכה לעולמה מזמן.
הרופא אמר שלפי דעתו המקצועית,לילך תמיד תישאר כך ושהמחלה שלה היא מקרה בלתי הפיך במיוחד כי הם ניסו את כל התרופות בכל המינונים האפשריים אך ללא שינוי במצבה שרק הולך ומחמיר .אני מציע לך להמשיך בחיים ...אני מצטער.
גם זה היה סוג של מוות ...חשבה ורד לאחר שראתה במו עיניה איך בן אדם יכול להיעלם פתאום מגופו שממשיך להתקיים בכל זאת כי נשמה חדשה אחרת מחליפה את הקודמת.
דניאל וורד נפרדו באותו יום אך ורד לא הפסיקה לחשוב על דניאל.המצב הנוראי שאליו נקלעה לילך העיר משהו בוורד והיא החליטה להפסיק להיות סופרת צללים ולהצטרף לחיים האמיתיים ולכן היא נרשמה ללימודי רפואה והחליטה להקדיש את עצמה לעזרתם של אחרים ."תן יד ותיגאל" היא זכרה והחליטה ללכת בעקבות אותן מילים.
דניאל המשיך לעבוד בבנק והוא הלך והזדקן בכל יום שעבר ולמרות שזכה לקידום משמעותי לא הצליח לטעום מהאושר שלילך סיפרה עליו .משהו בתוכו קמל וגרם לאור בנשמתו לדעוך לאט וביום אחד הוא התעלף בכניסה למקום העבודה שלו ומיד דאגו שיועבר לבית חולים קרוב ושם לתדהמתו הוא ראה ורד אחרת .ורד יותר בוגרת ויותר אמיתית מכל מילה שאי פעם כתבה ומשהו בתוכו התעורר לחיים .ורד סיפרה לדניאל שהיא רופאה אמיתית עכשיו כי מילים אינן מרפאות פצעים ושלעיתים נחוצים מעשים בכדי להשלים את המלאכה.דניאל סיפר לה שלילך התאבדה ושהרופא סיפר לו שזה קרה זמן קצר לאחר שהיא ראתה את בבואתה במראה אחת בשירותים .דניאל הוסיף שהוא דאג לכתוב על המצווה שלה את השם גאולה ושהיא היתה אשתו של תוגאן כפי שבטח היתה מבקשת שיכתבו .ורד שתקה קצת ואז אמרה לדניאל שהיא התאהבה בו מאז שהם נפגשו לפני כמה שנים .
אבל אני זקן ורד..
ורד הביטה בו באותן עיניים ודניאל ראה את הזקנה שבה והוא חייך .
האבחנה נקבעה ודניאל שוחרר הביתה .יותר מדי עצב ובדידות נכתב שם ע"י הרופאה האחראית ורד.
ורד התקשרה לדניאל כל יום והם דיברו ודיברו וביום אחד ורד הזמינה את דניאל לארוחת צהריים וזה היה יום אביבי יפה במיוחד כשהם שוב נפגשו ודניאל ראה שורד מחזיקה משהו והוא ביקש לדעת מה היא מסתירה.
 אך היא אמרה שזה אישי מדי ..
והוא צחק וקרע את העטיפה ושם זה היה...
חיפשתי את אותו צייר וביקשתי שיצייר אותו עבורך דניאל..
זה היה אותו ציור של המגדלור על האי באמצע הים אבל הפעם השמש זרחה,הים היה שקט והמגדלור נראה זוהר מתמיד .
אני לא יודע מה להגיד...
אתה לא צריך להגיד כלום דניאל..אתה רק צריך להפסיק להתנהג כמו זקן ולחזור להיות את הילד שהיית פעם.
ומה את מציעה ד"ר ורד..
דווקא יש לי הצעה ראויה מאוד..מר דניאל.
**************************************************************************
 דניאל וורד עמדו על פסגת הרי האלפים ושם הם נשמו מהאוויר הצח ,והתחילו לצעוק בקול..כל שאר התיירים בהו בשני המשוגעים האלה ולא ידעו שהם מקלפים את שכבות הבדידות ,העצבות והצער ועושים את דרכם לעבר חיים חדשים לטוב ולרע.
  
 






הניסוי של גריגורי
מצמרר לחשוב שהסיפור המושלם כבר נחקק במוחות רבים מאז בריאת
הבריות וזה די מתסכל עבור סופרת מתחילה כמוני ומחייב אותה לחשוב על
דרך להתעלות על הסיפור ההוא ולהוציא את המיטב מתעלותיו הסודיות של
התת מודע שלי שמסוגל לבדות עולם שלם כפי שכבר הראה לי ביותר
מהזדמנות ומה שמוזר הוא שאני מוצאת את עצמי נכנעת למחשבה שגם אם
אתאמץ לא יעלה בידי לצייר סיפור יותר שלם מאותו אחד שמוכר אצל כולם.
ולא,אני לא אגלה בשורות אלו מהו הסיפור המושלם כי אם אתה אחד שיודע
כמה דברים על העולם אז אתה תדע בין היתר על איזה סיפור אני מדברת בלי
לנקוב בשם המסוים ולאחרים שפחות יודעים יהיה קל יותר אם אתן רמז וגם
אם הם לא ידעו על מה אני מדברת ניתן עדיין יהיה למצוא את הסיפור כלוא בין
הקירות של מכרה הזיכרון שמניב לעיתים אבני חן ולעיתים דברים פחות
קסומים.
היום התחיל באופן מוזר יחסית כי החיים בעצמם הם פחות הגיוניים ומתנהלים
בקצב ערטילאי שגורר אחריו שאלות בלי תשובות משכנעות מספיק עבור כולם
ולשביעות רצוני,הצלחתי למצוא תשובות מספקות שעושות סדר בראש המבולגן
שלי.
השמש כבר זרחה מהמערב,ואת הירח אי אפשר עוד לאתר וקראתי פעם סיפור
שמצאתי בעליית הגג של רבא סבתא שלי על היום שבו הירח בחר לטבוע בימה
של אמא אדמה ואני חושבת שזאת תשובה הולמת לשאלה :לאן נעלם הירח?
ובכל אופן ,הבוקר היה יפה מתמיד כי השמש היא אותה שמש גם אם היא
החליטה לשנות את הדרך שהיא תמיד עושה כפי שדיווחו כל הספרים שדודה
רחוקה נתנה לי או שזאת היתה אמי היקרה שתמיד טורחת לעדכן אותי בכל
מה שבאמת קורה מסביבנו ואכן כפי שאתם רואים בבעיה אחת אני כן מודה
וזאת ברם היותי רק בת תשע עשרה ,אכן ובלי ספק,זיכרוני נוטה להיות רופף
ואת הפרטים הקטנים כמו מי עזר לי לגלות על דא והא אני לא באמת טורחת
לזכור ולדעתי זה מצביע על יכולת מופלאה להבחין ביו עיקר לטפל כי כל זה
שולי ומה באמת חשוב הוא הידע שבו אני בונה קומות נוספות במגדל השן שבו
אני אשתקע בסופו של דבר.
ואם אתם תוהים למה שבחורה צעירה כמוני תרצה לקבור את עצמה במגדל
בודד ומרוחק מכל האנשים שחגים סביבי בכל יום ובכל שעה ושדואגים לרווחתי
ושמתאהבים בי מבט ראשון כאילו הייתי השמש בעצמה אז תדעו כי אינני
מאושרת כי לא הצלחתי לבנות קשר אמיתי וכן אחד עם אף אחד מהאנשים
האלה אז למיטב ידיעתי ולפי שיקול השכל הישר שירשתי מאבי בכבודו ובעצמו
שהיה גאון אמיתי ,בדידות תהיה עדיפה בהרבה על העמדת פנים בלתי
נלאית ואין סופית .
הדברים התנהלו כרגיל בבוקר כפי שהתחלתי להגיד,קמתי מוקדם כמו
תמיד,אכלתי ארוחת בוקר עשירה בכל מה שמוסיף אנרגיה חיובית לגוף ולנפש
האנושיים ושקדתי על ספרים שאחרים כתבו לדאבוני הרב.וכפי שחוקרי ספרות
תמיד אומרים והם צודקים בזה :יש סדר לאיך שהדברים מתנהלים בסיפורים
אך אני הייתי אומרת שיש סדר קבוע גם בספרים הרגילים כי קודם יש את
ההקדשה שלא תמיד מצליחה להישמע כאמיתית בעיניי ואח"כ יש את התוכן
ובסוף יש את הריק שגורם לך לחשוב על מה לעזאזל המחבר רצה כשהוא חשב
שהספר יעשה הבדל בעולם ומי אמר שכל חוקר מסוגל לחבר ספר שיצליח
להעביר את המסר שהוא חשב שישנה משהו בתחום שבו הוא עסק.
ניסיתי כבר המון פעמים לכתוב דברים אך הם תמיד נשמעים טכניים מדי בעיניי
כשם שאיש פח כתב אותם ולכן תמיד זרקתי לפח אך רק לאחר שגרסתי כדי
לשמור על זכויות המחבר כי מי יודע איך הם היו נראים בעיני אחרים שעוסקים
בדברים שאנשי פח כותבים .ומה באמת איש פח מחפש כשהוא מנסה לחבר
ספר הרי הוא איש העשוי מברזל בלי רגשות ואז אני נוגעת בעור השחום שלי או
הלבן תלוי למי משווים, ומחליטה שאני רחוקה מלהיות אשת פח ושעליי פשוט
להתחבר לרגשות העזים שמובנים בתוכי,האומנם?! .
אהבה בהחלט יכולה להיות רגש אחד שיכולתי להתחבר אליו בקלות אילו היה
מישהו סביבי שראוי לרגש זה אך ממבט אחר ,האם אינה אהבה בכבודה
ובעצמה היא זאת שגרמה לרצח הראשון בהיסטוריה או שזה היה רגש אחר
שלא דאגתי לזכור כי היה זה עוד פרט קטן שהחלטתי לסנן באופן לא מודע כי
הוא לא נראה לי חשוב באותה עת.
השעון כבר תקתק 4765 פעמים מאז שישבתי ליד החלון ובהיתי בציפור אחת
שבהתה בי בחזרה כשמשהו מוזר ביותר קרה וכמעט גרם לי להתקף אפילפטי
שמעולם לא חוויתי.מישהו או משהו דפק בדלתו של חדרי.בד"כ ,הנוהל מתבצע
באופן הבא:מניחים פתק בצבע צהוב אבל רק צהוב כי זה הצבע של השמש
אותה אני מוקירה אך לא אוהבת בתיבת הדואר האלקטרונית שמהבהבת
ומשמיעה קול של חריקת רכבת בעת עצירתה באופן פתאומי למראה של גוף
זר שעומד על הפסים במרחק של חמש מאות וארבעים ושלושה מטרים ,צליל
שהקלטתי בסימולציה ממוחשבת שיכולה להתחקות אחרי כל מצב שאבא תכנן
במיוחד עבורי כולל הדרך שפלוץ עושה במעיים המופלאים ועד שהוא רואה את
אור העולם או את אור המנורה בשירותים במקרה הטוב.מי העז לשבור את
הסדר הקבוע והנוח שלי במעשה חצוף שאין כמותו ולדפוק על הדלת.כמובן
שלא טרחתי לקום אם כי הסקרנות גברה עליי והחלטתי להגניב מבט דרך
המצלמה שהונחה בדיוק מחוץ לחדרי ושהשקיפה על המרחב הרחב
בחוץ.באופן לא צפוי ,מישהו עמד מחוץ לחדר וחיכה כשעיניו מסתכלות ישר
לתוך עיניי מה שגרם לי לסחרחורת כי עיניו היו בצבע אדום .אבל כמובן שזו
היתה לא יותר ולא פחות מתחפושת מוזרה ומחרידה שנועדה לערער את
השקט הפנימי שלי כשבן אדם אחד מסוגל למעשה נלוזה כזה :האח היחיד שלי
.
האח שלי עמד בדממה וחיכה בעוד אני החלטתי לצלול לתוך זיכרונותינו
המשותפים.
הבית שלנו עמד בגאווה על הר אחד ,אך יתכן באותה מידה שהוא עמד בענווה
ליד הבוספורוס בטורקיה ונראה לי שזאת התשובה הנכונה ונכון ,דומני שהיום
איני עוד בטורקיה אך היא תמיד תישאר ארץ המולדת שלי והמקום שבו למדתי
לאהוב ספרים.
חיוך הצטייר על פני הילדה שהייתי בכל פעם שאבא היה לוקח אותה לשייט
בבוספורוס השכן .בעיניה,הכל נראה דמיוני ,כלקוח מתוך אגדה ואיך
לא,כשהארמונות מציפות את איסטנבול ואיך לא כשהבחורות הכי יפות מטיילות
שם על הרציפים בלי דאגות ארציות ,ואיך לא כשהצבעים משתלבים באופן
מושלם בלי טעות אחת.הכל שם,וארץ מולדתי היתה יכולה להיות גן עדן בכבודו
ובעצמו.
להוריי גם היה בית באי הנסיכות ואבא תמיד לקח אותנו לשם דווקא בחורף כי
הוא חשב שכך הוא יגן עלינו מהקור ,באי שאמור להיות מבצר עבור הנסיכות
.אבא עבד מהבית ולכן הוא תמיד היה נוכח,חושב,מתכנן,משרטט ומוציא
המצאות לפועל ועושה הרבה כסף .אבא היה מדען גדול שהיה גם מאוהב
בספרים ולכן לא עבר יום אחד בלי שהוא הקדיש לי שעה תמימה שבה היה נותן
לי לבחור אגדה ורוקם לי אותה בשפתו הייחודית שבה שילב נסים מהעולם
המופלא שלו וכך אלאדין טס לו בעזרת שטיח אלקטרוני שניתן היה לכוון את
מהירותו ולגרום לו ולרוכביו להיעלם בעזרת גז שהיה גורם לשינוי הפיך
באטומים וכך שלגיה היתה נוגסת בתפוח ששולח סיגנלים חשמליים שיגרמו
לפעילות מופחתת במוח שלה ותמיד אבל תמיד ,אבא היה חושב על עוד
המצאה תוך כדי הפעילות הכי מהנה עבורי ואפשר להגיד שאבא לא היה
מפסיק לעבוד וכי מוחו לא היה מפסיק להמציא ובמבט אחורה ,אבא היה יכול
להיות סופר בעצמו אך הוא בחר לכוון את היצירתיות שבו לכיוון מוחשי יותר
ואולי הוא בעצם היה סופר מבוזבז שהעולם הפסיד .
אמי תמיד היתה שם איתנו מרחפת בשקט בין המסדרונות וממלאה את תפקיד
המטפלת מלאת החמלה שמעולם לא הצליחה לבטא במילים אך מעשיה תמיד
העידו על כך ולא היה עובר יום בלי שתבוא בשעה מאוחרת בלילה ותוודא שאני
מכוסה היטב בשמיכה עם הטלאים שירשתי מסבתי ושסירבתי להיפטר ממנה
גם כאשר היא העלתה ריח רע של מוות .
את החברות שלי איני זוכרת כי לא היו לי כאלה ואפשר להגיד שזה נבע
מהעובדה שהוריי תמיד היו שם בשבילי ולא נתנו לי להרגיש צורך בנוכחותו של
בן אדם נוסף.את כל הידע שלי רכשתי בעזרת רובוט שלימד אותי את כל
השפות שיש בעולם ושספגתי כאילו הייתי רובוט בעצמי.תוכנית הלימודים
נקבעה לפי מבחן שאבא העביר לי ושבו נראה כי אזורי השפה במוח שלי
מפותחים במיוחד לעומת אזורים אחרים ולכן אבא ניצל את זה לטובה ותכנן
שאהפוך להיות מתרגמת ביום אחד,עיתונאית במקרה הטוב או סופרת כפי
שתמיד חלם בשבילי."אני ממציא מכונות ,ואת תמציאי סיפורים שבהם מדברים
על מכונות שאחרים ימציאו "נשמע טוב באותו זמן ,ולכן למדתי מהרובוט את כל
השפות המדוברות בעולם וקראתי את האגדות שלי בכל השפות האלה.
המשבר בחיי לא איחר להגיע כי אבא התפוצץ ביום אחד לאחר שביצע טעות
פטאלית בזמן שניסה להרכיב את המכונה שהייתה אמורה לעזור לפתח את
החוש השישי אצל אלה שצריכים אותו כמו שוטרים ,חוקרים,רופאים ,מדענים,
שופטים ונשים שבעליהן בוגדים בהם.האבל שנפל על לבי היה גדול מנשוא ואני
זוכרת ששכבתי במיטתי במשך שנה שלמה אותה ביליתי כשאני מחוברת
למכונה שאבא המציא ושעוזרת לשחזר את כל הזיכרונות שחוויתי איתו מאז
הלידה.
ואז כעבור שנה,שמעתי משפט שהוא אמר לי פעם כדרך אגב אך שסיכם את
מה שעלי לעשות כעת כשמלאו לי שש עשרה שנים :"את צריכה לחפש את
הנשמה התאומה שלך שתעזור לך להיות מי שאת באמת " ,ומי היא הנשמה
התאומה שלך אבא ?שאלתי גם כדרך אגב כי הייתי עסוקה בדקלום שירים
שנכתבו בחמש עשרה שפות באופן בו זמני .יום אחד תכירי את הנשמה
התאומה שלי ואז הוא יספר לך את מה שאת צריכה לדעת .
אבא ,הייתי שואלת עכשיו "האם יתכן שלשנינו יש את אותה נשמה תאומה
?האם זה קורה אבא ?מה הסבירות שזה יקרה לפי תוכנת חישוב ההסתברויות
של כל שאלה בעולם כולל ,מתי יהיה סופו של כל בן אדם,אבא סירב לענות
מסיבה בלתי ברורה.ועכשיו כשאני חושבת על זה ,האם היה ניתן למנוע את
מותו של אבי בעזרת תוכנה זו או שהוא כן ידע את הזמן המדויק שבו הוא יקריב
את חייו למען עוד המצאה שנועדה לגרום לבני אדם לעלות עוד מדרגה בסולם
ההתפתחות שלהם.אולי הוא ידע ולא רצה למנוע זאת כי בעצם הוא רצה לחקור
את המוות ,כפי שיתכן והיה עולה במוחו של מדען שאוהב למצוא תשובות כמו
האם ניתן לחזור מהמוות והאם ישנה דרך להאריך את זמן החיים ועוד ועוד
שאלות מופרעות יותר שיתכן ועלו לאבא בראש.
למרות שאמא תמיד היתה שם,אבא הוא זה שגידל אותי וגרם לי להרגיש
אנושית וכשהוא חדל מלהתקיים ,הרגשתי ריקה מכל תוכן אנושי אך מילותיו של
אבי על הנשמה התאומה נטעה בתוכי מטרה ולכן החלטתי לצאת לדרך.
לצאת לדרך לא היה משהו פשוט כי בסה"כ הייתי רק בת שש עשרה ששהתה
במחיצת רובוטים במרבית הזמן ושההתנסות היחידה שהיתה לה עם בני אדם
לא בדיוק תרמה לפיתוח כישורים חברתיים .ידעתי מה זה להיות מוגנת ,וידעתי
מה זה להיות תלויה בבן אדם שהביא אותי לעולם אבל לא הבנתי דברים
אחרים שקראתי עליהם בשירים שדקלמתי,מילים כמו חבר ,נאמנות ,או אפילו
שנאה שהמילון הגדיר כאנרגיה שלילית המופנית כלפי פרט או קבוצה ושגורמת
לעיתים להרס עצמי אך גם לחורבן בעולם .הבנתי מה זה אנרגיה אך לא ידעתי
אם צריך לפרש את המילה "שלילית" במונחים של כימיה ואז זה אומר
שהאלקטרונים השליליים משתלטים על התוצר,האם זה מתנהל כך בגופו של בן
אדם .הרבה שאלות ,מעט תשובות ותחושה של ניטראליות מוחלטת כלפי
המצב.
פניתי לאמא בשעה שלוש ארבעים ושלוש בדיוק כי זה הזמן שבו היא מתיישבת
מול החלון שמשקיף על הבוספורוס השקט למדי ושוקעת לתוך תנומה
עמוקה.חיברתי את ראשה של אמא לאלקטרודות שהקליטו את גלי המוח שלה
.כמה יפים היו גלי המוח של אמא,סדירים עקביים ושלווים במיוחד בלי שינויים
אפילו כשהיא חלמה ,הכל היה רגוע .פניתי לתת מודע של אמא והתחלתי
לתחקר אותה מתוך שינה שהפכתי למצב של הפנוט בעזרת חומר שאבי
השאיר לי למקרי חירום.
אמא ,התחלתי.
כן ,מי זאת?
זאת אני ,הבת שלך .
אין לי בנות.
בוודאי שיש לך ,איך את לא זוכרת?את הבאת אותי לעולם הזה ביחד עם אבא .
לא,את הבת של אבא ,אין לך אם .
אבל זה בלתי אפשרי מבחינה מדעית,אמרתי בלי להביע רגש כי לא חיבבתי את
האישה.
טוב,אני כן האמא הביולוגית שלך אבל אני לא יודעת איזה שינויים אבא חולל
בביצית שלי כך שאני לא בטוחה שאת הבת שהייתי מקבלת אילו הייתי מביאה
ילד בעזרתו של מישהו אחר.
אז את אומרת שאני לא יותר מתוצר של אחד הניסויים המוצלחים של אבא .
אני לא יודעת אם זה היה ניסוי מוצלח .
למה את אומרת דבר כזה,מה השתבש?
האם את רוצה להגיד לי שאינך יודעת מה את?
לא ,האם איני בן אדם כמוך ,האם אני רובוט אמא?קיוויתי .
לא,את בן אדם שימות בסוף ,אבל יש לך יכולות וחסרים לך כישורים.
חדשות טובות ורעות ,חשבתי.
איזה כישורים חסרים לי אמא?
את יכולה לראות דברים שאחרים לא רואים.יש לך חוש שישי מאוד מפותח ואת
אוטיסטית.
מה זה אוטיסטית?
תצטרכי לקרוא על זה ,אין לי מספיק כוח להסביר לך .
את חייבת ,אני מצווה עלייך ,אמרתי באדישות.
אמא ניערה את עצמה מהאלקטרודות והתעוררה מההפנוט.
היא הסתכלה עליי ,ניחשתי,הסירה את האלקטרודות בסערה ונעלמה תוך
שניות מהחדר.
אין לך מצפון,בדיוק כמו אבא שלך !הספיקה לזרוק.
טוב,מבחינתי ,התוצאות היו משביעות רצון ,קודם כל היה משהו שחיבר ביני
לבין אבא ,המחסור במשהו שנקרא מצפון ודבר שני ,היו לי שתי מילים לחפש
במילון .
הסתובבתי במסדרונות של הארמון שאבא בנה במו ידיו ,מחפשת רמזים שאבא
השאיר ,משהו שלא הצלחתי לקלוט כשהיה בחיים ואז פניתי לרובוט שלימד
אותי ושאלתי אותו על שתי המילים החדשות והוא פשוט ענה שאינו יודע
ושמילים אלו גורמות לטעות במערכת אם כי הסתבר ששתי המילים היוו סיסמה
למכתב שאבא השאיר בשבילי .הושטתי את ידי כדי לקחת את הדף הבודד
שהרובוט הוציא מהפתח המיועד להדפסות למיניהן כששמתי לב שהיא רועדת
וזאת למרות שנשארתי אדישה כמו תמיד.
"בתי האחת והיחידה:
הגיע הזמן לצאת מהחומות שבניתי סביבך כדי להגן עלייך מדברים שלא
חשבתי שתוכלי לעכל בעבר אך דומני שהחלל שהשארתי מספיק דיו כדי
שתתחילי את מסע החיפוש שלך מחוץ לבית .הרובוט ידריך אותך ליציאה
הקרובה ותזכרי שאני תמיד איתך ."
מיששתי את הדף והרגשתי את הריקנות ממלאת אותי ומציפה אותי בזיכרונות
מקולו של אבא ,האם אני זאת שקראתי את המילים שכתב או הוא זה שהקריא
לי אותן בראשי ,התלבטתי אך התעלמתי משאלה שנראתה טיפשה למדי.
הרובוט יצא מהחדר ושידר לי ללכת בעקבותיו והאמת היא שהרגשתי שאני
מהופנטת כשצעדתי מאחוריו כי פתאום התחלתי להרגיש דברים כמו המגע של
ההתנגשות ביני לבין משב רוח קליל ,חומה של שמש סתווית קלה ,ריח של
עובש קל,פקחתי את עיניי לראשונה מאז שנולדתי ומצאתי את עצמי במקום
שנראה כמו בית קברות אך בלי מצבות ,את כל הדברים כמובן פירשתי לפי
המידע שקיבלתי מהספרים שאבא הקריא לי .הכל היה היפוטטי ולא בהכרח
אמיתי אך הרגשתי דחף ללכת בעקבותיו של אבי ופתאום הרגשתי שאני צריכה
לרוץ ,לרוץ משמחה ומאושר ,חוויתי רגשות מעורבים כמו שמעולם לא הרגשתי
,סוף סוף הגוף שלי התחיל להגיב .עיניי קלטו את המראה של האדמה החומה
המקושטת בעלים מתים שנראו כמו סומק לחייה של הנסיכה מסיפור אחד ,עצי
ברוש מילאו את המקום והדגישו את נוכחותם בתנועות הענפים שסגדו לרוח
החזקה שהפכה בהדרגתיות להוריקן שסחף אותי איתו .לעולם לא אוכל לתאר
את הרגשות שחוויתי כשהייתי במרכז ההוריקן ,נעה לי בתוך חור שחור ללא
נודע .החושך מילא את הכל ופירשתי את זה כעוד מוות לאחר שנולדתי .נולדים
ואז מתים ומה אמור לקרות אח"כ .נעתי בעיגולים סדירים ובמהירות גבוהה
ונשאבתי לתוך החושך של עצמי והשאלות הנוראיות מכל התחילו להציף אותי.
מי או מה אני ?היכן הייתי ?ומה עשיתי ?איפה הוריי והאם היו לי כאלה?והאם
אני בן אדם או יצור אחר או שאולי הייתי פשוט היבריד שמורכב מיותר
מאפשרות אחת ?השאלות הצטופפו וסערה תקפה את המוח שלי ופתאום
הפסקתי לעבוד והדממה שררה במקום.
קולות מהעבר העירו אותי.היה זה קולו הצרוד של אבא .אבא נראה הרבה יותר
צעיר והוא בדיוק סירק את השיער הסמיך שלו ובחן את בבואתו במראה .ניסיתי
לדבר איתו כמו תמיד אך קול לא היה לי .ניסיתי לצעוק אך לשווא ,חיפשתי את
עצמי ולא ראיתי כלום חוץ מאבא אז הקולות בראשי השתתקו .אבא נראה שמח
מאוד והוא נראה לבוש בבגדים חגיגיים .שיערו הארוך במקצת נצבע בחום
במקום השיבה שהתרגלתי אליה ושלמדתי להעריך,עיניו נראו בגוון אפור
מהפנט ושפתיו חייכו מעצמן כאילו היו יצור אחד עצמאי.אבא התכונן ליציאה
ופתאום טלפון מוזר עם עיגול באמצע ושמספרים חגו סביבו צלצל ואבא הרים
ידית מוזרה והניח אותה ליד האוזן שלו :
כן,
הי ,שלום ,מה שלומך?אני בדיוק יוצא לדרך.
מה?אבא אמר קצת במועקה.
אבל למה?הכל היה בסדר כשדיברנו אתמול ואת אמרת שאת מוכנה סוף סוף
להיפגש ולדבר .
אני לא יודע מה להגיד .אין לי יותר כוח לתעלולים שלך ואין שום תירוץ שאני
יכול לייחס להתנהגות המוזרה שלך ,פעם כן ,פעם לא ,מתי תפסיקי להיות
הססנית ותלמדי להיות החלטית ,אני לא מוכן לשאת את זה יותר ,זהו ,סיימנו .
אבא סיים את השיחה בכעס רב ,והתחלתי ללמוד קצת על כעס.כעס בשבילי
התחיל להיות מילה נרדפת לביטוי של אכזבה .אבא נראה כעוס והוא התחיל
לזרוק דברים על הרצפה ,ואז הוא התיישב על המיטה שלו והוא נראה עצוב
ואני לתדהמתי הרגשתי את מה שהוא הרגיש ושנינו התחלנו לבכות.הוא בוכה
בשבילה ואני בוכה בשבילו ולמענו,האם זה מה שנקרא הזדהות מלאה ?תהיתי
ואז החלטתי לנסות עוד דרך לתקשר איתו אז התחלתי ללחוש לו באוזן בלי
שירגיש מילים של נחמה כמו :
אני כאן...אני כאן..אל תהיה עצוב...אתה הורג אותי...אני בוכה איתך וזה כואב .
אבא הרים את ראשו כלא מאמין וחיפש את מקור הקול .
אני כאן אבא,למה אתה לא רואה אותי ?
מי את ?הוא שאל בקול וכמעט פוצץ לי את האוזן הפנימית .
אל תצעק בבקשה .תדבר בשקט .
מי את ?הוא שוב שאל בקולות של מחשבה ,בדיבור פנימי שנשמע כקול ערב
של מוזיקה שמעולם לא שמעתי .
אני הבת שלך .
אין לי בת .
גם אמא אמרה לי כך ,אבל כן אני הבת שלך ,אתה גידלת אותי ואז התפוצצת
ואז קיבלתי ממך מכתב שאני אמורה ללכת בעקבות הרובוט ואז מצאתי את
עצמי כלואה כאן .
איך נראית אמא שלך ?הוא אמר בתקווה ובלי שהסיפור שלי יישמע לו מופרך .
אמ...איני יודעת לתאר אותה כי מעולם לא הסתכלתי עליה באמת .
ואיך אני נראה ?
אתה נראה כמו עכשיו רק עם שיער אפור .
ולמה לא הסתכלת על אמא ,למה לא הצלחת לבחון אותה.
כי זה לא נראה חשוב בעיניי ,האם מראה חיצוני זה משהו חשוב אבא ?האם
הייתי צריכה להסתכל יותר ?
אל תקראי לי אבא ,אני לא רוצה ילדים .
אבל אבא...
תקראי לי גריגורי אבל אני חושב שהשתגעתי אז כדאי באמת שאלך לבדוק את
עצמי .
גריגורי ..האם זה השם שלך ?
כן ,זה השם שלי.
ואיך קראת לי אבא?מה השם שלי?
איני יודע וגם לא מעניין אותי ,נראה לי שהופעת כתוצאה מחוסר שינה כרוני
שממנו אני סובל בתקופה האחרונה ,אני אדע איך להעלים אותך .
אבא פנה מיד למה שנראה כמחשב ענקי וחיפש את מספרו של רופא אחד
והתקשר בלי היסוס וקבע תור דחוף אליו .
אבא ואני יצאנו במהירות ,עלינו לרכב שנקרא אוטו לפי התיאורים מהאגדות
ואבא לקח אותי לסיבוב בעולם שלו.הרחובות היו רועשים ואני שהתרגלתי
לשקט,התחלתי לצעוק ולבקש שיפסיק את הנהיגה ושייקח אותנו הביתה ואבא
או גריגורי פשוט התעלם ממני והדליק מכשיר שהשמיע גלים מוזרים בתדרים
משתנים בלי סדר קבוע,מוזיקה הוא חשב ואני שרויה בהלם מרוב השפעתו של
סם זה שהצליח לשתק את קולי ולגרום לי לאילמות זמנית.
אבא נסע במשך מעט זמן ,נוסע ונוסע ומקפל שכבות מעל שכבות של דרכים
והתעכלויות ופתאום ובלי הודעה מוקדמת הוא נעצר והמוזיקה כבתה ואני
כשיכורה התחלתי לחזור לעצמי .המילים במוזיקה סיפרו על אהבה נכזבת ועל
כוח הרסני שהיא טומנת בטלאים שהיא משאירה בלב המצולק .הצלחתי להבין
את הכל בזכות מוחו של אבא שהיווה מעין מילון שהפיק מילים נרדפות עבור
הכל או פשוט תיאר את הכל ברגשות שהוא חווה ושחוויתי ביחד איתו .אבא
עצוב ,לאבא כואב בלב ,אבא צמא לאהבה ,מישהי דחתה אותו והוא אינו מרוצה
מחייו בכלל והוא שוקל לסיים את הכל בדרך רומנטית למדי ,הוא חושב לעוף
מעל פסגתו של ההר הגבוה ביותר הנמצא בקרבת מקום ,כך הוא חשב שהוא
פשוט יחווה דברים מאושרים בדרך אל הסוף .הרגשתי את המצוקה שלו ולא
ידעתי מה לעשות .האם אני אוהבת את אבא ,תהיתי,האם הוא האחד והיחיד
שלי כמו שהשיר סיפר ,האם אקריב את עצמי למענו ולמען קיומו או שאוכל
לעזור לו בדרך אחרת .אולי אני בת הקול שלו אצליח להשפיע בדרך מסויימת
אם אנדוד למחשבותיהם של אחרים .אולי אם אתרכז מספיק אוכל להשפיע על
הלך הרוח של כל מה שמתרחש בחייו של אבא ,כך חשבתי ורקמתי את
התוכנית שתביא את אבי לנקודה שבה הוא התפוצץ ואז אני אציל אותו והוא
יהיה שלי כמו תמיד.
אבא יצא מהרכב מיואש עם מחשבות אובדניות ותשישות עקב חוסר שינה
.יכולתי לראות את ההזיות שלו ונראה כי העולם האחר קרוב אליו יותר מאי
פעם.הוא ראה נקודות אור לבנות ,חרקים בלתי נראים עפים ואפילו תולעים
שקופות .אבא היה חולה והייתי חייבת לעזור לו להבריא ומי בכלל היתה
הבחורה הזאת שאכזבה אותו ושגרמה למפולת במדד הרגשות של אבא המסכן
שכנראה אהבתי יותר מעצמי.
היתה שם דלת מברזל והשם של הרופא התנופף לו על נוצה קלה שנעה
בתנועות קלילות לפי כיוון הרוח .אבא דפק בדלת ומישהו פתח אותה במידית.
היי .
היי .
האיש שיצא היה קירח עם עגיל באוזן ימין וצלקת על הלחי שמשכה את תשומת
לבי .איש מצולק מבחוץ ,האם הוא בהכרח איש שלם מבפנים .האם כך עובדים
הדברים בחיים האמיתיים .ניגודים של בפנים ובחוץ .אנשים קרים מבחוץ ,חמים
מבפנים ,כוכבים חמים בפנים וקרים מבחוץ .האם ניגודים הם הדרך לשלמות
.האם עיוורים רואים יותר מכל אחד אחר ,האם חרשים שומעים את כל מה שלא
צריך לשמוע ?השאלות הציפו אותי עד שכמעט התעלפתי אבל אז אבא התחיל
לשתות צ'אי והטעם הציל אותי והוא גם אכל משהו בטעם מנחם והתעודדתי
קצת .
נו אז מה קורה איתך?נשמעת ממש מבואס כשהתקשרת.
אל תשאל!הכל מתפורר!
יש חדש?
היא שוב עשתה לי את זה ?אני פשוט משתגע מחוסר ההחלטיות שלה .היא
תמיד מפחדת לטעות ,ואני תמיד מסביר לה שאיתי היא תהיה בטוחה אבל היא
לא מבינה .
כן ..ו..יש עוד משהו ,אני מרגיש את זה מנימת הקול שלך.
זה כלום..מישהי מדברת איתי עכשיו בראש וטוענת שהיא הבת שלי.
הבת שלך?!זה חדש...
מה לדעתך גרם לקול הזה ?אולי איזשהו צורך ביציבות ?האם אתה חושב על
בניית משפחה לאחרונה ,האם אתה חולם על זה לפעמים ?
לא....ממש לא ,זה הדבר האחרון שהייתי חושב עליו .
אולי זאת היא שרוצה ילדים ממך ואולי קלטת את הצורך הזה אצלה ולכן אתה
מתרגם אותו לקול כדי שתשכנע את עצמך במטרה לרצות אותה גם אם בתת
מודע .
לא הגענו לזה,אני לא יודע אם היא בכלל רוצה ילדים ,היא גם טיפוס קר כזה
שמשתגע מכל רעש ואני לא חושב שהיא רוצה מישהו שייבב כל הזמן .
ילדים לא בוכים כל הזמן ואולי היא שידרה לך את זה בשלב כלשהו ,אני מבקש
שתעצום עיניים ותחשוב אם היא אי פעם הזכירה את זה.
בסדר..
אבא עצם עיניים ואני עצמתי גם ונזכרתי באמא שלי .באם שכמעט ולא דיברה
אליי אבל עדיין דאגה להיות לי למטפלת ,נתנה לי אוכל ,תרופה
כשצריך,וחיממה אותי כשהיה קר בשמיכות עבות בקור ודקות בחום.האם לאבא
חם או קר עכשיו ,חשבתי כי מאוד רציתי לטפל בו ופתאום ראיתי אותה.
האישה הצעירה שאבא אהב עומדת עם שמלה ארוכה בצבע בורדו ותלתלים
כתומים.עיניה נצצו כך שלא יכולתי לקבוע את הצבע שלהן והיא פשוט נראתה
חלומית .
אולי המצאת אותה ,אבא ?שאלתי.
הקול שוב הופיע..
מה הוא אומר?
זה קול של בחורה צעירה והיא שואלת אם המצאתי את אנה .
אל תענה לה ,תנסה להתעלם ממנה ,אולי היא תיעלם כך.
זה לא יעזור אבא ,אני אשאר כאן כי אתה רצית אותי .
היא לא נעלמת והיא אומרת שהיא לא תיעלם כי אני הזמנתי אותה.
תשאל אותה מאיפה היא מגיעה.
מהעתיד אבא ..מהעתיד שלנו .
אבא המשיך לדווח לאיש על הדברים שאמרתי ואני חיפשתי דרך לצאת
מהראש של אבא כדי שאוכל לקחת אותו בחזרה אליי הביתה ואז בהיתי באיש
עם העגיל באוזן והאזנתי לנימת הקול שלו שהיתה סרקסטית למדי ואבא לא
שם לב לזה למרות שמוחו קלט את הנימה ותרגם אותה בשבילי למילים
הבאות:"האיש אינו לוקח את דבריך ברצינות" והייתי פשוט חייבת לדעת למה
האיש היחיד שאבא פנה אליו לעזרה לא מאמין לו .האם יתכן שאבא כבר חווה
את ההתנסות הזאת בעבר ?האם אבא אינו דובר אמת בד"כ?או האם האיש
יודע שאבא אינו שפוי או לוקה בנפשו בדרך כלשהי ושזה מוכר לכולם ?מה
התשובה ?שאלתי ופתאום מצאתי את עצמי בתוך ראשו של האיש ומה שהיה
מדהים בעניין הוא שבעיניי הוא נראה כמו עץ עם רגליים במקום השורשים
וידיים במקום הענפים .כך שיכולתי לשבת בכל מקום בלי שבאמת אראה את
עצמי כי כבר הפכתי לחלק ממנו .האיש השתתק כאילו שחיכה להוראה או
הכוונה כלשהי .חיכיתי קצת והוא לא אמר כלום ואבא הסתכל לעברו או לעברי
בציפייה ,ניסיתי לדבר ולהגיד אבל במקום לשמוע את הקול שלי ,שמעתי את
הקול של האיש.
תקשיב אב..גריגורי,האם אתה עדיין שומע את הקול של הילדה שלך ?
אבא נראה כחושב ואז הוא צעק בשמחה:
לא ,נפטרתי ממנה ,אני לא מאמין ,אתה סופר!
הרגשתי מועקה שהתבטאה להפתעתי בדמעות בעיני האיש,דמעות חשבתי ,זה
לא קרה לי אף פעם ,הושטתי את ידי וידו של האיש התרוממה ונגעה בדמעה
שזלגה וטעמתי אותה והיא היתה מלוחה ולפי ספר אחד שפעם אבא הקריא לי
:דמעות מלוחות מעידות על עצב אז הנה אני מתחילה להרגיש דברים ,לא
להאמין .הרגשתי כוחנית במעמד שלי והחלטתי ללוות את אבא ולהדריך אותו
עד שנמצא אחד את השני מחדש.
אבא קם ממקומו וחיבק אותי והרגשתי איך הגוף שלי נמעך ולכן דחפתי את
אבא והוא נפל מהכוח שהפעלתי .אבא ניסה להבין את מה שקרה אבל אז הוא
התחיל לצחוק.צחוק היסטרי וחסר שליטה ,צחוק שאף פעם לא יצא לי לראות
ואני שמאוד רציתי ללמוד על העולם חשבתי :
אבל מה הטעם של הצחוק?
ופתאום ,שוב התעופפתי ומצאתי את עצמי בראשו של אבא שהתנודד לפי
התנועות של הצחוק ,ניסיתי להרים את ידי כדי לטעום את הצחוק אך אבא לא
שיתף פעולה ואני התחלתי להבין את החוקים של המשחק ובניתי לי משוואות
במחשבותיי שמתארות את הוראות המשחק .
אני +מוח של אבא=שני קולות
שני קולות לפי אבא =בעיה בראש
בעיה בראש לפי מילון המונחים האנושי=לא שפוי
אני +שאלה מכוונת=אני במוחו של איש שאינו אבא =אני בעמדת
כוח=שינוי=להחזיר את אבא הביתה
אני בראש של מישהו=הבנת רגשות אנושיים
מה זה אוטיסטית אבא ?שאלתי.
מה ?היא עדיין כאן !אבא נעצר פתאום וצעק בפראות .
למה ?למה?הוא החזיק את הצווארון של חולצת האיש עם העגיל באוזן ימין
והתחיל לטלטל אותו ולצעוק למה?למה?מה כבר עשיתי?
גריגורי ,האיש צעק,מה לעזאזל נכנס בך ?שב שב ונדבר על זה !
אבא נראה כמו תינוק שעומד לפרוץ בבכי והרגשתי איך הוא מנסה להתאפק.
זה הכל בגללה!!היא שיגעה אותי !מי בכלל מתאהב במישהי כמוה,במישהי בלי
עמוד שדרה.בן אדם צריך לעמוד במילה שלו .פעם כן ,פעם לא ,פעם לא יודעת
!,אני שונא אותה כרגע ,ממש שונא אותה!
את מי אבא?את מי !
אבא התחיל לבכות כמו ילד קטן והדמעות שוב היו מלוחות ותמונתה של
האישה עם העיניים הנוצצות שוב התנוססה כדגל שמסמן את תבוסתו של אבא
.מישהי הצליחה להכניע את אבא ולגרום לו לאבד את האיזון וזאת לא היתה אני
ופתאום ומשום מקום הרגשתי אש שמאכלת אותי.מה זה הרגש הזה אבא
?אבל אבא היה עסוק בלייבב ואני לא הצלחתי לשים את האצבע על הדבר
שמרגיז אותי .
אל תדאג אבא ,אני אחסל אותה בשבילך !
לא ,הוא חשב .
אני לא רוצה להזיק לה!כמובן שחשבתי על זה ,להרוג אותה זה הניצחון הכי
גדול בשבילי אבל זה לא מוסרי .
מה זה מוסר אבא ?
המילה מצפון צפה לה פתאום מעל לפני השטח ופתאום קלטתי שמצפון זה
בעצם מילון למותר ולאסור או לאסור ולמותר כי זה נשמע יותר יפה .
טוב אבא ,צא מפה ,תאמין לי אני באתי כי אתה ביקשת ,אתה הזמנת אותי
.והאיש הזה אינו מבין כלום ,אתה חייב לצאת .לך אליה ואני אעזור לך להעניש
אותה המטורפת הזאת.
את יודעת מה ?!את צודקת ,מי היא שתגיד לי מתי לבוא ומתי לא לבוא ,הוא
אמר כשהוא מקנח את האף במטפחת משומשת ומטונפת שהוא הוציא מהכיס
ויצא לי להסתכל על האיש לרגע מזווית עינו השמאלית של אבא והוא נראה כמי
שעומד להקיא את נשמתו לפי המונחים מהאגדות.
אבא קם בלי להגיד כלום לא לי ולא לאיש עם העגיל והוא הוציא אותנו מהמקום
המטופש הזה ,מה האיש הזה חושב כשהוא חושב שהוא יכול לעזור לאנשים
להבין איך לחשוב.שילך לחשוב בעצמו הכלומניק הזה.
אבא נכנס לאוטו ורציתי שיבין את חוקי המשחק אבל אז קלטתי שאני חייבת
לשמור את המשחק בסוד כי אחרת לא אוכל להשפיע על אבא .אבל מה אם
הוא יבין פתאום את החוקים ויקלוט שעבדתי עליו .אבא שאני מכירה היה סולח
לי אז אני אלך על זה ,חשבתי בקול הפנימי שלי .
טוב ,גריגורי ,סע למטרה אבל בלי מוזיקה בבקשה כי זה מעלים אותי קצת .
אבא נראה כנוע והוא פשוט נסע וראיתי איך התמונה של האישה מלווה אותנו
ושוב הרגשתי את אותה אש והרגשתי דחף לקרוע את התמונה שלה .אני
אראה לה למשוגעת הזאת,אני אלמד אותה לקח שלא תשכח!
אבא נסע ארבע שעות ברצף.האישה גרה רחוק מאוד.נרדמתי קצת בדרך אבל
התעוררתי בדיוק בזמן.אבא עמד מול דלת מעץ שנראתה כמו לוח של שחמט
שמאוד מצא חן בעיניי .והוא חיכה קצת בלי לדפוק ופתאום נשמע קול נשי דק .
כן,מה אתה רוצה עכשיו ,הבהרתי לך שאין בכוחי לפגוש אותך היום או מחר.לך
מפה.
אני לא זז עד שתפתחי את הדלת.
אני אחשוב אם נוכל להיפגש מחרתיים ,זה כל מה שאני יכולה להבטיח לך .
לא!זהו נגמר!אני רוצה לדבר איתך בפעם האחרונה !
בפעם האחרונה?!
כן !
טוב,תן לי לחשוב על זה קצת ,תחכה על הספסל בצבע סגול ושלא תעז לשבת
על השחור כי הוא שמור בשבילי!
אבל...
אין אבל !הכל קבוע מראש!קח או תן ואל תתבכיין !
היא מדברת מוזר אבא ,
כן היא מדברת בסיסמאות לעיתים ,היא קצת מעופפת.
ומה אני אבא ,מה זה אוטיסטית אבא?
גם אני לא יודע,תפסיקי לשאול אותי!
אבא התחיל לכעוס ולי התחיל לשעמם בראשו של אבא כי הוא לא חשב על
משהו אחר מלבד האישה המטורללת הזאת ומה באמת האישה הזאת עושה
עכשיו שאלתי ופתאום מצאתי את עצמי בחדר חשוך בתוך ראשה של האישה
שאבא רוצה לדבר עימה .
יהי אור,חשבתי והאישה קמה והדליקה את האור.
יהי חושך ,חשבתי והאישה קמה וכיבתה את האור.
יהי אוכל ,חשבתי כי הרגשתי רעבה והאישה קמה ונעה במסדרון בצורת שבלול
ונכנסה לתוך חדרון קטן שהכיל קופסה גדולה שהיא פתחה והוציאה ממנה
קופסה קטנה והתחילה לאכול .
ממממ....טעים ,חשבתי .
מה את אוכלת והיא מיד חזרה אחריי וקולה נשמע מונוטוני להפליא.
תעני ,מה את אוכלת ,מה זה ?והיא שוב חזרה אחרי דבריי
תגידי אה.
והיא אמרה אה.
תגידי או ,והיא אמרה או .
והתחלתי לצחוק כמו שאבא צחק מקודם כי התחלתי ללמוד מה זה צחוק
שכנראה מייצג תגובה עצבית למצב שאין בו היגיון ואז היא גם התחילה לצחוק
והעירה אותי מההתנתקות הזאת.
טוב בואי נלך נפתח לאבא משוגעת .והיא שוב דקלמה אך היא קמה ממקומה
ופנתה לדלת .
רגע,חשבתי והיא נעצרה כמו רובוט .
אני רוצה להכיר אותך קצת ,תני לי לגלוש בדפי הזיכרון שלך טוב.
שבי במקום כלשהו ותני לראות מה יש פה,
היא התיישבה על הרצפה והניחה לי לדפדף בספר שהביאה כדי להקריא לי את
הזיכרונות שלה.
"האם את מאמינה בזיכרונות שתולים ?היא התחילה .
עצמתי את עיניי והרשיתי לה לסחוף אותי לאותו מקום שהכל התחיל בו.
אני זוכרת את עצמי כילדה מכוערת ושנראית כמעט כמו בן .פנים עגולות לבנות
,עיניים חומות גדולות,ריסים עבות אך שיער חלק וקצר שגרם לי להיראות כמו
ילד.אמא מעולם לא השקיעה בי כפי שאמורים להשקיע בבנות .אמא לא גידלה
לי את השיער כי היא תמיד פחדה שאדבק בכינים כפי שבשלב מסויים קרה
וכמעט תמיד היית יכולה למצוא אותי לבושה כמו בן .ביום סתווי אחד,אמא
הלבישה אותי בשמלה מצחיקה .השמלה היתה קצרה עם קווים של
אפור.שמלה ישרה שהכילה את כל הגוונים של הצבע אפור.מה אמא רצתה
להגיד.האם היא בחרה את השמלה הזאת בכוונה כי היא חשבה שתמיד הייתי
באמצע .לא בדיוק בת אך גם לא בן .אולי כך היא החליטה לגדל אותי בלי
להתכוון כי תמיד חלמה על בן .הכל אפשרי!באותו יום התקיימה חתונה של בן
דוד שלי ובלי קשר למה שאמא ניסתה לנטוע בתוכי ,תמיד בחרתי להיות בת
,המוזיקה ריתקה אותי ולכן עליתי לבמה ונתתי למוזיקה להניע אותי או שאני
נעתי לפי המוזיקה ,הכל נכון !הימים עברו ,ואמא המשיכה לגדל אותי באותו
אופן ותמיד חמקתי מהשטח האפור לשטח הורוד.הציורים שלי כללו ורוד באופן
קבוע,ציירתי לבבות ,בתים עם נברשות יפות ,פרחים בשלל צבעים ודברים
שבנות אוהבות.המצאתי שירים והלחנתי אותם ,רקדתי בגן כל הזמן כפי שרק
בנות יודעות לעשות.המשכתי לגדול וככל שגדלתי ,הלכתי ונעשיתי יותר ויותר
שקטה כאילו מוחה על הרעש שהעולם מייצר.ביישנות חיכתה תמיד בפינה
ולמרות שלעיתים דחיתי אותה ,היא תמיד צצה בזמן הלא מתאים וצבעה את
לחיי באדום בוהק.הייתי תלמידה טובה שלמדה לבד,למדתי לקרוא מגיל צעיר
וחלמתי על ארמונות ועל כוכבים כל הזמן.לא היו לי חברות כי הן תמיד ראו את
החלק המוזר ששידרתי כי איזה בת לא תדפוק חשבון לאף אחד ותקום
בהפסקה תרקוד ותשיר לעצמה כאילו היתה חלק מהצגה אחת שלא
נגמרת.הקריאה היתה חלק בלתי נפרד מסדר היום שלי .התחלתי בסיפורים
קצרים והגעתי עד לסיפורים ארוכים .סיפורים של ילדים היוו את ההתחלה
וספרים על חייהם של מבוגרים גם היו חלק מהעניין .אפשר להגיד שתמיד
נהניתי משני העולמות וכי הפכתי למבוגרת בעצמי בגיל צעיר למדי כשזנחתי
את הילדה והפקרתי אותה לטובת משחק דמיוני שמצא חן בעיניי:איך להתחפש
למבוגרת?
התחלתי לכתוב על עולמם של מבוגרים,מלחמה ושלום,חלומות ותקווה,ייאוש
ושנאה,אכזבות ואהבה.
ולמרות המשחק המטופש שהפך בסוף למציאות שגזלה ממני שנים יקרות של
ילדות ,לא חוויתי אהבה ,יתכן מתוך בחירה או כי ידעתי שהיא לא יותר
ממלכודת שתפקידה לגנוב אותך מעצמך או כך ראיתי אותה לפחות.
ביום אחד,מחלה שאיני מכירה תקפה את גופי והפכה אותו לחלש ותשוש.הוריי
טיפלו בי במסירות ולקחו אותי לבית חולים שנראה חביב בעיניי .אנשי הצוות
היו מאוד נחמדים אליי ואני התנהגתי כמו בוגרת והנחתי להם להזריק חומרים
שלא הכרתי לגופי אפילו בלי שיצטרכו להחזיק אותי כי היו אלה זריקות מסוכנות
שניתנו בגב.אם הייתי יודעת את מה שידעתי היום הייתה נסה משם מהרגע
הראשון אבל עוד נגיע לזה.
חזרתי הביתה לאחר שבועיים ,ועדיין הרגשתי איך גופי הקטן עייף אך יצא לי
להסתכל על עצמי קצת במראה ולבחון את עצמי וראיתי מולי ילדה עם שיער
שמגיע עד הצוואר ושנראית כמו אישה קטנה רק בגלל המבט הרציני שבחן
אותי בשקט.המשכתי לעבוד קשה בלימודים ולכתוב שירים וסיפורים קצרים
ולפעמים ,מישהו נחמד הסכים לפרסם חלק ממה שכתבתי בעיתונים של גדולים
דבר ששימח אותי אך לא יותר מדי כי תמיד אבל תמיד ,מישהו טרח לשנות
חלק מהמילים בטענה שהיצירה זקוקה לעריכה ,וזה הרגיז אותי עד מאוד כי
חשבתי על איש העריכה הזה וידעתי ,פשוט ידעתי שהוא אינו יותר מסנוב
שמנסה לחפות על העובדה שאינו מצליח לכתוב יפה בכוחות עצמו בעזרת
עריכתם של דברים שאחרים כתבו מהנשמה שהקיאה לפעמים.
הבדידות גרמה לי להמציא חברים ,תמיד התנהגתי כאילו מישהו יושב שם
למעלה ,וצופה בכל מה שעשיתי וזה נתן לי תחושה חמימה של ביחד.
ככל שגדלתי ,נהייתי יותר ויותר שקטה.גם המורות הבחינו בכך ותחקרו אותי
על זה ,אך לא תמיד היתה לי תשובה,כולנו מתבגרים ,חשבתי ואני מתבגרת
מהר יותר מאחרים ולעיתים התהליך המואץ שבו נשמתי התבגרה נתן את
אותותיו בשיער שלי ,כי פעם כשהלכתי להסתפר,מצאו שערה לבנה בודדת
מחכה לי בשקט ואני כתמיד ,הפגנתי אדישות כלפיה ,כשם שהרגשתי כלפי כל
דבר אחר בעולם .כלום לא הצליח לרגש אותי ,אז פניתי גם לציור כי תערובת
הצבעים שהצלחתי ליצור הצליחה להעלות בתוכי מעין התרגשות וכמו תמיד
,לא היה מי שיעודד באמת ,היצירות שלי מצאו חן בעיני המתבוננים אך הם לא
ניסו להושיט יד ולקדם אותי בדרך כלשהי אז כל כישוריי נשארו בחיתולים
מחכים למישהו שיבוא ויאמץ אותם .
התבצרתי בכפר הקטן שלי ולא שקלתי אפילו לעזוב אותו כשהגיע הזמן
להחליט על מקצוע ללמוד באחת האוניברסיטאות במדינה.הפכתי לנזירה
שאהבה את המנזר שלה שאין בו יותר מדי דברים .מקום ריק ושקט שבו אפשר
להתמסר לאלוהים שצופה בי כל יום וכל לילה.בחרתי ללמוד נושא מוזר שלא
בדיוק ידעתי מה מלמדים בו ושבחרתי רק בגלל שלומדים בו הכי פחות שנים
.לאחר שהתחלתי ללמוד ,הסתבר שנרשמתי לתואר ברובוטיקה ,כלומר
,שלימדו אותי איך לבנות רובוטים וכך הפכתי לרובוט בעצמי ששכח אך לחיות
עד שפגשתי מישהו .
****************************************************************************
***************
היא הפסיקה לקרוא לפתע והתמונה של אבא עם השיער האפור הופיעה לפניי
ותהיתי איך היא הצליחה לנחש איך אבא ייראה בעתיד שממנו אני מכירה
אותו.הרגשתי אמפתיה כלפי הצעירה,תחושה חדשה בשבילי ושמוחה פירש
כ"לחוות את אותה תחושה שהאחר היה מרגיש אילו היית במקומו",לא ידעתי
למה הרגשתי בנוח בגוף הצעירה אז רציתי תשובות.
מאיפה את מכירה את אבא ?הפעם לשם שינוי ,לא קפצתי למוחו של אבא ,אלא
נשארתי באותו מקום קבוע בחמימות של אותה צעירה ששמה אנה .
אנה הפתיעה אותי והיא ענתה לי בעזרת דיבור פנימי ,פתאום התפצלנו והפכנו
לשניים כשם שקורה כשאני במוחו של אבא .למה את צריכה לדעת?האם הוא
שלח אותך אליי?
כן ,עניתי בכנות ,
אני באה מהעתיד כי אבא ביקש.כי אבא סיפר לי על נשמות תאומות והוא
הסביר שעליי לצאת למסע חיפוש אחר הנשמה התאומה שלי .
האם אני הנשמה התאומה שלך ?היא שאלה.
אולי,חשבתי ושקלתי ברצינות את השאלה שלה שהיוותה תשובה .
אבל האם נשמה תאומה לא אמורה לשכון בבן אדם אחר .אני ואת שווה אחד
ואני לא יודעת אם אני אי פעם אחזור להיות בגופי שלי.
מה את זוכרת על הגוף שלך ?איך את נראית ?אולי אני מכירה אותך ממקום
כלשהו?
נאלמתי,כי לא ידעתי כלום על המראה שלי .
הבנתי ...היא השיבה בהבנה.
אז לדעתי ,את צריכה לדעת את כל האמת על האבא שלך .האם את אוהבת
אותו?
כן ,השבתי בלי היסוס.
האם תאהבי אותו גם אם הוא בן אדם רע.
אבל אבא לימד אותי שרוע הוא יחסי ,ובן אדם יכול להיות טוב יחסית לאחרים
רק כי הם פשוט מאוד יותר רעים ממנו.
איזה תכסיס מתוחכם!עכשיו אני מבינה את מה שהוא ניסה לעשות ואולי אני
מבינה את הכל ואת כל מה שהוא עולל לשתינו !רע זה רע,ילדה ואין ברוע שטח
אפור שבו הרע נהיה טוב,את חייבת להאמין לי !היא אמרה בנימה רצינית אך
ללא תסמינים גופניים של דחק.היא הבינה את מה שאבא עשה לשתינו ,דבר
שעדיין לא ידעתי ,ועדיין היא לא הרגישה כעס או אכזבה כלפי אבא ,אדישה
,פירשתי ,בדיוק כמוני .
מה זה אוטיסטית?שאלתי אותה.
אין לי שמץ של מושג !אבל אני יכולה לספר לך את החלק שלי בסיפור ,כלומר
את החלק שהצלחתי לגלות.
טוב,אז ספרי לי !
אלה היו ימים של לובן ,תמימות ופשטות.האנשים חיו להם בבועה שנקראה
פלסטין ,אף אחד לא ידע מה בדיוק השעה ואף אחד אחר לא ידע מהו בדיוק
התאריך.הזמן עמד מלכת בממלכה אחת קטנה שעתידה היתה להיקרא ישראל.
הרבה אנשים רעים וטובים שמעו על פלסטין .השמועות היו מעורבות ,היו כאלה
שאמרו שבפלסטין גרים מלאכים שלא יודעים כלום על רוע והיו אנשים שטענו
שבפלסטין ,אנשים מחלימים ממחלות ממאירות וששם אף אחד לא נהיה חולה
.מגידי עתידות הפנו את תשומת לבם של אנשים גדולים לעברה של פלסטין
והסבירו ששם כסף צומח על עצים .אחרים חילקו את העולם לשני חלקים,כל
העולם ופלסטין .וגריגורי שהיה ילד חכם מאוד,זכר את כל מה שנאמר על
פלסטין והחליט שהוא זה שיהיה האחד שיכבוש אותה.
גריגורי היה בנה של משפחה פולנייה אמידה,הוריו באו ממשפחות מוכרות
בעולם גם בגלל שהשתייכו למעמד גבוה וגם בגלל עושרן שלא ניתן לאמוד אותו
במספרים ולכן תיארו אותו בשתי דרכים : 8 או אין סופי.כסף הטביע את גריגורי
בהנאות ארציות אך לבו נשאר נקי מתכונות שהשטן הפיץ מסביב לעולם כמו
רדיפת בצע ורוע מוחלט שלא מצאו את המפתח ללבו של גריגורי שהיה ילד
מחונן ואצילי .לגריגורי היו עיניים אפורות,צבע מאוד מיוחד שניבא צרות לפי
מגדת עתידות אחת שהוזמנה פעם כדי להסב הנאה לבני משפחתו של גריגורי.
הילד הזה יגרום לעצב רב יום אחד,מוטב יהיה אם יורחק מפולין !
אביו של הילד צחק והביט בעיניו הרציניות של בנו .
את לא יודעת כלום !בני ימציא את העולם מחדש.בני יהיה אחד מהענקים
שיכתבו את ההיסטוריה מחדש,בני יהיה מלך העולם כמו ששלמה היה!
מגדת העתידות קיבלה את שכרה רק בגלל שגרמה לאבי הילד לצחוק.אך
בהתאם לאמונה טפלה אחת,אחרי הצחוק ,מגיע הבכי . ואולי מגדת העתידות
כעסה וקיללה את המשפחה שבה נחת אסון אחרי אסון .המכה הראשונה נחתה
על האב המסכן שגילה שאשתו בוגדת בו כבר שנים עם החבר הכי טוב שלו
והמסכן לא הצליח לעכל את האסון ,החליט בהתקף זעם נוראי ,לעזוב את פולין
,לנסוע ללא מודע ,והוא בחר בפלסטין כיעד ,אולי מתוך תקווה שיוכל להגן על
בנו מנשים בוגדניות ויעזור לו למצוא מלאכית שלא יודעת כלום על טעויות
,שמעולם לא מעדה ושתמיד תהיה ישרה ומסורה לעצמה מעל הכל !
גריגורי היה בן שש עשרה כשהוא ואביו הגיעו לפלסטין בספינה פרטית .הם
הביאו את כל כספם יחד איתם והחליטו להשקיע בארץ הקטנה הזאת.האם
נשארה מאחור ,מנודה אך הצלקת של הבגידה שלה עיטרה את לבו של הנער
שהחליט שלא יתחתן לעולם .
גריגורי כבר היה סופר למרות גילו הצעיר ונראה כי ההגדרה של סופר ניתנת
רק לאחר שספגת סטירה מידה הרשעה והמטעה של החיים שלעיתים נדמה כי
היא רוצה רק ללטף אך הסטירה מפתיעה אותך בעוצמתה ואתה משתטח חסר
אונים ומוצא רק את המילים הפנימיות שלך שמסוגלות להשקות ולהחיות אותך
מחדש.מילים זה כל הסיפור,חשב גריגורי,במילים אוכל לברוא עולמות ,לנצח
את כל הרוע ,לברוא מלאכית אחת שתאהב אותי אהבה חסרת מעצורים
שתצליח לגרום לי לשכוח ממה שאמי עשתה .ואולי במילים ,אוכל לשלוט בעולם
,כן ,לשלוט בעולם ,זה מה שהייתי רוצה לעשות מחר בכוחן של המילים .
אבא ,האם חשבת פעם להיות לשליטו של העולם ?
כן ,בוודאי שחשבתי ,אך אני כבר מלך העולם בני .אני הבן אדם הכי עשיר
ביקום.
האם כסף זה מה שמגדיר שליטים לדעתך?
האב בחן את עיניו האפורות של בנו בקפידה ומבט של דאגה ניבט מעיניו
החומות שלו.
מה עלה על דעתך ,גריגורי?
גריגורי נע באיטיות לכיוון כסא שהונח מול שולחן העבודה של אביו במשרד שלו
בספינה.
מה היום אבא?
היום יום רביעי ,ענה האב שנראה מיוסר ברגע זה מכיוון שראה ברק של אי
שפיות מתנוצץ בעיניו של בנו או שברק זה תמיד היה שם והוא לא הבחין בו עד
לרגע זה.
תקשיב גריגורי,אני יודע שלעולם לא תסלח לאמך על מה שעשתה אבל אני
רוצה שתבין שלא כל הנשים הן אותו דבר .
בוא לא נדבר על האישה הבוגדנית ההיא ,אני מרגיש בחילה בכל פעם שאתה
מזכיר אותה.
תשתחרר מזה ,גריגורי,היא לא שווה את הכעס שלך ,להפך,אתה צריך לרחם
עליה כי היתה חלשה מול הפיתוי של החיים .
אני כבר מחקתי את המילה הזאת מהמילון שלי אבא ,סלחנות אינה עוד
מהדברים שאני מסוגל להרגיש.
האב נהיה מודאג ביותר,מולו לא עמד יותר גריגורי התמים ,הילד שהוא לקח
איתו פעם לראות מירוצי סוסים ונתן לו לעיתים להמר כדי ללמד אותו שהחיים
הם רק הימור.מולו עמד איש חסר רחמים שרעיון אחד בקע מהקליפה שמגנה
על מוחו :איך לשלוט בעולם .
תקשיב אבא ,אני רוצה להראות לך שרטוטים למה שאנחנו הולכים
לעשות,אנחנו נמציא את העולם ואת הזמן מחדש.
אני מוכן לשמוע,אמר האב בכניעה כי ידע שהוא שכל את בנו גריגורי האמיתי
ומולו עמד רודן אכזר שלא היה כדאי להכעיס.
גריגורי הביא מיליון שרטוטים של המצאות שתכנן בקפידה ,היו שם,מכוניות
,משאיות ,אופנועים, מטוסים רגילים ,מטוסי קרב,חלליות ,טנקים,משהו שנקרא
מחשב ,אינטרנט שלפי ההסבר היה אנצקלופידיה ענקית שמכילה את כל הידע
שאי פעם נמצא ,בין ההמצאות של גריגורי היו גם מנורות שהיו בעצם מצלמות
שיכולות לעקוב אחרי אנשים .לגריגורי היו הרבה תוכניות ,כי הוא יכול לגרום
לרובוטים להוציא לפועל את כל הדברים האלה תוך פחות משנה והכל יתחיל
בפלסטין וינדוד משם לעולם שטרם הכיר את ההמצאות האלה במיוחד כי אף
אחד באמת לא ידע מה התאריך האמיתי של היום.
גריגורי גם סיפר לאביו כי יוכלו להמציא את הזמן מחדש ולכתוב היסטוריה
שקרית על מה שקרה פעם .ספרי היסטוריה שיזרוק במטוסים בכל מדינה
בעולם ולא יהיה אף אחד שיוכל להפריך את המעשיות כי אף אחד לא יודע
באמת מה קרה בעבר .וכך לאט לאט ,גריגורי יוכל לשלוט בעולם מלב לבה של
פלסטין שתהפוך להיות לבירת העולם .
אבל מה עם ספרי ההיסטוריה הקיימים גריגורי,
אנחנו נשרוף את הכל ,לפני שנסענו ,נתתי הוראה לאנשים שלנו שהם בעצם
רובוטים לנסוע לכל המדינות ולשרוף את כל הספרים בכל הספריות ובכל
הבתים בלי שאף אחד ידע וזאת כי כל המנעולים של כל הדלתות הן תוצר של
המפעל שלנו אבא ולכולן יש אותו מפתח ,אז הספרים ייעלמו בלי הסבר ודאגתי
כמובן לשיקוי נוראי ,גריגורי אמר בחיוך מטורף ,שיגיע להיפוקמפוס במוח ויסיר
את כל הזיכרונות הקשורים להגדרת הזמן ולמה שקרה באמת בעבר .האנשים
יהפכו להיות לתינוקות שלא יודעים מה שקרה אתמול ושיחכו לתשובות שאנחנו
נספק אבא ורק אני ואתה והעובדים שהם בעצם רובוטים שכבר המצאתי יידעו
את האמת .
ומה עם אנשי הצוות בספינה.
רובוטים ,אבא ,כל העובדים שלנו הם רובוטים ,המצאתי הרבה דברים בלי
ידיעתך ,אני מצטער אבל לא היה זמן לדבר איתך על הדברים האלה חוץ
מעכשיו.
למה אתה מספר לי ,הרי אתה לא מחכה לאישור שלי ,כבר עשית את הכל .
לא נכון אבא ,אני תמיד מחכה לאישור שלך לדברים החשובים באמת,
ומה הם הדברים החשובים באמת גריגורי,
האם תסכים להיות אלכסנדר מוקדון שנולד מזיווג בין מדען למדענית שחיו להם
בשלהי המאה התשע עשרה ושמצאו את הדרך לחיי אלמוות ע"י מציאת חורים
שחורים כאן על פני כדור הארץ ושממוקמים במרכזם של הוריקנים.
האב נראה המום ,הוא ידע שבנו חכם ונבון אך הוא לא תיאר לעצמו שבנו ינצל
את האינטליגנציה שלו באופן שטני ,ימחק את ההיסטוריה של כל מה שאירע
פעם וישאיר את העולם כדף לבן שמחכה שמישהו יכתוב אותו מחדש.האב
הרגיש את לבו נלחץ בין צלעותיו וכאב חד פילח את השריר הפגיע.
האב הסתכל על בנו בפעם האחרונה ומת בייסורים נוראיים על גורל העולם
שיופקד בידי בן אדם לא שפוי ששמו גריגורי .
גריגורי לא האמין שאביו נפטר כי הוא חשב שאביו תמיד יחיה איתו אך הוא
ניסה לשים את העצב בצד ולהגשים את חזונו המהפכני.לעיתים מצפונו התעורר
לחיים וכמעט הניא אותו מלבצע את כל מה שהוא תכנן אך אז ההיגיון שלו
שכנע אותו שזכותו של כל בן אדם לחולל מהפכה בעולם אם הוא מסוגל לזאת.
גריגורי הצליח לבנות את מפעל הרובוטים תוך עשרה ימים חסרי
מנוחה,והעובדים המסורים שלו הוציאו את כל השרטוטים של ההמצאות לפועל
תוך חצי שנה וכל זה בוצע על סיפונה של הספינה הגדולה שעגנה בנמל הים
שהשקיף על אדמתה המופלאה של פלסטין .
גריגורי יצר קשר עם כל הרובוטים שלו שנדדו בעולם לפי הוראותיו ,והם הצליחו
לבצע את כל מה שתכנן אם כי היה ספר אחד שהרובוטים לא הצליחו לשרוף
משום מה ושגריגורי ציווה עליהם לשלוח לו את כל ההעתקים שלו במהרה על
גבה של הרכבת הראשונה שגם אותה גריגורי המציא.בעתו של גריגורי,העולם
נחצה לשני חלקים ,אנשים שעבדו אצל גריגורי ורובוטים שעבדו בשביל גריגורי.
גריגורי ציווה על הרובוטים להכניס מחשבים לכל הבתים בכל העולם והוא הקים
את רשת האינטרנט ואנשים למדו כיצד להשתמש באותו מכשיר גאוני ואיך
לקבל מיילים שגריגורי ניצל כדי להמשיך לשטוף את מוחם של אנשים .
לאחר שנה שבה גריגורי שקד על עיצוב העולם ,ביתו החדש,לפי רצונו כשם
שהיה בצק שלש בידו , כל בני האדם ידעו בערך את אותם הדברים שאפשר
לסכם במילים הבאות: הזמן אינו חשוב כי הוא נמדד ביחידות של מרחב ושל
יחידות של צעדים שאלכסנדר או גריגורי עושה ביום לעבר היום שבו יפגוש את
נשמתו התאומה. אלכסנדר מוקדון או גריגורי הוא בן אלמוות שיכול לעבור
בחורים שחורים ולהמציא את עצמו מחדש בכל פעם, והוא גר בפלסטין
שנקראת גם ישראל על שמו של אביו של אלכסנדר שהחליט בסוף להתמסר
למוות כי מאס בחיים מתוך בחירה ואולי היה בזה שמץ של אמת .אלכסנדר הוא
איש צעיר ועשיר מאוד שכל העולם עובד בשבילו והוא לעולם לא יזדקן ותמיד
יהיה כאן כדי לשלוט בעולם ועדיין על אנשים להתפלל כל אחד בדרך שיחשוב
לנכון לאל אחד שברא את כל העולם כי אלכסנדר בעצמו היה מאמין גדול
באלוהים.
ביום אחד,לא נשאר לגריגורי מה לעשות,כל העולם התנהל באופן מסודר,אנשים
עבדו בשבילו ,חשבו עליו טובות ,רובוטים שלטו באנשים והתחזו לבני אדם
וקיבלו הוראות מגריגורי ששלט באינטרנט ושהמציא גם חדשות שקריות שהפיץ
באינטרנט ,אז היו שמועות על מלחמה בארצות הברית והיו שמועות על נשק
קטלני שאיראן מפתחת והיו שקרים על בן אדם מיוחד שנולד זה עתה ושיאחד
את כוחותיו עם אלכסנדר ויגאל את העולם ממלחמות אחת ולתמיד.ולמרות
שגריגורי נהנה מהתפקיד שלו , הבדידות שחקה אותו והיא תמיד היתה שם
בספינה ,מחכה שמשהו או מישהו ימחק אותה במילה ,מגע או בשניהם.
הזמן האמיתי נשאר בידיו של גריגורי והוא ידע בדיוק מה התאריך היום ומתי
הוא היה אמור לחגוג את החגים הנוצריים כי נוצרי היה,עם הוריו אם הם היו
איתו .זיכרונה של אמו הלך ודעך מרוחו והצלקת למרות שהיתה שם ,לא צרבה
כמו בעבר .שנים עברו וגריגורי בן העשרים הרגיש שהוא זקוק לחברה אנושית
ולכן הוא החליט לצאת מהספינה ,לבנות בית ולמצוא לו חברה.
גריגורי לא רצה שמישהו ידע שהוא מנהל את העולם ולכן הוא בדק דרך
המנורות שהמציא ושהיו בעצם מצלמות עם פלאש חזק במיוחד מה האנשים
בפלסטין לובשים והוא תפר לעצמו בגדים תואמים .גריגורי חשב על האופן שבו
הוא יבחר אישה לעצמו .הוא כבר לא סמך על נשים אז הוא חשב להמציא אחת
מיוחדת בשבילו .לא בהכרח יפה ,אך מיוחדת בדרכה שתהיה נזירה בנשמתה
ושלא באמת תרצה להתחתן .אחת צדיקה שתאהב את אלוהים יותר מכל אחד
אחר ושתהיה נאמנה לו בכל המצבים ושתעמוד בכל המבחנים שגריגורי יציב
עבורה ועוד תנאי אחד ואחרון .את אשתו של גריגורי ,יגדל בן אדם אחד
בלבד:גריגורי בעצמו .
גריגורי לבש את הבגדים של הפלסטינים ולמד את שפתם תוך יומיים בעזרת
גירוי מרוכז לאזורי השפה במוחו והוא יצא לדרך.את ניהול העולם הוא הפקיד
בידי רובוט אחד שאותו הוא תכנת במיוחד למשימה הזאת והוא דאג לשטוף את
מוח הילדים בעולם בעזרת מחשבים שיגרמו לילדים לא להטיל ספק באמת שלו
,צעד שיגן עליו מפני ניסיונות מהפכניים בעתיד.
גריגורי הלך ברגל כי נמאס לו לשבת בספינה והוא השתוקק למגע האדמה
,לעצים ,לפרחים ולדברים הגשמיים ששכח מזמן .את גופתו של אביו הוא שרף
כי לא רצה להשאיר עקבות שיסכנו את התוכנית שלו ולכן הוא לא הזדקק ליותר
ממשב של רוח שיישא את שאריותיו של אביו לארצות שלא הכיר .
גריגורי נעצר אחרי יומיים שלמים של הליכה וכמובן שלא שכח להביא איתו את
המחשב האישי שלו שהיה קטן מאוד ושממנו היה יכול להשקיף על כל מה
שקורה בממלכה שלו .
השמש שקעה מזמן והלילה כבר שלט בשמיה של פלסטין ,לעולם עדיין היו
שליטים שלא היו בשליטתו של גריגורי ובגלל זה הוא לא חשב לשכנע את
האנשים שהוא אל כי לא היתה לו שליטה על דברים כמו רוח,גשם או קרני אורה
המחמם של השמש ,זה היה מופרך מדי והוא ידע את זה כי גם הוא היה מאמין
גדול באלוהים אם כי הדת המקורית שלו לא היתה משכנעת מספיק כי לפי
ההיגיון ,בן אדם אינו יכול להיות לאל כי אין בידו לשלוט בטבע .השמש תמיד
תזרח מאותו כיוון ולא משנה מה בן אדם יעשה וזאת ההוכחה החיה על קיומו
של אלוהים .
גריגורי נעצר מול כניסה לשכונה אחת באמצע כפר שנמצא בשום מקום
בפלסטין .לפי המפה האלקטרונית שהוצגה במסך המחשב באישי שלו ,שמו של
הכפר היה צריח ,וגריגורי הרגיש שהגיע למקום המתאים עבורו כי הוא חיפש
נסיכה אמיתית שתתנהג כמו אחת .השכונה רעשה במוזיקה וגריגורי הזמין את
עצמו לחתונה שהתקיימה שם ,הוא הציג את עצמו כעובר אורח וידע
שפלסטינים יכבדו אותו כי זאת היתה תכונה שאפיינה את העם הזה מלפני
שנים רבות ,תכונה לא מודעת כזאת שאולי טמונה בסוג הדם שזורם בעורקיהם
.גריגורי ישב בשורה ראשונה וחיפש את מחוז חפצו .היו שם הרבה ילדות יפות
עם צמות ארוכות שהגיעו על לגב ושהיו לבושות בשמלות מנופחות וגרביים עם
תחרה אך הן לא עניינו את גריגורי כי נראו רגילות למדי ,בדיוק כפי שמצופה
מילדות להיראות בגיל הזה ופתאום הוא ראה את השבויה שלו .ילדה שנראית
כמו בן שלבושה בשמלה מזעזעת של אסיר .שמלה קצרה וישרה בצבעים
איומים של אפור.הילדה היתה על הבמה ,נעה לפי המנגינה של המוזיקה
וגריגורי התחיל לצחוק והוא ניסה להיזכר בפעם האחרונה שבה הוא צחק ולא
הצליח .הילדה הבחינה בו אבל היא התעלמה מהצחוק שלו והמשיכה לרקוד
במסירות כשלפתע אחד המלצרים הוריד אותה מהבמה לבקשת הנגנים
שכנראה מאסו בילדה שמפריעה לקצב שלהם .
גריגורי בחן את הילדה וחשב אם ניתן להפוך את הילדה הזאת לנזירה ביום
אחד והוא הרגיש מאותגר והחליט שהיא תהיה הפרויקט שלו .הוא סימן לעצמו
את מקום המגורים שלה כדי לא לאבד אותה ואז הזמין מסוק מהספינה שנחת
במקום מרוחק מהכפר והוא טס בחזרה לספינה שלו ושם שקד יום ולילה על
דרך לחדור לתודעה של אותה ילדה שלה קראו לילה ולהצליח לגדל אותה
בעצמו אך בפעם הראשונה בחייו הוא נכשל ,כמובן שחשב על הפנוט אך הוא
ידע שזה לא אמיתי ויתכן שיוכל לכלוא את תודעתה של הילדה לכמה רגעים אך
שזה יהיה מזויף ולא אמיתי וכשהיא תתעורר החלום יתפורר.גריגורי גם חשב
על פער השנים הגדול שעומד כמכשול גדול ביניהם ,כשהיא תהיה בת עשרים
הוא יהיה בשנות הארבעים לחייו והוא יהיה מבוגר מדי בשבילה ויתכן וזה יעמוד
כמכשול מול הסיכוי שתתאהב בו .ולכן גריגורי החליט להמציא מכשיר אחר
שיחבר אותו למוחה של הילדה אחרי שיחטוף אותה ויבדה עולם שלם עבורה
,שבו הוא יגרום לה להתאהב בו .
גריגורי שלח רובוט באמצע הלילה כשכולם היו ישנים וחטף את הילדה מביתה
.לילדה היו פנים עגולות שנראו כמו ירח ולמרות שלא היתה יפה ,היא גרמה
לגריגורי לחייך בכל פעם שהסתכל עליה.
הילדה חוברה למכשיר וגריגורי התחיל לשתול זיכרונות ....
ואת היא הילדה,היא העירה אותי.
הרגשתי קצת מסוחררת מהמסע שעשיתי בזיכרונות של אנה ,ואולי קצת
אבודה כפי שהרגשתי בחור השחור.
אבל אם מה שאת אומרת הוא נכון ,למה לי אין גוף,איפה הגוף שלי ?למה אני
כאן בתוך המוח שלך במקום להתעוררר ולמצוא את עצמי בתוך גופי שלי?
כי הניסוי נכשל ,לילה,כי המוח שלך לקה בדלקת חריפה ואת נפטרת.
מה?!אמרתי בהלם ,אז מה את אומרת לי בעצם ,שאני לא יותר מרוח רפאים.
אני לא יודעת מה את לילה,אולי באת להתנקם בגריגורי על מה שעולל בך ,אולי
רוחות רפאים כן קיימים ,מאיפה אני יודעת?
אבל מי את באמת?ולמה אבא נטש אותי לטובתך?למה הוא מאוהב בך ?מה
עשית לו ?
הרגשתי איך הכעס מבעבע בי ומופנה כולו כלפי אנה.למה אבא בחר באנה
במקומי ?נשארתי בתוך מוחה של אנה למרות ששאלתי שאלות שהיו קשורות
לאבא.
ניסיתי לעשות סדר בדברים ולנסות להבין מה שבאמת קרה.
אז שמי האמיתי הוא לילה ואני פלסטינית שגריגורי חטף כדי לגדל להיות לו
לאישה כלומר שאינו אבי הביולוגי ושאיני יודעת מי היא משפחתי האמיתית .כל
הזיכרונות שלי אינם אמיתיים והם לא יותר מפרי דמיונו של אבא ששתל אותם
במוחי במהלכו של הניסוי שלו .מי שהתפוצץ באמת לא היה אבי אלא אני
בעצמי שמוחי לא שרד את הניסוי.כרגע איני יותר מרוח רפאים שתקוע בתוך
מוחה של אנה שהיא אישה שאבא מאוהב בה קשות ושאינה משתפת פעולה
איתו.
ידעתי שביכולתי לשלוט באנה אז החלטתי להפנט אותה בעצמי ולגלות איך היא
הכירה את גריגורי ואם היא הסיבה לכישלונו של הניסוי שהרג אותי.
חכי לילה ,אני יודעת מה את עומדת לעשות אך נשאר משהו אחד שאני יודעת
ושלא גיליתי לך .
מה הוא הדבר הזה ?שאלתי בבוז.
את זוכרת שהיה ספר אחד שגריגורי לא הצליח להשמיד ושיכול לחשוף את כל
השקר שהפיץ למעט העניין של הזמן שהוא יחסי ושאפשר להגדיר כל יום לפי
אירוע אחר.
כן ,נו ?!
גיליתי את הספר ואני עומדת להציג אותו לכל העולם ולחשוף את המזימה של
אביך ולהרוס אותו .
אז את שונאת אותו?!
לא ,אני לא מסוגלת לשנוא מישהו אך אני מרגישה מחויבות להציל את העולם
מבורות כי זכותם של בני אדם לדעת את האמת על הכל ועל הבורא שלהם ומה
הוא מצפה מהם ומה יקרה בסוף הימים.
איך נקרה הספר הזה?
קוראן.
מה?! מה זה אומר .
זה ספר הקודש האחרון שאלוהים רצה שנכיר .בקוראן יש את הסיכום של חלק
גדול מההיסטוריה וגם חלק ממה שיקרה בעתיד.קוראן זה הספר של מוסלמים
שהם האנשים שבוחרים להיכנע לרצונו של אלוהים ולהכיר בגדולתו וללכת לפי
סגנון החיים שהקוראן מתאר שמוסלמים צריכים לבחור בו.
לפי הקוראן ,החיים אינם יותר ממבחן שאנשים נדרשים לעמוד בו .החיים אינם
אלא מסדרון לעבר החיים הבאים שהם נצחיים.
למה את מספרת לי את זה?
כי אני צריכה את עזרתך ?את מכירה את גריגורי יותר טוב ממני ואת יודעת מה
נקודת התורפה שלו ואולי אם תגלי לי את זה נוכל להרוס אותו ביחד ולהפיץ את
הקוראן בכל העולם ולתת לאנשים את זכות הבחירה הטבעית שלהם שהם
נולדים איתה לפי דבריו של אלוהים.
אני לא יודעת מהי נקודת החולשה של גריגורי וכרגע כל מה שאני חושבת עליו
זה איך להרוס את העולם ואת גריגורי ביחד איתו ולא להציל אף נשמה.
כעס לא יוביל אותך לשום מקום לילה?אני ממש מצטערת שאינך עוד בין החיים
ושאיבדת כל צלם אנוש וכל קשר על החיים האמיתיים אבל אם תעזרי לי ,תוכלי
להתנקם בגריגורי .הבנת אותי?!
החלטתי לוותר על התוכנית של אנה ולהפנט אותה במיידית ,ידעתי בדיוק מה
לעשות כדל לגלות את האמת כי כל הסיפור של אנה נשמע מופרך מדי בעיניי
אך סיפורי שלי גם היה מעט מופרך בעיניה של אנה אז התלבטתי איזה סיפור
הוא האמיתי ואם ישנו סיפור שלישי אמיתי שירסק את השטויות של שתינו
לרסיסים.
הפנטתי את אנה אך החלטתי לשמוע את גרסתו של גריגורי אז פניתי
לדלת,יצאתי החוצה כאנה והתיישבתי על הספסל השחור.
הי לילה .
מה?!איך הוא הכיר אותי .
הי גריגורי,אמרתי בקול שקט וניסיתי להסתיר את הכעס שלי.
אני יודע את הכל לילה,אני יודע מה את חושבת ומה אנה סיפרה לך ?והכל
שקר אחד גדול .
תוכיח לי את זה גריגורי,
טוב אז תצטרכי לשמוע את הגרסה שלי .האם את מוכנה ?
כאילו שיש לי ברירה,
טוב אז תקשיבי לי פעם אחת בלבד ואז תחליטי מה לעשות .
הנהנהתי בשקט.
הפעם הראשונה שבה ראיתי אותך היתה כשהיית בת שלוש.הייתי בן שש
עשרה והמשפחה שלי שהכירה הרבה ערבים הוזמנה לחתונה של בן דודך .
עמדת שם על הבמה ורקדת כרקדנית מקצועית ואני שהייתי מוזיקאי כבר בגיל
הזה ,ושניגנתי בלהקה משלי ששרה ביותר משפה אחת ושהיתה ידועה בכל
העולם הבחנתי בך והאמת היא שהתאהבתי בך מאותו רגע וכן אפשר לחשוב
שהייתי לא שפוי במקצת כי מי מסוגל להתאהב בילדה קטנה פרט לפדופילים
אך תביני שגם אני הייתי ילד בעצמי ולכן במבט אחר,אפשר להבין את הרגש
שחוויתי .אהבה ראשונה ,אהבה אחת ויחידה.כמובן שניסיתי לשכוח ממך
ולהכיר בנות בגילי אך לא הצלחתי ,הפרצוף שלך רדף אותי כמו מחלה.סיפרתי
לאמי שהחליטה שהיא תלך בעצמה ותבדוק במי הבן שלה התאהב וזה היה
בערך שנתיים לאחר שפגשתי אותך,היית בת חמש ואמא הגיעה כחלק מביקור
לגנים שאנשים ממשרד החינוך עשו.סתם תירוץ שאמי שעבדה שם המציאה
כדי שתוכל לראות אותך .וגם הפעם ,רקדת ושרת ואני שהתלוויתי לביקור
,התאהבתי בך מחדש אבל הפעם את יזמת והושטת לי פרח אדום שקטפת
מהגן .זה היה מצחיק כי הייתי בן שמונה עשרה ,בגיל שבו מתאהבים בנשים
אמיתיות ובמקום ,התאהבתי בילדה ואולי את לילה התאהבת בי בעצמך באותו
זמן אך לא ידעת כי היית צעירה מדי ולא יכולת לעכל אהבת אמת אז החלטת
לשכוח אותי .
כשהיית בת עשר,כבר הפכתי לרופא וכשהתאשפזת עקב מחלה ויראלית ,אני
היית הרופא התורן כי למדתי בחו"ל וסיימתי תוך זמן קצר .וגם הפעם
התאהבתי בך .נראית כמו פרח עם השמלה שלבשת .היתה זו שמלה שחורה
עם שרוולים פרחוניים בצבע סגול .השיער שלך כבר לא היה שחור אלא נוטה
לאדום והתפלאתי איך ילדה בגילך כבר צובעת את השיער ואז נזכרתי בחינה
שאתם מרבים להשתמש בו במגזר שלכם.לא הרשיתי לעצמי לראות אותך יותר
מפעם אחת וניסיתי לברוח ללא הצלחה.
כעבור שנתיים ,ילדים מהיישוב שבו גרתי הגיעו לביקור בכפר שלך כחלק
מפרויקט לקידום השלום בין שני העמים ואת הכרת את האחיינית שלי ושתיכן
התחברתן בלי שום בעיה למרות כל פערי התרבות והשפה.הצטלמת עם טל
וטל מסרה את התמונה דווקא אליי סתם במקרה ונראית מהממת עם תלתלים
כתומים ועיניים נוצצות שאי אפשר לעמוד על צבען ושוב התאהבתי בך .
כעבור חודשיים ,הגעת לביקור ביחד עם הכיתה שלך ליישוב שלי ונראית שונה
לגמרי ,וגם הפעם הצטלמת עם טל וראיתי איך התבגרת בתוך חודשיים ונראית
ממש שונה עם צמה אחת שחורה ועיניים רציניות להפליא ושוב התאהבתי במי
שהפכת להיות .עקבתי אחרייך רק מרחוק ומעולם לא העזתי לפגוע בך ,אך
הרקדנית שהכרתי הלכה ונעלמה בתוך המשוררת שצמחה ממך ובתוך
הסופרת המתחילה שניסית להיות ובתוך הציירת החובבנית .
ואני נשארתי לבד ,מחכה לרגע שבו אגלה לך את הכל על אהבתי אלייך וניסיתי
למצוא את הזמן המתאים אך זמן זה לא הגיע ואז גיליתי שהפכת להיות צעירה
דתייה ואיבדתי כל תקווה במיוחד בגלל פערי הדתות בינינו .ניסיתי לחקור את
הדת שלך כדי למצוא מכנה משותף בינינו אך לא הצלחתי להאמין דבר
שהצטיינת בו בעצמך כפי ששמעתי.
התחתנת בגיל צעיר ואני נכנסתי לדיכאון עמוק ואיבדתי כל תקווה בלהיות אי
פעם שלך .בכל שנה מצאתי דרך לבוא לראותך .פעם העברתי לך בדיקה ,ופעם
ישבתי באותו אוטובוס והשארתי כסא ריק וקיוויתי שתשבי לידי אך היית דתייה
מדי והאוטובוס היה ריק מדי לבקשתי ואת דיברת איתי בכל פעם אך מיד שכחת
ממני ותמיד אבל תמיד ,הצלחת בדרך כלשהי להצחיק אותי .
וידעתי ,פשוט ידעתי שאנחנו מתאימים ושנועדנו להיות ביחד אך הזמן פשוט
אף פעם לא התאים והייתי חייב להתערב וליצור את הזמן המתאים .
שמעתי שהתגרשת כי משפחתו של בעלך לא מצאה אותך למתאימה ויתכן כי
אותה ילדה אנרגטית שחיה את המוזיקה בכל נימי נשמתה עדיין קיימת בתוכך
למרות הכל ואז החלטתי שאני צריך להילחם עלייך והפכתי להיות המרצה שלך
,האחד שסוף סוף הצליח לגרום לך לזכור אותו ,להתאהב בו ולהיכלא בתוך
חומותיה המבוצרות של אהבתו אבל את תמיד חיפשת איך להיות מושלמת
בעיניו של אלוהים ,לא לבצע טעויות בכוונה ולא לאהוב מישהו באמת פרט
לאלוהים ולכן נכנסת לדילמה מוסרית חמורה שעלתה לך בשפיות שלך לילה
.אני מצטער לבשר לך שאת חולה מאוד ושעלייך לבוא מיד איתי ולקבל תרופה
נגד פיצול האישיות שיש לך .
הסתכלתי לגריגורי בעיניים וידעתי שהוא דובר אמת ושעליי להקשיב לו ,אכן
מחלתי גרמה לי להמציא עולמות שלמים אך העולם שמחכה לי טרם נברא ויש
בכוחי לרקום אותו בידיים עדינות של אומנת אנושית שיודעת לטעות לפעמים .
כי הרי מהו סופר פרט לבן אדם שכותב את סיפור החיים שלו ........
הסיפור האמיתי הסתתר מאחורי השורות שעיניו של גריגורי כתבו .האמת צפה
לה שם בנבכי זיכרונותיו שהחליט להסתיר מלילה כדי לא לאבד אותה.
חלק גדול מהגרסה שלו היתה אמיתית .אכן הוא ראה אותה לראשונה בגיל
שלוש אך הוא לא התאהב בה אלא התייחס אליה כפרוייקט אישי שלו .
גריגורי התערב עם חבר טוב שלו להפוך את הילדה הקטנה הזאת לרקדנית
ולזמרת נודעת ביום אחד ועקב עושרו הרב הוא הצליח להיות מעורב בכל צעד
שלילה עשתה.הוא מינה את המורים שלימדו אותה בבית הספר ושלח במיוחד
בשבילה ,מורה למוזיקה בתקופה שבה היה נדיר למצוא מורים לתחום זה בבתי
ספר בפלסטין .גריגורי הרחיק לכת והתערב גם בדברים הקטנים כמו איזה
בגדים לינה תבחר כשתבקר בחנויות הקרובות שרכש בסודיות מוחלטת .וכל זה
לא הספיק לו כי הוא גם בחר את המחלות שבהן נדבקה לינה ושבגללן
התאשפזה דרך מאכלים או ממתקים שהיא קנתה מחנויות בכפר שניתן בערך
להגיד שהפך לרכושו המוחלט של גריגורי.לילה הפכה למעין אובססיה שגריגורי
לקה בה .הוא תמיד הקדיש לה מחשבה ועקב אחריה לכל מקום עד שהחליט
בסוף לשים קץ לחייה כשהיתה רק בת שמונה.
ביום אחד שבו לילה נסעה לחוף הים עם אביה ,אופנוען כמעט דרס אותה
למוות .גריגורי התחרט ברגע האחרון ופשוט קיבל את מחלתו החדשה.
גריגורי ארגן ביקורים מחוץ לכפר שבהן לינה השתתפה ושבהן הוא תמיד נכח
וניסה ליצור איתה קשר כדי שתשים לב אליו אך לשווא ,לילה היתה ילדה מאוד
תמימה ולמרות שאהבה עדיין לרקוד ולשיר היא מעולם לא חצתה את הגבולות
של הילדות .ביום אחד,גריגורי ראה חלום ששימח אותו מאוד והוא החליט
להגשים את אותו חלום אז הוא זימן אליו מדענים גדולים בחקר המוח ושילם
להם עבור המצאתו של שתל שיונח במוחה של לילה ושיתרגם את מחשבותיה
לתמונות ולמילים שהוא יקבל .המדענים קיבלו סכומים גדולים והתחייבו לשמור
על סודיות מוחלטת ואפשר להגיד שהעניין אתגר אותם כי גריגורי הבטיח
שהניסוי הראשון ייערך על בן אדם חי ותוסס ולא על עכברים שאין לי מודעות
מספיק גדולה שתייצר מחשבות מובנות עבור בני אדם.
כעבור שנה ,שבה גריגורי עקב מקרוב על התנהלות הפרוייקט ,השתל היה מוכן
וכל מה שגריגורי היה צריך לעשות היה לגרום ללילה להתאשפז מחדש לבית
החולים הפרטי שלו ושם בלי שאף אחד יידע הוא יעולל את הנורא מכל .
העניין בוצע בפשטות כי לילה תמיד אהבה לאכול בחוץ ולא היה קשה לשכנע
את המוכר למכור סחורה מסויימת לילדה ספיציפית אחת שתמיד באה לקנות
עבור תשלום מזערי יחסית לכמות הכסף שגריגורי השקיע בפרוייקט .
לילה התאשפזה עם תלונות על חום ,הקאות וכאב ראש.היא הוכנסה מיד לחדר
שבו נכחו כל המדענים ושם ובלי טיפה של מצפון ,השתל הוחדר למוחה הקטן .
מאותו יום ,גריגורי ליווה את לילה ביום ובלילה.בזכות השתל הוא עקב אחרי כל
הפעילויות של לילה ,ניתב התנהגויות אחרות ,שלט בתנועות הגוף שלה כך
שהיא חוותה הרבה טיקים בלי שאף אחד ישים לב כי היא לא היתה טיפוס יבבן
והיא פשוט התעלמה מהתנועות הלא רצוניות בכפות הידיים והרגליים
שלה.בנוסף,גריגורי הצליח לגנוב את מחשבותיה של לינה שהיתה מאוד
יצירתית והוא השתמש בכל העלילות שהמציאה לעצמה כחומר לסיפורים
שכתב ומכר .לפעמים ,בלי שאף אחד ישים לב,גריגורי ניסה לנתב את
מחשבותיה של לינה לכיוון מסויים ,לשלוט בה ולכוון אותה כך שתטה להחלטה
מסויימת במקום אחרת אך לילה היתה מאוד מחוברת לעצמה ונדיר שגריגורי
היה מצליח בחלק זה מהניסוי הנוראי שלו .ניתן להגיד,שגריגורי הרוויח הרבה
מהניסוי שלו כי לילה הפכה למעיין שממנו גריגורי שהיה גם סופר שאב את
ההשראה לספרים הרבים שכתב בעילום שם ושהפכו אותו לעשיר עוד יותר
בזכות הסרטים שהפיק בעצמו .
לפעמים ,גריגורי נסע ועזב את לילה לבדה והיא הרגישה את השינוי שחל כי
תמיד הרגישה איך היגון משתלט עליה ושמשהו היה חסר בלי להבין שמדובר
בהעדרו של גריגורי .ולפעמים אחרות,גריגורי ארגן פגישה עיוורת מצד אחד עם
לילה שבה הוא נפגש איתה במקריות מזויפת וניסה ליצור איתה קשר כי החליט
שמטרתו אינה להפוך אותה לזמרת אלא לקטוף אותה בטרם עת ,לייבש ולזרוק
לאחר שימוש אך לאלוהים היו תוכניות אחרות כי משום מה ,לילה התחילה
ללמוד על הדת שלה שבה היא התאהבה ויתכן שזאת היתה האהבה הראשונה
האמיתית שלה ולכן בכל פעם שגריגורי ניסה להפיל את לילה ע"י שידוכים של
גברים שהיו מעין מריונטות בידיו היא תמיד בחרה לברוח ולעזוב את כל העולם
למען חדר קטן שבו היא התפללה לאלוהיה הסלחן .
גריגורי לא התייאש והוא אפילו בחר ללילה את המקצוע אותו תלמד וביום אחד
הלך לבקר בחוג בו היא למדה וביקש שאחת הסטודנטיות כי היו הרבה בנות
במחזור של לילה תדריך אותו ותראה את המעבדות השונות כתירוץ כדי להכיר
אותה מקרוב.
כשעיניה של לילה נחו על עינו של גריגורי בפעם המודעת הראשונה ,היא
הרגישה בנוחות ,כשם שידעה שהוא תמיד היה שם בחייה ,משחק מאחורי
הקלעים ויודע ומכיר כל פרט קטן עליה .היא הדריכה אותה במסירות והראתה
לו את הכל כולל שיתופו בחוויות שלה בחוג.גריגורי בחן את עיניה של לילה
וראה שם תמימות ממכרת ובלי שידע הוא התאהב בה כפי שהיא גם התאהבה
בו .אך שניהם השתייכו לשתי דתות שונות ובכלל גריגורי היה אתיאיסט גמור
שלא האמין באלוהים ולכן לילה דחתה בנימוס את החיזור שלו דבר שפגע
בגאווה הגדולה שלו .גריגורי החליט לשגע את לילה והוא השתמש בשתל כנשק
נגד האחת והיחידה שאי פעם אהב .גריגורי התחיל לתקשר עם לילה דרך
השתל.בהתחלה ,לילה לא הבחינה בכלום פרט לתמונתו של גריגורי שצצה מידי
פעם מול העיניים שלה והיא חשבה שזה קורה בגלל שנשמותיהם מחוברות
באהבה גדולה ,מיוסרת ,אי הגיונית ובלתי אפשרית אך ביום אחד,לילה
התעוררה ומצאה שגריגורי מדבר איתה והיא חשבה שהיא לקתה בשכלה
ופנתה לפסיכיאטר הראשון שאבחן אצלה סכיזופרניה בשילוב עם פיצול אישיות
חמור והיא קיבלה טיפול בהתאם .לינה היתה מאוד עצובה ולעיתים היא לא
היתה מודעת למה שקורה והיתה מתעוררת לאחר חלומות שבהן בילתה
כמישהי אחרת בעולמו של גריגורי שהצליח לשלוט גם בחלומותיה.
גריגורי החליט לא לגלות את האמת ללילה וקיווה שהיא אף פעם לא תצליח
לגלות את האמת אך מה שהוא לא ידע שלילה היתה מאוד אינטליגנטית והיא
ידעה שמשהו לא בסדר איתה אך שהיא שפויה לגמרי ושכל מה שקורה לה אינו
יותר מתוצר של ניסוי שגריגורי עשה וזאת כי בלי שגריגורי יידע ,לילה ידעה את
הכל על גריגורי כי ניחנה בחוש שישי מאוד מפותח וגם כי היא תמיד זכרה את
נשמתו שבאה לבקר אותה בחלומות מאז שהם הכירו כשהיתה בת שלוש.
לילה תמיד היתה מאוהבת בגריגורי והיא תמיד חיכתה לרגע המתאים שבו
תפרח ותלבב אהבתם ותהפוך לאמיתית ולכן היא החליטה לסלוח לגריגורי על
מה שעשה והיא ידעה שהיא בעצמה היתה עושה את אותם צעדים אם יכלה כי
לפעמים אהבת אמת יכולה לשגע את הבן אדם .
**********************************************************************
באותו רגע שבו גריגורי לקח את לילה איתו והבטיח לה שיאמין במה שהיא
תבקש כי הוא ידע שאם העולם מחבק אישה צעירה עם לב נקי כמו הלב שיש
ללילה אז אלוהים קיים בלי ספק,קשת צבעים קישטה את השמיים שהפסיקו
לבכות על סבלם של האוהבים .
גריגורי ישב מול חלון כשדלת נפתחה מאחוריו ואחות בשם לילה נכנסה .
איך אתה מרגיש היום,גריגורי?האם אתה עדיין שומע קולות ?
גריגורי המשיך לבהות בחלון ולשם דיוק עיניו של גריגורי נחו על נקודה אחת
לבנה שסימנה את הריק שבתוכו .גריגורי לא היה שם יותר.
****************************************************************************



 
نيوزيلندا قصة جديدة إقرأوها







للتواصل

أ.م

2all Web Design